דברי חינוך מרוממים מאת מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל:
צריכים להחדיר בתלמידים את ההשקפה, מה זה תורה ומהו עסק התורה, שיבינו שעסק התורה זה העסק הכי טוב שבעולם, והוא החיים הכי מאושרים.
* * *
(איך מחדירים לילדים את עריבות התורה?) ערבות התורה זה כמו סיפור. ילד אוהב לשמוע סיפורים, כי זה פשוט וקל. וכך גם צריכים ללמוד, בצורה פשוטה, מה שיותר פשוט, שהילד יוכל להבין בקלות, בלי מאמץ, וזה נותן את הטעם בלימוד.
* * *
בנוגע לדרך הלימוד, איך מחנכים לאהבת תורה? הנה בכל שיעור יש מצויינים בעלי כישרונות שמבינים מהר, ויש בינוניים ויש חלשים, וצריך שכולם יצאו עם סיפוק ותועלת מהשיעור.
* * *
צריכים לחנך את הילדים למידות טובות, שלא יהיו בניהם ויכוחים ומריבות, אלא התנהגו במידות טובות, שכל אחד יכבד את השני ותהיה אהבת הבריות, שזו מצווה דאורייתא "ואהבת לרעך כמוך", ולהפך שנאת הבריות זה חטא חמור, "לא תשנא את אחיך בלבבך". וצריך שגם הילדים יידעו מזה, שיש חטא של שנאת הבריות, וכן שפגיעה באונאת דברים זה חטא, "לא תונו איש את עמיתו", וזה חמור יותר מהונאת ממון, ויש גיהנום על זה- גם ילדים קטנים צריכים לדעת את זה.
* * *
וגם יש לחנך לכיבוד אב ואם, שזה דבר חשוב מאד הנוגע לילדים, לכבד את ההורים, לא לדרוש מהם דרישות, ולא להרגיז אותם. יש הרבה ילדים שדורשים דרישות מההורים, ומרגישים ותובעים 'זה מגיע לי', ולפעמים גם מרגיזים את ההורים בשביל זה, כפי שאמר לי פעם ילד אחד: "אני ארגיז את אבא ואז הוא יתן לי...". כך טבע הילדים, שמנצלים את האהבה של ההורים. אבל זה נגד כיבוד אב ואם, שהיא מצווה גדולה מעשרת הדברות, וצריכים לדעת שעל כל מצווה יש גן עדן ועל כל חטא יש גיהנום.
* * *
החזון איש כותב באמונה ובטחון, שאם הורים או מחנכים מתנהגים בכעס הם מזיקים בזה לחינוכם, כי הילדים מחכים את המחנכים, ולומדים ממעשיהם, וכשרואים שהמחנך כועס, הם חושבים שכעס זה דבר מותר, ומתחילים גם הם לכעוס ולהתנהג במידות רעות.
ואפילו אם ידברו איתם הרבה שיחות מוסר בגנות מידת הכעס, זה לא יעזור, כי מה שהם רואים משפיע עליהם יותר, שהראייה משפיעה יותר מן השמיעה, וכיון שהם רואים את המחנך כועס, זה משפיע עליהם לכעוס, ולהפך גם כן, אם המחנך מדבר עם התלמידים בסבר פנים יפות, זה משפיע עליהם לטובה.
* * *
היה עובדא בתלמיד בישיבה קטנה, שהיה לומד כראוי, אבל בתפילות לא היה מתפלל בישיבה, אלא בבית הכנסת, וההורים חשבו להכריח להתפלל בישיבה, אך כששאלו את מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, אמר להם, כי אם הם רוצים שבנם ישאר יהודי, אל יכריחו אותו, כי אם יכריחו- זה יגרום לתוצאה הפוכה.
ולפעמים ילד אין לו טעם בתפילה, מפני שלא ראה אצל אביו מה היא תפילה, ולא קיבל חינוך כראוי על תפילה, או שהכריחו אותו להתפלל. גם יש ילדים בחיידר או בישיבה קטנה שמתפללים בקלות ראש, בלי רצינות כראוי, והסיבה לזה מפני שאינם יודעים את ערך וחשיבות התפילה, ולא שייך להכריח אותם להתפלל כראוי, רק צריכים ללמוד איתם הלכות תפילה, ולהסביר להם מה זה תפילה, ומה היא הקדושה שיש בתפילה, שיבינו את הרווח בזה, למה כדאי להתפלל בכוונה, ומה מפסידים אם לא מתפללים כראוי.
* * *
אם המוסר מדכא הוא אסור. אפשר ללמוד למשל ספר אורחות צדיקים, שזה מאד מעניין, וזה קל מאד, אורחות צדיקים מתאים גם לילדים, וזה לא מפחיד. ילדים שלומדים עם חברותא או עם אבא או עם הרב'ה את הספר אורחות צדיקים מקבלים חשק ללמוד!