הפרדוקס בין אחדות ובין נאמנות לדרך

[י"ג נפה - בקרה]

בס"ד

עלה בדעתי הדילמה ואי הנעימות העמוקה שעומדת בין נאמנות לדרך ולהשקפה הנכונה לדעת רבותינו לבין שמירה על שלום ואחדות בין כל חלקי העם גם הרחוקים וגם המרחיקים מבית ומחוץ.

בדיוק כפי שזוג הורים לא יוותר על חינוך הילד אך יסכים לפשרות כדי לשמור על שלמות הבית, כך גם בציבור התורני ובכלל ישראל – הצורך בחיבור "הנאמנים להשם" או בדאגה לעם היהודי גובר על הצורך שכולם יחשבו באותו אופן. מצד שני האחדות אינה רק "מידה טובה", אלא הכרח לחיים תקינים ויהודיים בעולמנו אנו.

ללא היכולת "לבלוע צפרדעים" ולקבל את קיומן של דעות שונות (אפילו אם הן נתפסות כטעות), לא ניתן לקיים שום מערכת משותפת. ומצד שני חשוב להבדיל בין השקפה טהורה לבין זו שלא כך.

מי שיש לו חומר מעוגן במקורות בנושא יהיה מעולה שיעלה לפה.