מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש (יח טז)
במסכת בכורות בדף מח: אמרינן, דבפדיון הבן שנאמר בו חמש סלעים, בעינן דוקא "חמש" ולא "חצי חמש", והנפקא מינה בזה במי שילדה אשתו שני זכרים כאחת, ואין ידוע איזה מהם הוא הבכור, שהאב חייב לפדותם כיון שממה נפשך יש לו בן בכור בכל מקום שהוא, אבל אם לא פדאם האב, הם עצמם כשהגדילו אינם חייבים לפדות את עצמם, משום שכל אחד הוא ספק שמא אינו בכור. ומ"מ אם האב הניח נכסים, חייבים לפדות את עצמם מנכסי האב, שנשתעבדו לפדיון הבן. וכל זה כשהניח האב חמש סלעים, אבל אם הניח האב פחות מחמש סלעים, אינם חייבים ליתן לכהן מה שיש, דחמש ולא חצי חמש, ע"כ תורף הסוגיא שם.
ובחדרי דעה יו"ד סי' ש"ה סעיף כ"ו, הביא בשם בעל העונג יו"ט להעיר, היכי משכחת לה חמש ולא חצי חמש, הרי קי"ל דאם אמר הכהן על דבר שאינו שוה חמש סלעים "לדידי שוה לי חמש סלעים", מהני הפדיון בכך, וא"כ גם כשהניח האב פחות מחמש סלעים, הרי יכולים לפדות במה שיש באופן של "לדידי שוה לי", וממילא עדיין משועבדים נכסי האב לזה, דהרי גם זה אופן קיום מצות פדיון הבן, והרי בלאו הכי אין פודין בקרקעות כמבואר בשו"ע שם ס"ג, אלא שהקרקע משועבד ליקח בו דבר הראוי לפדיון הבן, וכיון שיכולים ליקח איזה דבר שהוא ששוה לכהן, שבודאי יש איזה דבר ששוה לאיזה כהן בעולם כהן חמש סלעים, וניקח אותו ויכולים לקיים בו הפדיון, א"כ איכא שעבוד, וצ"ע.
ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש (יח טז)
במסכת בכורות בדף מח: אמרינן, דבפדיון הבן שנאמר בו חמש סלעים, בעינן דוקא "חמש" ולא "חצי חמש", והנפקא מינה בזה במי שילדה אשתו שני זכרים כאחת, ואין ידוע איזה מהם הוא הבכור, שהאב חייב לפדותם כיון שממה נפשך יש לו בן בכור בכל מקום שהוא, אבל אם לא פדאם האב, הם עצמם כשהגדילו אינם חייבים לפדות את עצמם, משום שכל אחד הוא ספק שמא אינו בכור. ומ"מ אם האב הניח נכסים, חייבים לפדות את עצמם מנכסי האב, שנשתעבדו לפדיון הבן. וכל זה כשהניח האב חמש סלעים, אבל אם הניח האב פחות מחמש סלעים, אינם חייבים ליתן לכהן מה שיש, דחמש ולא חצי חמש, ע"כ תורף הסוגיא שם.
ובחדרי דעה יו"ד סי' ש"ה סעיף כ"ו, הביא בשם בעל העונג יו"ט להעיר, היכי משכחת לה חמש ולא חצי חמש, הרי קי"ל דאם אמר הכהן על דבר שאינו שוה חמש סלעים "לדידי שוה לי חמש סלעים", מהני הפדיון בכך, וא"כ גם כשהניח האב פחות מחמש סלעים, הרי יכולים לפדות במה שיש באופן של "לדידי שוה לי", וממילא עדיין משועבדים נכסי האב לזה, דהרי גם זה אופן קיום מצות פדיון הבן, והרי בלאו הכי אין פודין בקרקעות כמבואר בשו"ע שם ס"ג, אלא שהקרקע משועבד ליקח בו דבר הראוי לפדיון הבן, וכיון שיכולים ליקח איזה דבר שהוא ששוה לכהן, שבודאי יש איזה דבר ששוה לאיזה כהן בעולם כהן חמש סלעים, וניקח אותו ויכולים לקיים בו הפדיון, א"כ איכא שעבוד, וצ"ע.
