בענין תרומת הדשן מן העולה

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח (ו ג)

כתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות להרמב"ם שורש י"ב "לימד בפרשת צו בחטאת ובאשם ענין אכילתם, ובעולה הרמת הדשן, וכיוצא בהן, תוספת השלמת המצוה הראשונה שלימד בפרשת ויקרא חובתם ומעשיהם", עכ"ל. מבואר בדברי הרמב"ן, דתרומת הדשן היא השלמת מצות העולה.

והנה לפי זה עיקר המצוה של תרומת הדשן היא להרים מדשן "העולה" דוקא, אלא דכיון שכל הדשן של כל הקרבנות מעורב על גבי המזבח, לכן לוקח מכל האפר יחד, אבל המצוה היא מצד ה"עולה". ונפק"מ שאם לא הקריבו עולת תמיד והקריבו רק קרבנות אחרים, לא תהיה מצות תרומת הדשן, וצ"ע.​

 

[גרינפלד]

והנה לפי זה עיקר המצוה של תרומת הדשן היא להרים מדשן "העולה" דוקא, אלא דכיון שכל הדשן של כל הקרבנות מעורב על גבי המזבח, לכן לוקח מכל האפר יחד,​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים':
ובמעילה ט. מבואר דחטאת ואשם מועלים באימוריהם עד שיצאו לבית הדשן, והיינו עד לאחר תרומת הדשן אליבא דרב בגמ' שם, ומבואר דאיכא מצות תרומת הדשן בדשן כל הקרבנות, וצ"ל דכיון שהוא מעורב עם דשן העולה גם הוא בכלל המצוה, אבל מ"מ עיקר המצוה היא משום העולה.

ועי' בתוס' מעילה י: בשם רבינו פרץ "דכתיב והוציא הדשן גבי עולה וכו' ואי לאו האי קרא מן הדין היה לנו לומר דמשעת העלאה הן בקדשי קדשים הן בקדשים קלים הוי נעשית מצותו אך גלי קרא גבי עולה דלא הוי נעשית מצותו בהעלאה", וצ"ע בדבריהם.​

 

[גרינפלד]

יתכן לדון שמודה הרמב"ן שיש חיוב תרומת הדשן על כל הקרבנות, רק בעיקר זה במפורש בתורה – דהיינו עולה.

ויתכן גם שאם יש לו ברירה מה להרים קודם מעולה או מקרבן אחר – ירים מעולה, עי' תוס' יומא (דף לד עמוד ב ד"ה רבי).