בגמרא פסחים נ וקידושין עא ששם של ארבע אותיות מוסרים אותו [כיצד אומרים וכותבים ומה הבנתו] פעם אחת בשבע שנים ויש דעה פעמיים בשבע שנים והגמרא אומרת זה שמי לעולם [וכתוב לעלם דהיינו שצריך להיות בהעלם] וזה זכרי לדור ודור לא כשאני נכתב אני נקרא שכתוב יוד והא וקוראים אדנות, ורש''י בקידושין מבאר מזה שלא כתוב זה שמי וזכרי ביחד מבואר שהם חלוקים ורש'''י בפסחים מביא את שני הפירושים ומכאן המקור שלא מזכירים שם הויה אלא שם אדנות.
ובמקדש היו אומרים ברכת כהנים עם שם הויה .
ובחידושי הגרי''ז בהלכות עבודה זרה פ''ב מחדש שזה לא דומה לקרי וכתיב שיש הלל''מ שיש כתיב וקוראים דבר אחר אבל בהויה ואדנות נתחדש שכאשר אומרים אדנות נחשב כאילו שם הויה ויש בזה נפק''מ שברמב''ם שם מבואר שמגדף גם אם הזכיר שם אדנות חייב וקשה הלא צריך לגדף שם המיוחד אלא בהכרח שכאשר אומר שם אדנות כאילו אמר שם הויה ולכן עובר על מגדף,ומבאר שם עוד הגרי''ז שגם לפי החולקים וס''ל שהמגדף חייב רק אם הזכיר שם הויה מבאר הגרי''ז שאינו חולק בעיקר היסוד אלא דס''ל שנתחדש כאילו אומר שם הויה רק איפה שמוכרח לומר שם הויה ואסור לומר שם הויה בזה שאומר אדנות מועיל ולדוגמא בק''ש שצריך לומר שם ד' ובזה נתחדש שאדנות מועיל אבל במגדף שאין לו שום חובה לא נתחדש ולכן לא חיב משום מגדף רק בשם הויה ועיין בספר זכרון אש תמיד שהגר''ש אויערבאך פליג על יסוד הגרי''ז.
ושמעתי ממו''ר שליט''א להביא ראיה ליסוד הגרי''ז מהשוע בסי' ה' שאומרים שם אדנות צריך לכוון אדון הכל והיה הווה ויהיה ואומר המשנ''ב שכל זה דוקא אם כתוב שם הויה בפסוק אבל אם כתוב אדנות בפסוק כגון אדני שפתי תפתח שם לא יכוון היה הווה אלא אדון הכלבלבד ולגבי ברכות מפורש בשו''ע צריך לכוון גם היה ההוה ויה וגם אדון הכל והלא ברכות לא נתנו להכתב ורק לאחר שהתירו אתהש''ס התירו את הסידורים [עין שבת קטו] וצ''ב מה יש לכוון שם הנכתב בברכות הלא אין שם הויה בברכות כלל שבלא אין דין כתיבה כלל אלא דין אמירה שהלא ברכות לא ניתנו להכתב ומכאן ראיה עצומה לדברי הגרי''ז שזה נחשב כאילו אמר את הויה ולא דין בכתיבה.
ובמקדש היו אומרים ברכת כהנים עם שם הויה .
ובחידושי הגרי''ז בהלכות עבודה זרה פ''ב מחדש שזה לא דומה לקרי וכתיב שיש הלל''מ שיש כתיב וקוראים דבר אחר אבל בהויה ואדנות נתחדש שכאשר אומרים אדנות נחשב כאילו שם הויה ויש בזה נפק''מ שברמב''ם שם מבואר שמגדף גם אם הזכיר שם אדנות חייב וקשה הלא צריך לגדף שם המיוחד אלא בהכרח שכאשר אומר שם אדנות כאילו אמר שם הויה ולכן עובר על מגדף,ומבאר שם עוד הגרי''ז שגם לפי החולקים וס''ל שהמגדף חייב רק אם הזכיר שם הויה מבאר הגרי''ז שאינו חולק בעיקר היסוד אלא דס''ל שנתחדש כאילו אומר שם הויה רק איפה שמוכרח לומר שם הויה ואסור לומר שם הויה בזה שאומר אדנות מועיל ולדוגמא בק''ש שצריך לומר שם ד' ובזה נתחדש שאדנות מועיל אבל במגדף שאין לו שום חובה לא נתחדש ולכן לא חיב משום מגדף רק בשם הויה ועיין בספר זכרון אש תמיד שהגר''ש אויערבאך פליג על יסוד הגרי''ז.
ושמעתי ממו''ר שליט''א להביא ראיה ליסוד הגרי''ז מהשוע בסי' ה' שאומרים שם אדנות צריך לכוון אדון הכל והיה הווה ויהיה ואומר המשנ''ב שכל זה דוקא אם כתוב שם הויה בפסוק אבל אם כתוב אדנות בפסוק כגון אדני שפתי תפתח שם לא יכוון היה הווה אלא אדון הכלבלבד ולגבי ברכות מפורש בשו''ע צריך לכוון גם היה ההוה ויה וגם אדון הכל והלא ברכות לא נתנו להכתב ורק לאחר שהתירו אתהש''ס התירו את הסידורים [עין שבת קטו] וצ''ב מה יש לכוון שם הנכתב בברכות הלא אין שם הויה בברכות כלל שבלא אין דין כתיבה כלל אלא דין אמירה שהלא ברכות לא ניתנו להכתב ומכאן ראיה עצומה לדברי הגרי''ז שזה נחשב כאילו אמר את הויה ולא דין בכתיבה.
