ספרדי טהור
Member
תחילה יש לדון בענין חזן בבית כנסת של אברכים, ועולה להתפלל עם חולצה קצרה. האם אנחנו מסתכלים על אברך נורמלי (שבוודאי לא יעמוד בפני גדולים בלי כובע וחליפה), או על מה שמקובל בעולם - שחולצה קצרה זה מכובד?
לכאורה הולכים אחר מה שמקובל בעולם, ולדוגמא ברוב העולם מקובל שההולך בגופיה הוא אדם נבזה.
כמו כן יש לדון האם מסתכלים מה בזוי (ואסור), או מה הכי מכובד (וכך צריך ללכת)? לכאורה מהמקורות דלהלן מוכח שמסתכלים מה בזוי.
ועכ"פ בוודאי שהשרוולים המגוחכים שהמציאו כיום, שנותנים לחזן ללבוש עד מרפקו, גרועים יותר מגופיה, שהרי נראה ממש כמו ליצן. ואיני יודע מי המציא שטות זו.
הרב עובדיה דן בשאלת לבושו של החזן בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ח) והסיק שכיוון שגם אנשים מכובדים הולכים בשרוול קצר אין מניעה ששליח הציבור ילבש שרוול קצר, אך הוא הגביל את דבריו שהשרוול יכסה את רוב הזרוע, דהיינו שיגיע קרוב למרפק. הרב עובדיה מנמק את דבריו בכך שהגמ' תלתה דין זה בכבוד הציבור ואם אדם ילך למקום הדורש כבוד (לדוגמא ראיון עבודה, פגישה עם המנכ"ל בעבודה וכד') בשרוול קצר אז גם אין בעיה שהוא יעמוד כך לפני התיבה.
יש לציין שבמסכת סופרים (פרק יד הי"ב) מבואר שפוחח הוא מי ש"נראין כרעיו, או בגדיו פרומים". בעקבות מסכת סופרים הלך רש"י.
וכן הרמב"ם (הל' תפילה פ"ח הי"ב) כתב שפוחח הוא מי ש"מי שכתפיו מגולות". גם הרי"ף כתב בדומה לרמב"ם "והוא מי שבגדיו קרועים וכתיפיו וזרועותיו מגולים שנמצא בגדיו שעליו כעין אזור תחת אצילי ידיו ולמטה".
ומרן השולחן ערוך כתב הלכה זו כך (סימן נג סעיף יג):
"פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה".
לשון זרוע משמש לפעמים לחלק מעל המרפק ולפעמים מתחת למרפק, אבל פה מובן בפשטות גם מהרמב"ם וגם מהרי"ף וגם מהשו"ע שכוונתם למה שנקרא בימינו "גופיה", אבל חולצה עם שרוול קצר אינה דומה לזה כלל.
וכן הוא במציאות שאדם ההולך בגופיה הוא אדם בזוי, דלא כאדם ההולך בחולצה קצרה שאין בזה שום אלמנט של ביזיון.
לכאורה הולכים אחר מה שמקובל בעולם, ולדוגמא ברוב העולם מקובל שההולך בגופיה הוא אדם נבזה.
כמו כן יש לדון האם מסתכלים מה בזוי (ואסור), או מה הכי מכובד (וכך צריך ללכת)? לכאורה מהמקורות דלהלן מוכח שמסתכלים מה בזוי.
ועכ"פ בוודאי שהשרוולים המגוחכים שהמציאו כיום, שנותנים לחזן ללבוש עד מרפקו, גרועים יותר מגופיה, שהרי נראה ממש כמו ליצן. ואיני יודע מי המציא שטות זו.
הרב עובדיה דן בשאלת לבושו של החזן בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ח) והסיק שכיוון שגם אנשים מכובדים הולכים בשרוול קצר אין מניעה ששליח הציבור ילבש שרוול קצר, אך הוא הגביל את דבריו שהשרוול יכסה את רוב הזרוע, דהיינו שיגיע קרוב למרפק. הרב עובדיה מנמק את דבריו בכך שהגמ' תלתה דין זה בכבוד הציבור ואם אדם ילך למקום הדורש כבוד (לדוגמא ראיון עבודה, פגישה עם המנכ"ל בעבודה וכד') בשרוול קצר אז גם אין בעיה שהוא יעמוד כך לפני התיבה.
יש לציין שבמסכת סופרים (פרק יד הי"ב) מבואר שפוחח הוא מי ש"נראין כרעיו, או בגדיו פרומים". בעקבות מסכת סופרים הלך רש"י.
וכן הרמב"ם (הל' תפילה פ"ח הי"ב) כתב שפוחח הוא מי ש"מי שכתפיו מגולות". גם הרי"ף כתב בדומה לרמב"ם "והוא מי שבגדיו קרועים וכתיפיו וזרועותיו מגולים שנמצא בגדיו שעליו כעין אזור תחת אצילי ידיו ולמטה".
ומרן השולחן ערוך כתב הלכה זו כך (סימן נג סעיף יג):
"פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה".
לשון זרוע משמש לפעמים לחלק מעל המרפק ולפעמים מתחת למרפק, אבל פה מובן בפשטות גם מהרמב"ם וגם מהרי"ף וגם מהשו"ע שכוונתם למה שנקרא בימינו "גופיה", אבל חולצה עם שרוול קצר אינה דומה לזה כלל.
וכן הוא במציאות שאדם ההולך בגופיה הוא אדם בזוי, דלא כאדם ההולך בחולצה קצרה שאין בזה שום אלמנט של ביזיון.
