מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והנה שלשה אנשים נצבים עליו (יח ב)
בגמ' יומא לז. "שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול בימינו וקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו". ואם רק שנים מהלכים בדרך, מבואר בעירובין נד: וברש"י שם שהרב הולך בימין והתלמיד משמאל, וכן מבואר בחולין צא. וכן הוא במסכת דרך ארץ פ"ב, וכן מוכח בדברים רבה פרשה ט' סי' ט' שקודם פטירת משה רבינו אמר לו הקב"ה עשה ליהושע כדרך שהוא היה עושה לך, מיד הלך משה לשמאלו של יהושע, ומבואר דהרב בימין והתלמיד בשמאל.
ובטעם הדבר בפשטות היינו משום שצד ימין הוא החשוב יותר, ועל כן כאשר רק הרב והתלמיד לבדם, הולך הרב בימין שהוא הצד החשוב. אבל כשהם שלשה דהיינו רב וב' תלמידים, אזי החשיבות היא ללכת באמצע, וכמ"ש התוס' במנחות צח: דהטעם שהגדול באמצע הוא משום דאמצעי משובח כדילפינן מנר מערבי דהאמצעי הוא המשובח, עי"ש. ומה שהגדול בימינו היינו משום דצד ימין הוא החשוב. אמנם המאירי שם פירש באופן אחר, שהטעם שבשנים התלמיד בשמאל הוא כדי שתהיה ימין התלמיד מזומנת לצידו של הרב אם יצטרך לאיזה שירות, והטעם שכאשר הם שלשה הגדול לימינו, הוא כדי שיהא הקטן מזומן לתשמישו של הרב, דהיינו שהשימוש של הרב מוטל על התלמיד הקטן יותר, מפני כבודו של התלמיד הגדול.
והנה בעירובין נד: מבואר שכאשר משה רבינו היה מלמד תורה, אהרן היה יושב לימין משה ובני אהרן לשמאלו, ופירש רש"י שם (ד"ה אהרן לימין משה חוזר) שהטעם הוא משום שכבוד הוא "לאהרן ולמשה" להיות אהרן שהוא גדול יושב בימין, עכ"ד. מבואר דהך דינא דהתלמיד הגדול בימין הוא גם משום כבוד הרב, ולא רק משום כבוד התלמיד [ונפק"מ היכא דהתלמיד מוחל על כבודו, דלא מהני]. ומזה נראה דרש"י מפרש הטעם משום עצם החשיבות של צד ימין, וכבוד התלמיד הגדול הוא שיהיה בימין וכן כבוד הרב הוא שהתלמיד הגדול יותר בימינו, ודלא כדברי המאירי שהטעם כדי שהתלמיד הקטן ישמש את הרב, שלדבריו מצד כבוד הרב אין שום מעלה בזה, ואדרבה אם התלמיד הגדול יהיה מזומן לשמשו אין שום חסרון בזה.
ונפק"מ בין הפירושים היכא דהתלמיד הוא איטר, האם כשהוא הולך עם הרב יכול לילך לימין, ועי' קונטרס איש איטר למרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כלל ד', ובספר ברכת שי ביומא שם כתב דלשיטת המאירי דהטעם בכדי שתהיה ידו מזומנת לשימוש רבו, א"כ אדרבה צריך לעמוד בימין כדי ששמאלו שהיא ימין דידיה תהיה מזומנת לשימוש הרב, ועי"ש. אכן לשיטת רש"י דהוי מצד חשיבות צד ימין, בודאי תלוי בימין העולם.
והנה שלשה אנשים נצבים עליו (יח ב)
בגמ' יומא לז. "שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע גדול בימינו וקטן משמאלו, וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו". ואם רק שנים מהלכים בדרך, מבואר בעירובין נד: וברש"י שם שהרב הולך בימין והתלמיד משמאל, וכן מבואר בחולין צא. וכן הוא במסכת דרך ארץ פ"ב, וכן מוכח בדברים רבה פרשה ט' סי' ט' שקודם פטירת משה רבינו אמר לו הקב"ה עשה ליהושע כדרך שהוא היה עושה לך, מיד הלך משה לשמאלו של יהושע, ומבואר דהרב בימין והתלמיד בשמאל.
ובטעם הדבר בפשטות היינו משום שצד ימין הוא החשוב יותר, ועל כן כאשר רק הרב והתלמיד לבדם, הולך הרב בימין שהוא הצד החשוב. אבל כשהם שלשה דהיינו רב וב' תלמידים, אזי החשיבות היא ללכת באמצע, וכמ"ש התוס' במנחות צח: דהטעם שהגדול באמצע הוא משום דאמצעי משובח כדילפינן מנר מערבי דהאמצעי הוא המשובח, עי"ש. ומה שהגדול בימינו היינו משום דצד ימין הוא החשוב. אמנם המאירי שם פירש באופן אחר, שהטעם שבשנים התלמיד בשמאל הוא כדי שתהיה ימין התלמיד מזומנת לצידו של הרב אם יצטרך לאיזה שירות, והטעם שכאשר הם שלשה הגדול לימינו, הוא כדי שיהא הקטן מזומן לתשמישו של הרב, דהיינו שהשימוש של הרב מוטל על התלמיד הקטן יותר, מפני כבודו של התלמיד הגדול.
והנה בעירובין נד: מבואר שכאשר משה רבינו היה מלמד תורה, אהרן היה יושב לימין משה ובני אהרן לשמאלו, ופירש רש"י שם (ד"ה אהרן לימין משה חוזר) שהטעם הוא משום שכבוד הוא "לאהרן ולמשה" להיות אהרן שהוא גדול יושב בימין, עכ"ד. מבואר דהך דינא דהתלמיד הגדול בימין הוא גם משום כבוד הרב, ולא רק משום כבוד התלמיד [ונפק"מ היכא דהתלמיד מוחל על כבודו, דלא מהני]. ומזה נראה דרש"י מפרש הטעם משום עצם החשיבות של צד ימין, וכבוד התלמיד הגדול הוא שיהיה בימין וכן כבוד הרב הוא שהתלמיד הגדול יותר בימינו, ודלא כדברי המאירי שהטעם כדי שהתלמיד הקטן ישמש את הרב, שלדבריו מצד כבוד הרב אין שום מעלה בזה, ואדרבה אם התלמיד הגדול יהיה מזומן לשמשו אין שום חסרון בזה.
ונפק"מ בין הפירושים היכא דהתלמיד הוא איטר, האם כשהוא הולך עם הרב יכול לילך לימין, ועי' קונטרס איש איטר למרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כלל ד', ובספר ברכת שי ביומא שם כתב דלשיטת המאירי דהטעם בכדי שתהיה ידו מזומנת לשימוש רבו, א"כ אדרבה צריך לעמוד בימין כדי ששמאלו שהיא ימין דידיה תהיה מזומנת לשימוש הרב, ועי"ש. אכן לשיטת רש"י דהוי מצד חשיבות צד ימין, בודאי תלוי בימין העולם.
◆ ◆ ◆
יש לחקור איך הדין היכן שהם ארבע אנשים, דהיינו ג' תלמידים ורב, היאך עבדינן. ומצינו במסכת כלה רבתי פ"ז "מעשה בארבעה זקנים רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא שהלכו למלכות הפנימית, והיה להם פוליסופוס אחד חבר שם וכו', הלכו ועמדו על פתחו של פילוסופוס וכו', פתח את הדלת וראה את חכמי ישראל וכו' רבן גמליאל באמצע, ר' יהושע ור' אלעזר בן עזריה מימינו, ור' עקיבא משמאלו". ומבואר דב' תלמידים הולכים בימין ואחד בשמאל [והא דרבי יהושע וראב"ע הלכו בימין ור"ע בשמאל, היינו משום דאינהו הוו "גדול" לגבי דר"ע, וכמבואר ביבמות טז. אמר רבי יהושע אני אלך, ואחריו מי ראב"ע, ואחריו מי ר"ע].
ויש לעיין למה לא עבדינן להיפך שיהיו ב' תלמידים לשמאל הרב ואחד בימין, דלכאורה הוא נראה עדיף טפי, דהלא מעיקר הדין אין ראוי לתלמיד לילך לימין רבו [כמבואר ביומא לז. וחולין צא. דהמהלך לימין רבו הרי זה בור], והא דבב' תלמידים הולך אחד מהם לימין הוא רק כדי למצע את רבו שיהיה אמצעי, וא"כ בד' תלמידים די בזה שהרב אמצעי ע"י תלמיד אחד, והו"ל לומר דשאר התלמידים ילכו בשמאל.
ולדברי המאירי ניחא דבאמת יש לתלמיד לילך לימין רבו, וכל מה שהמהלך לימין רבו הרי זה בור היינו רק כאשר אין לרב מי שישמשנו וצריך התלמיד ללכת לשמאלו כדי שיהיה מזומן לשמשו, אבל כאשר כבר יש תלמיד אחד בשמאל לשמש את הרב, יכולים שאר התלמידים ללכת בימין.
◆ ◆ ◆
במדרש שוחר טוב מזמור י"ח, "ר' יודן בשם ר' חמא אומר, לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מושיב למלך המשיח על ימינו ולאברהם לשמאלו, ופניו של אברהם מתכרכמות, ואומר לו בן בני יושב על הימין ואני על השמאל, והקב"ה מפייסו ואומר לו בן בנך על ימיני, ואני על ימינך, כביכול ה' על ימינך (תהלים קי ה), הוי וענותך תרבני", ע"כ. ולכאורה צריך ביאור מה פיוס הוא שמפייס המקום לאברהם אבינו שהוא על ימינו והיינו שמשום כן השמאל עדיף, הרי באמת שנינו בברייתא הנ"ל שהגדול בימין והקטן בשמאל, וחזינן דהימין עדיף.
ויש לבאר לפי הנ"ל דב' טעמים איכא להא דהגדול בימין, חדא כמו שנתבאר בדעת רש"י דהימין הוא החשוב, והשני כמ"ש המאירי כדי שתהיה שמאל הקטן מסייעת לרב. ומעתה אתי שפיר, דמה שנתכרכמו פניו של אברהם אבינו היינו משום הטעם דימין הוא החשוב, אמנם מצד הטעם של סיוע לרב, זה אין שייך כלפי שמיא שהרי הבורא אינו צריך לברואיו, ואדרבה כאן הוא להיפך שהסיוע והעזרה הוא מאת הקב"ה לברואיו, וא"כ המעלה היא למי שהוא בשמאל שהקב"ה כביכול לימינו וסומך ועוזר את ימינו, והן הן דברי הפיוס של הקב"ה "אני על ימינך, כדכתיב ה' על ימינך מחץ ביום אפו מלכים", דאיירי בסיוע שסייע הקב"ה וסמך את ימינו של אברהם אבינו, ומצד הסיוע והעזר עדיף להיות בשמאל כדי שיהיה הקב"ה לימינו.
והנה במדרש שם קרא על הך פיוס את המקרא "וענותך תרבני", ורישא דקרא הוא "וימינך תסעדני וענותך תרבני", ולדברינו יבואר, דה"ימינך תסעדני" היינו הסיוע והעזר משמיא על הימין, הם דברי הפיוס האמורים ב"וענותך תרבני", וכנ"ל.
