לא, למורי ורבי הגאון הגדול הרב ישראל אדלשטין שליט"א
שעם כל גדלותו בתורה, הוא גדול במידות, גדול בנתינה לזולת כפי שספג מאביו זצוק"ל
הוא היה מתיידד עם הבחורים בישיבה ומשוחח עמם בשיא הפשטות גם בענייני חול, והבחורים היו פותחים לו את רגשי ליבם ואת מצוקותיהם, והוא היה מנחה אותם ותומך בהם ברוחניות וגם בגשמיות, וכך קורה שבחור שאינו מבחירי הישיבה יושב שעות רבות ברציפות ומשנן דפי גמרא, ובערב לוקח אופניים (לפני עידן החשמליות) מביתו של הרב ויוצא לסיבוב באחד הפארקים בערים הסמוכות...
לא אחת שלח בחורים לחיזוק לזמן מסוים בשיבות אחרות בגלל שהבין שהם צריכים את זה גם אם הנהלת הישיבה לא ממש אוהבת את זה.
בתקופתי הוא היה מקפיד כל שבת לצוד בחורים ולבקש מהם שיבואו אליו לסעודת שבת, שם הבחורים מקבלים יחס אישי וכבוד מלכים ממנו כאילו הוא מארח את אחד מגדולי ישראל, אני אישית לא התחברתי לזה והייתי מתחמק מאד מהאירוח הזה, היה קשה לי שגאון כמוהו ישים לי סלטים בצלחת... אבל הוא מרוב ענווה לא ראה בזה שום בעיה.
במשך השנים כמה וכמה בחורים סיפרו לי שהיו בעתות משבר מלחץ לימודי גבוה או מסיבות שונות, והוא שם לב לכך מעצמו ובתושיתו רומם אותם באופן מיוחד.
ואת כל זה למד מאביו זצ"ל שאמנם זיכיתי ללמוד ממנו מעט יחסית כשהיה בא מדי פעם למסור שיעורים בישיבה, אבל ברא כרעא דאבוה.
כשבין הסדרים הייתי לומד מסכתות אחרות שלא נלמדות בישיבה, תמיד הרגשתי נעים להיעזר בו בהבנת כל תוס' שהוקשה לי, בכל סוגיה ובכל זמן, למרות שאינם נלמדות בישיבה באותה עת או בכלל, כמובן שהוא היה עונה תשובות מיד ובע"פ בגאונות ובפשטות נפלאה והיה מפנה אותי לראשונים או לאחרונים שדנים בזה.
אין פלא שרציתי וב"ה שזכיתי שמרן הגרי"ג היה סנדק לאחד מבני, כמובן שהבן הנ"ל הגיע להשתתף בהלוויה במשך שעות ארוכות ביחד עם אחיו הגדולים יותר.