• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

בענין חגירת הגארטל

אליהו חמוי

Active member

בענין לבישת הגרטל בתפילה[1]

|טעם הדבר שיש להתפלל עם חגורה על בגדיו| |אם יוצאים ידי אזור במכנסיים| |אם אפשר לסמוך על החגורה שבמכנסיים| |כשאין תוספת נוי באזור| |אם יש להקל משום שאין רגלים לאזור אזור במשך היום| |סוף דבר|



שאלה: הנה עיננו הרואות מעשים שבכל יום אשר חסידים ואנשי מעשה חוגרים מותניהם 'באזור' הנקרא בלשון חכמים 'אבנט' ובלשונם 'גארטל' והנה עין רואה כי מנהג זה לא נתפשט בקרב כל קהילות ישראל ועתה עמדתי ואתבונן האם בחגירת הגרטל יש חובה מן הדין מידת חסידות או שמא אף בכלל הנהגה טובה איננו וזה החלי בעזרת צורי וגאולי
א. תשובה: בגמ' במסכת שבת (ט:) איתא דלמ"ד תפילת ערבית רשות "כיון דשרי המיניה לא מטריחינן ליה" כלומר למ"ד תפילת ערבית רשות אם לא התפלל והתיר חגורו שוב אין מטריחין אותו לחזור ולחוגרו בשביל להתפלל והקשו שם (י.) 'וליקו הכי וליצלי' כלומר שיתפלל כך בלא אזור ומשני משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל" ועוד איתא התם דרבא בר ר' הונא רמי פוזמקי (נותן אנפלאות חשובים ברגליו-רש'') ומצלי אמר הכון לקראת וגו' א''ר אשי חזינא ליה לר' כהנה כי איכא צערא בעלמא שדי גלימא (משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב-רש''י) ופכר ידיה (חובק ידיו כאדם המצטער מאימת רבו-רש''י) אמר כעבדא קמיה מריה כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת וגו' ע''כ דברי הגמ'. ומבואר יוצא שבעת התפילה יש לאדם לאזור חלציו ולהתפלל ונכלל זה במה שנא' הכון לקראת וגו'

|טעם הדבר שיש להתפלל עם חגורה על בגדיו|​

ובטעמא דמילתא שצריך לאזור אזור בשעת התפילה מצאנו שנחלקו רבותינו הראשונים וג' דעות יש בדבר דעת תלמיד רש"י במחזור ויטרי (הובא בב"י בסי' צא) שהטעם שיש לאזור חלציו הוא משום שבזמנם היו לובשים חלוק אחד ארוך מכתפיהם ולמטה ובכדי להפסיק בין לבו לערוה יש לאזור אזור ולפ''ד כל שיש הפסק בין לבו לעורה שוב אינו צריך לאזור אזור עכ''ד ומה שבגמ' נתבאר שהוא משום הכון יש ליישב דס''ל דהיא גופא מה שיש להחמיר בתפילה בליבו רואה את הערוה אין זה אלא מדין הכון שכן בשאר ברכות שאין דין הכון אין לחוש לדידיה במה שליבו רואה את הערוה כמ''ש הב''ח (בסי' צא בד''ה ואיכא) וכיון לדבריו ר' מרדכי כרמי בספרו מאמר מרדכי (שם בס''ק ג) וע''ע בספר בני ציון ליכטמן (סי' עד ס''ק א) ובישועות יעקב (סי' צא ס''ק א)
אולם נודע כי דעת ספר התרומה (הובא בטור) שצריך לאזור אזור בשעת התפילה אפי' שיש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה ע''כ ונראה שטעמו בפשטות דס"ל שהטעם שיש לאזור אזור אינו אלא משום שזו דרך חשיבות וכבוד לעמוד לפני המלך בצרוה מסודרת וכפשט דברי הגמ' שם שהוא משום הכון והיינו עמידה דרך כבוד לתפלה והרא"ש (שבת סי' יט) הביא דברי המחזור ויטרי וכתב דאעפ"כ יש מצוה לאזור חלציו גם כשיש דבר המפסיק בין לבו לערוה ונראה דס"ל מעיקר הדין כדברי המחזור ויטרי שמדינא די במה שיש הפסק בין לבו לערוה אלא דמ"מ מאחר ובלאו הכי דרך כבוד היא לאזור אזור לכן מצוה ללובשו ולהתכבד בו בשעת התפילה וע''ע ע''ד הרא''ש בדברי הב''ח והמאמ''ר ואכמ''ל.
ומעתה יש לדון לפי מציאות זמננו אם צירך ויש ענין לאזור קודם התפילה ונחזי אנן כי זה ברור שלדעת המחזור ויטרי אין כל ענין בדבר מאחר ובזמננו בין כה לובשים מכנסים שלא כבימי קדם ואף בלא האזור יש הפסק בין לבו לערוה ולדעת ספר התרומה גם בזמננו יש ללובשו דיש בדבר דרך כבוד והכון לקראת אלוקיך כתיב ולדעת הרא"ש אע"פ שבזמננו לא יהיה חיוב מעיקר הדין וכדברי המחזור ויטרי מ"מ יהיה בדבר מצוה לכתחילה.
וזו לשון מרן השו''ע (בסי' צא סעי' ב) ''צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום הכון'' וממה שכתב לשון 'צריך' יש ללמוד שדעתו שיש חיוב בדבר מעיקר הדין וכדעת ספר התרומה[2]

|אם יוצאים ידי אזור במכנסיים|​

ב. ואחרי ככלות הכל תגדל התמיה על מנהג העולם ורבים מתופסי התורה שאינן חוגרים למותניהם אזור וחגורה קודם התפילה בהיות ולדעת מרן יש בדבר חיוב מן הדין ומצינו לכמה מחכמי הזמן שעמדו בענין זה ללמד זכות על רבים מאחינו בית ישראל שסמכו בזה על שיטת המחזור ויטרי ומאחר ולפ''ד כל שיש הפסק בין לבו לערוה שוב אין צריך לאזור אזור סומכים על כך רוב העולם בהיות ולפי סדר המלבושים כיום איכא הפסק טובא בין לבו לערוה ע''י המכנסיים ושאר בגדים ואין לובשים חלוק אחד על כל גופם וכ''כ ללמד זכות על ישראל בספר משנת יעקב (אהבה תפילה פ''ה הלכ' א סוף אות ג)
אולם מן האמור אתה תחזה כי קשה לבנות ע''ד המחזור ויטרי הנ''ל משען ומשענה ואף שעמו חבל נבאים מתנבאים בסגנון אחד כמו שכתב בשו''ת אבי הנחל (ח''א סי' ב אות ד) שכדעת המחזור ויטרי כתבו גם רס''ג (בסידורו עמ' כט וכן העיד עליו השבה''ל שם) רש''י (בשו''ת רש''י הנ''מ סי' רסב) והאור זרוע (ח''א סי' קכח) והשבולי הלקט (סי' יז) ושם העיד שכן המנהג והאגור כתב שכן דעת ר''י ושכן מדוקדק בספר חסידים (ס''ס תשנג וע''ע בשו''ת שבט הקהתי ח''ב סי' מב) ועוד[3] מ''מ כבר נתבאר כי מרן תפס לדינא כדעת האומרים שאף כאשר יש הפסק בין לבו לערוה יש צורך באזירת אזור משום הכון כך שקשה לסמוך על סייעת הראשונים הנ''ל ומ''מ סברתם חזי לאצטרופי להקל בזמננו כמ''ש בשו''ת בית נאמן (ח''א סי' ט ד''ה נשאלתי)

|אם אפשר לסמוך על החגורה שבמכנסיים|​

ג. עוד ראיתי להגאון הנאמן בשו''ת בית נאמן (שם ד''ה ובגליון) שיצא ללמד זכות על ישראל וכתב כי מה שכתב מרן השו''ע ''צריך לאזור אזור בשעת התפילה אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה'' אבנט אין הכונה לחגורה דידן אלא למכנסים וכמ''ש המשנ''ב (בס''ק ה) והכה''ח (בס''ק ח) דמיירי באבנט של מכנסיים ונראה שהוא חוט עבה שמהדקין בו את המכנסיים במלבושים הקדמונים והוא במקום כפתורים במכנסיים שלנו וא''כ אם מוסיף על זה חגורה אי''צ יותר עכ''ד[4] ומבואר מדבריו שבזמננו שהמכנסיים בין כה מהודקות לגוף יש לסמוך על החגורה שבמכנסיו ויוצא בה ידי אזור וכ''כ גם בספר משנת יעקב (שם אות ג) ''דמש''כ בשו''ע דצריך לאזור אזור אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה היינו היכא שע''י האבנט הוא דאין לבו רואה את הערוה דהאבנט הוא דמהדק למכנסיו ובלי האבנט היה לבו רואה את הערוה ואשר על כן צריך עוד אזור מדין הכון אבל היכא דמכנסיו מהודקים על גופו ע''י כפתורים וכדו' א''כ חגורת מכנסיו אינן הגורמי שלא יהיה לבו רואה את הערוה שפיר יוצא בהן מדין הכון ואי''צ עוד אזור על בגדו העליונים דחגורתו זה הוא אזורו'' וסיים שצ''ע בזה עכ''ד ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד וכיוצ''ב בשו''ת אז נדברו (ח''א סי' עט ס''ק קנד וח''ח סי' מב-מג) ושבכה''ג אף מידת חסידות ליכא
ובביאור דבריהם נראה דס''ל שמש"כ השו"ע דצריך לאזור אזור אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה הינו משום שאין האבנט בא אלא בשביל שלא יהיה לבו רואה את הערוה (דהאבנט הינו חבל מיוחד להדק המכנס והוא במקום כפתורים שלנו) ואשר על כן צריך להוסיף עוד אזור על בגדיו העליונים מדין הכון אבל באופן שמכנסיו בלאו הכי מהודקים ע"ג גופו ע"י כפתורים וכדו' שפיר יוצא ידי הכון בחגורה שע''ג מכנסיו.
וזכו לכוין מדנפשייהו להו לדברי הרב פרי מגדים (שם בא''א ס''ק ב) שכתב דהא דקיי''ל דלתפילה בעי אזור משום הכון היינו משום לאפוקי היכא שבגדיו מונחים על בטנו ממש שאין לבו רואה את הערוה דשרי בברכות ולתפילה בעי אזור משום הכון אבל לדידן שיש מכנסיים עם אזור, אזור על בגדיו רק למצוה בעלמא עכ''ד
אולם המעיין ישר יחזו פנימו כי דבריהם מקש'ה אחת בהיות ונודע כי בלשון חז"ל 'אזור' 'וחגור' הינם ב' לבושים שונים אזור הינו חבל שנמצא ע"ג הבגדים העליונים וכמו שפרש"י (שבת קכ. ד"ה פונדא) "אזור חלול מעל למדיו" וחגור הינו חבל הנמצא ע"ג מותניו על חלוקו וכמו שפרש"י (שם ד"ה חגור) "מעל חלוקו מבפנים" ועפ''ז כתב היפה ללב (סי' צא אות ג) כי האזור שהצריכו חז''ל לתפילה היינו דוקא זה שע''ג בגדיו העליונים ע''ש וכמנהג החסידים כיום שלובשים גרטל ע"ג החליפה העליונה ולפ''ז דעת לנבון נקל שבעבור כך לא די לצאת בזה בחגורה שבמכנס סביב למותניו
ובאמת כי הגאון הנאמן שם נתן עיניו בדברי היפה ללב הנ''ל וכתב ליישב בזה"ל ''רק החסידים נוהגים בגרטל והוא ע''פ מ"ש הכה"ח בשם היפ"ל דאזור הוא מה שחוגר מעל למדיו ואבנט מה שחוגר מעל חלוקו מבפנים וגם לפ"ז יש לומר דלדידן שלובשים תחתונים ומכנסים עם כפתורים וחגורה מבחוץ אי"צ להחמיר יותר עכ''ל ונראה דר''ל שבזמננו שלובשים תחתונים ומכנסים עם כפתורים הרי שאף החגורה בכלל ''מעל למדיו'' ומהני כאזור ואם כי קצת יש להעיר על זה ממה שכתב הרא''ש (שהובא בפמ''ג שם) שנראה מדבריו שלא היה שינוי במציאות בענין זה בין זמננו לזמנם ואף להם היה בגד פנימי מתחת לחלוק ובכל אופן הצריכו אזור ולא סמכו על החגורה וע''כ דהקפידא שיאזור בגדיו מבחוץ שהוא דרך כבוד והידור יותר מ''מ בעיקר הנחת דברי היפה ללב שאזור דהכא הוא דוקא מעל למדיו יש לפקפק מלשון הטור ומרן בב''י ובשו''ע (בסי' צא סע' ב) כי המעיין ישר יחזו פנימו שפעם נקטו לשון 'חגור' ופעם לשון 'אזור' ועל כרוחך צ''ל שאין קפידא בדבר והעיקר שיחגור בגדיו באיזה שהוא בגד ומכאן סמך לדברי הפמ''ג וסייעתו שאפשר לצאת ידי אזור אף בחגורה וחזי לאיצטרופי בנד''ד ומ''מ אין כדאי לסמוך על טעם זה בלחוד בהיות ואף לפ''ד הפמ''ג למצוה יש לאזור אזור אף כאשר חגר מותניו ומה גם בעיקר הנחת דברי הפמ''ג מצאנו מאן דפליג הוא הרב יפה ללב.

|כשאין תוספת נוי באזור|​

ד. עוד יש לומר וליישב מנהג העולם כי ענינה של חגירת האזור הוא לסדר המלבושים וכיום אין באזור שום תועלת לענין זה כי דוקא בזמנם שהיו לובשים בגדים רחבים היו זקוקים לאזור להדקם ולהתנאות משא"כ בימנו וכ"כ בשו''ת אול"צ (ח"ב עמ' עמ' סה ד''ה והנה) ובשו''ת תשובות והנהגות (ח''א סי' סט) ולפי"ז החסידים שנוהגים לילך עם חליפה ארוכה אכן לדידהו יש ענין ותועלת בחגירת הגרטל
ומ''מ נראה שאף שע''פ טעם זה אין חיוב בדבר מ''מ מידת חסידות איכא אף בכה''ג כמבואר בהע'[5] וע''ע בספר הלכות שלמה (פי"א אורחות הלכה אות ד והע' 43) ובישכיל עבדי שם (בס''ק ד)

|אם יש להקל משום שאין רגלים לאזור אזור במשך היום|​

ה. אך אחרי ככלות הכל מצאנו יתד שלא תמוט בישוב מנהג ישראל והוא עפ''ד ר' ירוחם (הו''ד בב''י) "שיש מי שכתב שמי שרגיל לחגור כל היום אם התיר חגורתו קודם התפילה צריך לחזור ולחגור אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה אי"צ לחגור לתפילה" ונראה שטעמו בזה כי זה שמתהדר באזור ולובשו כל היום אם מתירו קודם התפילה יש בדבר פחיתות כבוד שמהדר לבושו לעסקיו יותר משעומד לפני מלכו של עולם אך אם אינו רגיל בזה לא חייבהו ללבוש במיוחד הואיל ואין בדבר דרך בזיון ולפ''ז בזמננו שהרגילות אצל רוב בני האדם שלא לחגור חגורה על בגדיהם העליונים אינו לובשו בשעת התפילה אין בכך בזיון כלפי שמיא.
ואף שהמשנ"ב (בס"ק ד) כתב בשם המגן גיבורים שאף לאלו שלא נהגו לילך בו בשעות היום אעפ''כ יש בדבר מידת חסידות לחוגרו אף בכה"ג, וכ''כ הפמ''ג (שם) יש לומר דה"מ בזמנם דהיתה תוספת מכובדות והידור בלבישת האזור וזאת מפני שבגדיהם היו רחבים ומרושלים על הגוף וכשהיו הולכים לפני שרים היו מתהדרים וחוגרים בגדיהם באזור אלא שבסתם מן הימים לא נהגו לילך בו ולכן כתב המשנ"ב שמ"מ יש בדבר מידת חסידות להתהדר בו בשעת התפילה אולם בזמננו שנשתנה הלבוש והורגלנו בבגדים נאים ומסודרים ומעולם לא מצינו למי שילבש אזור לנאות בגדיו לפיכך נראה שאף מידת חסידות אין בזה ויתרה מזו כיום אין המנהג לעמוד כך לפני מלך ושרים והחגור בגרטל יראה כמשונה וא"כ אפשר שיש בדבר קפידא שלא לנהוג כך וכעין זה כתב הסטייפלר בקריינא דאיגרתא (ח''ב ס''ס פא ובנמ''ח ח''ב סי' תיט אות ה)[6] וכן הוא בשו''ת בית נאמן (שם בד''ה נשאלתי) ובשו''ת אז נדברו (ח''ח שם).
ואף שר' ירוחם לא סתם כך לדינא אלא בלשון 'יש מי שכתב' (וע''ע בשעה''צ בס''ק ג) מ''מ אף בכה''ג אפשר דס''ל הכי להלכה כי נודע שאף בגוונא שהמחבר כותב לשון 'יש מי שאומר' אינו מוכרח שדעתו לחלוק עליו אלא כן דרך המחברים לכתוב כשמצאו דין והלכה שלא נזכרה בשאר הפוסקים אף שאין דעתם לחלוק על זה וכ"כ השדי חמד בכללי הפוסקים (סי' יג אות כב) והיד מלאכי בכללי השו''ע (אות יב) ע"ש וכן כתב בעין יצחק יוסף (כללי השו"ע עמ' 539) ועוד וואף אנו נאמר שאף שר' ירוחם הביא דין זה בלשון יש מי שכתב אפשר דהכי ס"ל להלכה אלא שלא נזכר זה בשאר פוסקים ולכן כתב בלשון זו ובעיקר שלא מצאנו חולק בדבר להדיא ודברים של טעם וסברא הם ואשרי עין ראתה לדברי להרב מאמ''ר (בס''ק ד) שכתב שאף מדקדוק לשון הרמב''ם נראה כדברי ר' ירוחם שכל שאינו רגיל להלך באזור אינו צריך ללובשו בשעת התפלה ע''ש (וע''ע במשנת יעקב שם אות ג) גם רבים מגדולי האחרונים הסכימו לדברי ר' ירוחם וסתמו כדבריו להלכה מהם המג''א (בס''ק א) והגר''ז (בס''ק ב) והעו''ת (באות א) והבה''ט (באות א) והמקור חיים בכרך (באות ב) והערוך השלחן (באות ד) וכן הסכים מעיקר הדין הכה''ח (באות ד)
ואף שמרן השמיט את סברת ר' ירוחם בזה ולא זכרה בשלחנו הטהור להלכה כלל מ''מ כבר נודע בשערים שדינים רבים משמיט מרן בשו"ע אף שהוזכרו בב"י ודעתו כמותם להלכה ועי' בשו''ת יבי"א (ח"ה סי' לט אות ד וח"ו או"ח סי' כד אות ב וח''ד יו"ד סי' כג אות ו) שכן כתבו כמה וכמה אחרונים וא"כ אף כאן אינו מוכרח שדעת מרן לחזור בו ממה שהביא בב"י בשם ר' ירוחם ונראה שהטעם שמרן לא העלה את דברי ר' ירוחם על שולחנו כי המנהג בימיו היה ללבוש ולחגור אזור במשך כל היום וכפי שנהגו להתלבש משנים קדמוניות ומאחר ודברי ר' ירוחם שמי שלא נוהג בזה אי"צ ללובשו לתפילה הינם מציאות רחוקה לכן לא הזכירם בשו"ע אולם אפשר שגם מרן יודה שמי שלא נהג ללבוש אזור לא יצטרך ללובשו לתפילה וסייעתא לדבר ממש"כ מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' כט) "שדיני הגמ' והרמב"ם מביאם בשו"ע אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם משלושה סיבות או משום שהדין אע"פ שהוא מוסכם הוא מציאות רחוקה או שהוא פשוט או שהוא כלול ולמד מעיקר הדין שכתב בשו"ע עכ"ד ושנה דבריו בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' מח) ע"ש בקצרה וכן הסכמת רוב האחרונים כמ"ש השדי חמד (ח"ו סי' יג אות ה-ו) ע"ש וזה כלל גדול בדין ואף אנו נאמר כי מה שהשמיט מרן השו"ע דין זה הינו מפני שלא היה מצוי לפי המציאות בימיו וכך נראה שכן מרן בב"י הביא דברי ר' ירוחם ללא חולק ולא העיר על דבריו כלום ואפושי בפלוגתא לא מפשינן וכ"כ בקצרה בילק"י (שם) שי''ל שמרן לא העלה את סברת ר' ירוחם על שולחנו הטהור דמיירי במי שרגיל לילך במשך היום תמיד עם חגורה וממה שהביא את דברי ר' ירוחם בב''י בשתיקה ש''מ דהכי ס''ל.
ועל דברי ר' ירוחם הנ''ל סמכו רוב אחרוני זמננו ומהם הגר"ע הדיאה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח סי' כד אות ו ס''ק א) והגאון הנאמ"ן בשו''ת בית נאמן (ח"א סי' ל) וכן הוא בשו''ת יצחק ירנן (ח''ג סי' ד אות ג) ושם דקדק מלשון השו''ע דס''ל כר' ירוחם וכן הוא בילק"י (שם) וכן מבואר מדברי הסטייפלר בקריינא דאיגרתא (ח"ב סי' פא) וממ''ש האגר''מ (או''ח ח''ב סי' עו) וכן הוא בשו''ת אז נדברו (ח''א סי' עט ס''ק קנד) וש הוסיף שאף שבמשנ''ב כתב שמ''מ יש בדבר מידת חסידות חזינן שאף הח''ח עצמו לא החמיר בזה ע''ש (וע''ע מש''כ בזה האגר''מ) וכ"כ הפסק"ת (סי' צא אות א)[7]
ואחרי ככלות הכל נראה שבבגדי זמננו אף מידת חסידות ליכא בחיגרת החגורה על בגדיו דמלבד דברי האומרים שכל ענין האזור הינו בכדי להפסיק בין לבו לערוה ובזמננו איכא הפסק טובא זאת ועוד שאף לפי דברי האומרים שענין האזור הינו לנאות בגדיו בזמננו שאין בו תוספת נוי לבגדים מסתברא שאין בדבר חיוב מדין הכון ומה גם שי''ל שיוצאים בזה בחגורת המכנסיים ובעיקר הדבר יש לסמוך על שיטת ר' ירוחם והרמב''ם שחיוב חגירת האזור אינו אלא לאלו שרגלים להלך בו במשך כל היום משא''כ בזמננו לפי סדר הבגדים המצוי ואף שמצד כל אחד משלושת הטעמים היה מקום להחמיר ממידת חסידות אולם בצירוף שלושתם יחד נראה שאין מקום לחוש אפי' למידת חסידות אולם לפי סדר הלבוש החסידי הכולל חליפה ארוכה וכיוצ''ב אכן יש מקום להדר אחר חגירת הגארטל אף שאין רגילים להלך בו במשך כל היום ומה גם שיש בדבר תוספת נוי לבגד[8] והנלענ''ד כתבתי

|סוף דבר|

  • מאחר ולפי מציאות זמננו אין הרגילות להלך באזור למדיו במשך כל היום אין בדבר חובה כלל ומ''מ מאחר ויש תוספת נוי בחגירת הגארטל לאלו הלובשים חליפה ארוכה הרי שבכה''ג שלבוש בחליפה ארוכה יש בדבר מידת חסידות לחגור בו בגדיו



[1] נכתב בס''ד במסגרת השעורים בחורף תשפ''א ושוב במהדו''ת בקיץ תשפ''א ועתה סמוך להדפסה באדר ב' תשפ''ד בתוספת מרובה בס''ד
[2] וזה ע''פ מה שכתב מרן בב''י (בסי' ריט סע' ג) שלשון צריך משמע שהוא לעיכובא וכ"כ בילק"י (בסי' צא הע' א) לדקדק מלשון מרן כאן וע''ע בחזו''ע פורים (עמ' רל) ומ''מ בדיעבד נראה שאף שיש חיוב בדבר מעיקר הדין מ''מ אם התפלל בלא אזור אף לדעת מרן יצא דשאני הלכות תפילה שכל הלכות תיקון המלבושים שבה אינם לעיכובא כמ''ש הרמב"ם (פ"ה הלכ' א) וכן כתבו בנוגע לנד''ד המשנ"ב (בס"ק ד) ומקורו טהור מדבריו הב"ח והאליה רבה ע''ש וכ''כ הרב מאמר מרדכי (בס''ק ד) והרב יוקח נא (בסי' צא ס''ק ב) ועוד
[3] והנה בשו''ת אבי הנחל שם כתב שאף הרמב''ם נלוה עמם וס''ל שאי''צ לאזור אזור אלא בכדי להפסיק בין לבו לערוה ויצא לו זה ממה שהרמב''ם השמיט בהלכ' תפילה בסדר תיקון המלבושים (שם בפ''ה ה''ה) את זה שצריך לאזור אזור וע''כ צ''ל שסמך על מה שכתב בהלכ' ק''ש (פ''ג הלכ' יז) שצריך להפסיק בין לבו לערוה ומבואר דס''ל שכל ענין האזור הינו בכדי להפסיק בין לבו לערוה עכ''ד וכן ראיתי שכתב בדעת הרמב''ם בספר דברי יצחק (ח''א פני המלך פ''ה הלכ' ה מהלכ' תפילה) אולם לענ''ד אין הדברים מוחוורים בדעת הרמב''ם שכן בגמ' נתבאר דטעמא דמילתא דבעי אזור לתפלה אינו בכדי להפסיק בין לבו לערוה אלא משום הכון ואף שקושיה זו תקשה גם על דברי המחזור ויטרי ודעימיה מ''מ את שיטתם יש ליישב בהנחה דס''ל שלק''ש וברכות אי''צ להפסיק בין לבו לערוה ורק בתפילה הדין כן משום הכון אולם לשיטת הרמב''ם שאף בק''ש צריך להפסיק בין לבו לערוה וגם בתפילה הוא מה''ט א''כ אמאי הוצרכו בגמ' טעמא דהכון וצ''ע
שו''ר בשו''ת תשובות והנהגות (ח''א סי' סט) שעמד בענין זה בדעת הרמב''ם ואזיל כל בתר איפכא וס''ל דלעולם טעמא דהרמב''ם שאין ענין באזירת האזור אלא משום הכון ואף בגוונא שמפסיק בין לבו לערוה יש לו לאזור אזור משום הכון ומה שלא הזכיר דין זה להדיא י''ל שסמך על מה שכתב (שם בפ''ה הלכ' ב) ''חובת תיקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחילה ומציין עצמו ומהדר שנא' השתחוו לה' בהדרת קודש וכו' ע''כ וגם חגירת האזור בכלל זה ע''ש ושו''ר שכ''כ במשנת יעקב רוזנטל (שם) בדעת הרמב''ם ובספר משאת המלך (על הרמב''ם סי' פז) ובס''ד מצאתי שכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה כי יעויין בדברי הרב פמ''ג (בא''א סי' צא ס''ק ב) ומובאר מדבריו דס''ל בשיטת הרמב''ם שאין ענין באזור אלא בכדי להפסיק בין לבו לערוה ומה שהשמיטו הרמב''ם הוא משום שבזמננו שיש לנו מכנסים אי''צ לאזור ע''ש ומאידך יעויין בדברי הרב מאמר מרדכי (בס''ק ד) שיש לומר שמה שהרמב''ם השמיט דין זה הוא מפני שנכלל במה שכתב תיקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחילה וכו' ע''ש וע''ע ברמב''ם (בפ''ז מהלכ' תפלה הלכ' ו-ז) ויל''ע וע''ע בשו''ת יצחק ירנן (ח''ג סי' ד אות ד).
[4] וכאן מקום איתי להעיר בעניותי על מה שכתב לדקדק כן מלשון המשנ"ב כאן (ס"ק ה) "אבנט ר"ל אבנט של מכנסים" וכן הוא בכה"ח (אות ח) "דאבנט פירוש אבנט של מכנסים" ופירש כי אבנט היינו חוט עבה שמהדקין בו המכנס ויש להעיר כי המשנ''ב גופא כתב בסי' מו (ס"ק ח) כתב בזו הלשון "אבנט דהכא הוא מכנסים וכן האבנט שהזכיר השו"ע בסי' צא דאע"ג דבלשון תורה אבנט הוא החגורה וכו' מ"מ בלשון חכמים לפעמים קוראין המכנסים אבנט" ומבואר להדיא מדבריו שהאבנט דהכא בסי' צא הוא המכנסים ולא החבל שמהדקם וכן מדוקדק מדברי הכה"ח (בסי' עד ס"ק כג) ע"ש ולפ"ז מש"כ המשנ"ב (בסי' צא) והכה"ח (שם) 'אבנט של מכנסיים' ע''כ צ"ל שהאבנט הוא הוא מכנס ולאפוקי אבנט של חגורה ומ''מ אין להקשות מהכא על ההנחה שאפשר לצאת ידי אזור בחגורה שבמכנס וע''ע להלן.
[5] אולם גם על טעם זה יש להעיר כי הנה יש לעיין בדין הכון אם ענינו הוא להיות לבוש בשעת התפילה בלבוש מכובד או שעצם ההתכוננות לקראת התפילה היא היא העיקר על אף שאינו נראה מהודר יותר על ידה ונ''מ בנד''ד דאי נימא שדין הכון עיקרו בהכנת האדם יש לומר שיצטרך לחגור אזור קודם התפילה אע''פ שאינו מציין עצמו יותר על ידו והיה נראה ללמוד דין זה ממה שכתבו האחרונים לגבי חולה המתפלל בביתו בבגדי שינה שנחלקו המשנ''ב (סי' צא ס''ק יא) והישכיל עבדי (ח''ח השמטות סי' ב אות ב) אם רשאי להתפלל לכתחילה בבגדי שינה וכתבו האחרונים לעשות כעין פשרה שילבש על הפיג'מה איזה חלוק וכיוצ''ב כמ''ש הילק''י (בסי' צא אות ד) וכן הורה הגרש''ז אויערבך (כמובא בספר הליכות שלמה עמ' יח הע' 73) והנה זה ברור שהלבוש בפיג'מה אף אם יוסיף עליה איזה חלוק או חליפה לא יהיה נאה יותר ואדרבה אינו אלא מן המתמהים וע''כ דס''ל דענין הכון אינו אלא להורות על הכנתו לתפלה אע''פ שאינו מוסיף נוי בבגדו ושו''ר שכ''כ הגר''י זילברשטיין והו''ד בספר שיח תפילה (עמ' תרלד הע' 46) ושם כתב לבאר שענין התוספת הנ''ל הוא משום מצות הכון שחייב כל אדם להתכונן לקראת התפלה ע''ש ועפ''ז יש לומר שאף אדם הלבוש בבגד שאין החגורה מהדרתו ומוסיפה לו נוי ראוי שיחגור עצמו באזור להורות על הכנתו לקראת התפלה וככל החזון הנ''ל זכתה עין לראות בשו''ת תשובות והנהגות (שם בד''ה אומנם האמת) בנוגע לנד''ד שבעצם חגירת החגורה לתפילה מראה בכך חשיבות התפילה בעיניו בהכנתו אליה ע''ש
ולדידי חזי לי כי יש דינים יש במצות הכון האחד הינו מעיקר הדין (אף שאיננו לעיכובא) והשני אינו אלא הידור בעלמא וזאת בהקדם מה שיש להעיר בדברי הגמ' בשבת שם שהובאו בריש אמיר דמחד גיסא מהך דינא דהני בבלאי דכיון דשרו המניהו לא מטרחינן להו להתפלל משום היכון חזינן שדין היכון הינו חובה גמורה (אף שאינה לעיכובא) עד שראוי לבטל עבורה תפילת ערבית למ''ד דהוי רשות (עי' תוס' שם דף ט. בד''ה למ''ד ודו''ק ומאידך יעויין ברש''י שם בד''ה לא ובמאמ''ר בס''ק ב) ומאידך איתא התם ''דא''ר אשי חזינא ליה לר' כהנה כי איכא צערא בעלמא שדי גלימא (משליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב-רש''י) ופכר ידיה (חובק ידיו כאדם המצטער מאימת רבו-רש''י) אמר כעבדא קמיה מריה כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת וגו' ומבואר שבשעת צער לא חשש לדין הכון והשליך גלימתו בכדי להתפלל כעבד לפני רבו והנה אי ס''ל דהך דינא דהכון אינו אלא להידור בעלמא ניחא מה שבטלו בשעת צער בכדי להתפלל כעבד לפני רבו אולם אי דינא דהכון הינו חובה מן הדין כיצד בטלו ולכתחילה התפלל ללא גלימתו
זאת ועוד יש להעיר דלפום ריהטא יש בדבר סתירה במקור הענין ללבוש מלבושי כבוד לתפילה דמחד גיסא איתא בברכות (ל:) דר' יהודה הוי מציין נפשיה והדר מצלי ואמרינן בגמ' שם דטעמא משום דכתיב ''השתחוו לה' בהדרת קודש'' וכן הוא בדברי הרמב''ם (בהלכ' תפלה פ''ה הלכ' ח) ומאידך בשבת שם איתא שר' כהנה ''כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת'' וצ''ב אמאי לא קאמר טעמא משום השתחוו לה' בהדרת כדאיתא בברכות ועי' בלחם משנה (שם) שנרגש בזה (ושו''ר מש''כ הסמ''ג עשה יט)
וראיתי בספר משאת המלך על הרמב''ם (שם סי' פז) שעמד בזה וכתב ליישב דבא זה ולימד על זה והיינו דבהכון לקראת אלקיך ישראל נאמר בזה דין הכנה לתפילה כעומד לפני המלך, ובכלל הכנה זו היינו שכל הדברים הראויים לעומד לפני המלך ולתפילה שיכין עצמו לזה ומה דילפינן בשבת תיקון מלבושים מקרא דהכון אין זה אלא לאחר דילפי' מהדרת קודש דבעי להתהדר לפני המלך שאלמלא כן מנ"ל דבגדים נאים אית ביה משום הכון, , אלא דמינה הוא דילפי' דבעי הדרת קודש לתפלה ויש בזה חשיבות לתפלה, וממילא חייב בזה מקרא דהכון דהשתא כבר נכלל בכלל חיוב הכנה. והשתא ניחא מה דנקט הרמב"ם לקרא דהדרת קודש שלא בא ללמדנו אלא דיש ענין לתפלה בבגדים נאים, אבל בודאי עיקר החיוב הוא מקרא דהכון עכ''ד
והנה אכתי אין הדברים מיושבים די הצורך דפשיטא שיש בבגדי מכובדים מעלה וחשיבות לתפילה ותיפוק ליה מדין הכון בלחוד ובעניותי אמרתי כי עיקר דין היכון אינו מלמדנו אלא שיש לאדם לעמוד במיטבו לתפילה שלא יפחות מעמידתו לשאר עניניו ועסקיו וזה הוא חיוב מעיקר הדין ומש''ה לא מצינן למילף שצריך ללבוש בגדים חושבים לתפילה מהך קרא ורק לבתר דחזינן מקרא דהשתחוו לה' בהדרת קודש שיש לאדם להדר בגדיו כי הא דר' יהודה מציין נפשיה והדר מצלי שבזה מראה יקרת התפילה ומעלתה בעיניו נכלל אף זה בהכנה לתפילה אולם מאחר ואין ענין התוספת וההידור על בגדיו מחוייבת מן הדין אלא מקרא דהשתחו אף דין ההכון בחלק זה אינו אלא בגדר הידור ומש''ה בשעת צער לא עביד לה כפשט הגמ' שם (ועי' בהגה שבלח''מ שם ובמשאת המלך שם) ובזה ניחא ב' הקושיות הנ''ל וע''ע בשו''ת באר משה (ח''ח סי' א-ב)
ולפ''ז יש לפרש הך דינא דר' ירוחם שמי שאינו רגיל לילך כל היום באזור אינו צריך ללובשו לתפילה וכתבו האחרונים שאף בכה''ג איכא מידת חסידות ולפי האמור יבאור הענין בטוב כי ר' ירוחם קאי אעיקר דינא והנה כאשר רגיל ללבוש האזור לצרכיו ועסקיו ודאי שיהיה בדבר פחיתות כבוד אם בשעת התפילה שעומד קמי מלכא דעלמא לא ילבשנו ובכה''ג מחוייב הוא ללובשו מדין הכון והכי הוי בהני בבלאי דאזלי כולה יומא באזור ורק בשעת האכילה התרהו מעליהם אולם זה שאיננו לובשו כל היום אין בדבר פחיתות כבוד אם גם בשעת התפלה לא ילבשנו אולם אכתי יש בדבר את ענין ההידור בלבישת בגדים נאים ומכובדים לתפילה וזו היא המידת החסידות שכתבו האחרונים
ובזה מבואר מה שכתבו האחרונים שאף כאשר אין תוספת נוי בחגירת האזור על בגדיו או לבישת החלוק ע''ג הפיג'מה לחולה המתפלל בה מ''מ ממידת חסידות נכון לעשות כן והיינו אף שאינו מחוייב בזה מדין הכון שכן אין בעמידתו בצורה זו פחיתות כבוד מ''מ מידת חסידות יש לציין בגדיו ולהוסיף עליהם מעט להראות יקר וחשיבות התפילה בעיניו (אף שאיננו מוסיף להם נוי) ונכלל זה ג''כ בדין הכון ודו''ק
[6] והלום ראיתי שבאורחות רבנו (ח''א עמ' קז-קח אות יב-טו בנמ''ח) הביא שהסטייפלר נהג לאזור ולחגור עצמו בגרטל וצ"ב דמנהגו סותר למש"כ הוא עצמו בקריינא דאיגרתא (שם) שאי''צ להחמיר בזה ואדרבה אין הדרך כיום לעמוד כן בפני גדולים ויש חשש קפידא בלבישת האבנט ויש להימנע מכך
[7] והנה כאן מקום איתי להעיר עמ''ש בספר פסק"ת (סי' צא אות ב) אחר שכתב לסמוך ע"ד ר' ירוחם לישב מנהג העולם כתב בזו הלשון "ומיהו מנהג החסידים להקפיד בחגירת גרטל וכסתימת הטור והשו"ע ע"פ ספר התרומה ור' ירוחם יחיד הוא וגם הוא כתב דבריו בלשון יש מי שכתב וגם מצינו לר' פרץ בלשון "אסור להתפלל בלא חגורה אע"ג שיש לו מכנסיים" אך גם זולת זה יש מעלה וחשיבות בחגירת גרטל כשעומד להתפלל שהוא כדרך הגיבורים והרצים לשנס מותניהם כשרוצים להתגבר וכלשון הכתוב נאזר בגבורה וכנוסח הברכה אוזר ישראל בגבורה וכמו כן המתפלל אוזר עצמו להזכירו שהזמן עתה להתגבר כגבור חיל ולהתחזק בעבודת התפילה וכו' עכ"ל בקיצור.
והנה מה שכתב שמנהג החסידים לחגור גרטל בשעת התפילה ע"פ סתימת השו"ע נראה שאין ראיה מסתימת השו''ע בזה וככל האמור לעיל ומש"כ שר' ירוחם יחיד הוא בדבר ואף הוא כתב דבריו בשם יש מי שכתב הנה מלבד מה שמצינו שאף מדברי הרמב''ם מדקודק כדברי ר' ירוחם כמ''ש המאמ''ר (שם) זאת ועוד שאף חולק להדיא לא מצאנו ובכה"ג אין לנו לדחות את דבריו בטענת סברת יחידאה ודבריו מילתא דמסתברא הם ואין ראיה מסתימת הראשונים שי"ל שכך היתה המציאות בימיהם וכמ''ש לעיל לגבי סתימת מרן וגם אין ראיה מלשון יש מי שאומר כמ"ש למעלה ושו"ר בשד"ח שם שהביא מדברי הפמ"ג (בכללים אות כו) "שכל מקום שכותב המחבר יש מי שאומר ולא הביא חולק הלכה כן אף לקולא" ומבואר שתפס כלל זה בתורת ודאי ושהלכה כהיש מי שאומר וה"נ י''ל בדעת ר' ירוחם.
ומה שהביא מדברי ר' פרץ שאסור להתפלל בלא חגורה המעיין יתבונן ויראה שלפי האמור אין הכרח דפליג על ר' ירוחם ואפשר לומר בפשטות שכתב כן לפי המציאות בימיו שהיו נוהגים לילך כך במשך כל היום ודיבר הכתוב בהוה
וגם מש"כ שיש מעלה בחגירת הגרטל לעורר לב האדם להתפלל ולכוין כראוי ושכן דרך הגיבורים ע' בשו"ת אז נדברו (ח"ח סי' מב) שיוצאים י"ח זירוז זה ע"י מה שלבוש בחגורה במכנסיו ובענין זה ראיתי להעתיק מש"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח סי' כד אות ו') והובא בילק"י שם שהביא דברי הכה"ח בשם הלבוש שכשחוגר אזור במותניו נראה כמזורז יותר ועל דרך שאמרו במלכים (ב, ט) ויאמר לו חגור מותנך וכו' וכתב ע"ז הישכיל עבדי שם "ואף לפי טעם זה נראה שיש לחלק בין הזמנים דבזמן הראשונים נראה שהיו לובשים בגדים רפויים ופתוחים שאינם מהודקים היטב ולכן הזהירו שבשעת התפילה שאדם עומד בפני המלך לא (יהיה) כיושב בביתו בבגדים פרועים לא כן עתה שרוב ככל גם כשהולכים ברחוב הולכים במלבושים מסודרים ומהודקים מכופתרים בכפתורים הדק היטב הרי הם כמזורזים ועומדים וכו' ע"ש בדבריו באריכות ומבואר שדוקא בזמנם היה ענין ומעלה בחגירת האזור משום זריזות ולא כן בימנו אנו (אמנם לפ"ד שם נראה כי אם החש בדבר זה שגורם לו תוספת חיזוק יתכן ומעלה תחשב לאיש ההוא לאזור אזור ועכ"פ אנו הספרדים לא נהגנו בזה כמ"ש בנתבי עם (סי' צ"א) והילק"י שם וכבר הבאנו בהע' לעיל שאפשר שיש בדבר קפידא שכן אין המנהג לעמוד כן לפני מלך ושרים) ובהכי יש ליישב דברי כל הפוסקים הנ"ל שסמכו על ר' ירוחם ולא הצריכו לחגור 'גרטל' כמנהג החסידים כמש"כ הפסקי תשובות.
[8] ואגב מצוי כיום לאנשים רבים במיוחד מבני חב"ד שלובשים גרטל לפני כל תפילה אע"פ בלבושים בחולצה בלבד ללא חליפה וכדו' או שלובשים 'גרטל' אפילו שלבושים חליפה קצרה וקצת צ"ב מה טבעו של מנהג זה ובשלמא מנהג החסידים שלובשים חליפות ארוכות ניחא אבל מנהגם הנ"ל צ"ב ואפשר שעושים כן ממידת חסידות שיש בחגירת הגרטל התעוררות וזירוז לתפילה וכיוצ"ב כתב בשו"ת אז נדברו (ח"ח ס' מב) שאע"פ שאין בזה משום הדין שכן לפי מציאות הבגדים שלנו אין בזה שום תועלת מ"מ יש בדבר זירוז לתפילה וע' בפסק"ת שם ובמש"כ בזה בהע' לעיל ע"כ בס"ד. וע''ע בשו''ת מנחת יצחק (ח''ה סי' מא אות ה-ז) בשו''ת אבי הנחל (ח''א סי' ב) בענין זה ואכמ''ל
 
יישר כח גדול
העתקתי לי הדברים בל"נ שאחזור לסוגיא אעיין בזה
ולחיבת הקודש
אצרף מסה"ק

האם צריך ללבוש אבנט [חוט\גרטעל] על הבגדים בשעת התפילה

בני ספרד לא נהגו בזה, והטעם דאנו סומכים על דברי רבנו ירוחם שהביא הב"י דמי שלא הולך כל היום עם אבנט א"צ לחוגרו אף בתפילה, ואפשר שכן דעת מרן [1]. וע"ע בשו"ת בית נאמן (ח"א סימן ט) שהביא עוד טעמים ע"ש. ובאור לציון (ח"ב פ"ז סי"ג בבאורים) כתב דדוקא בזמנם שלא היה מכובד ללכת ללא אזור היה חייב לשים אזור ע"ש. וע"ע כעין זה בתשובות והנהגות (ח"א סימן סט).

אולם אדם שתמיד דרכו ללכת עם חגורה, [וכן רבים כיום מקפידים לא ללכת ללא חגורה], יש להקפיד לשים חגורה [2]. וע"ע בסמוך [לענין כו"ח] אם יפסיד בעבור זה תפילה במנין. ועיין מאיר עוז (עמוד קנא) שהביא דברי הראשונים אם זה חיוב. [ואולי כיום שהחגורה אינה ניכרת כ"כ למי שלובש חליפה, יש להקל בזה, דהא פעם דהחגורה היתה מעל הבגדים].



[1] עיין הלכה ברורה (עמוד רעח).
[2] וע"ע מאיר עוז (עמוד קמו) שדן אם סגי בדבר אחר משום הכון, ולענ"ד חגורה בעינן.
 
חזור
חלק עליון