אחה"מ אני הבנתי דבריו אחרת, שהרי כ' שלפי דברי המהר"ח אור זרוע זה ברכה לבטלה ואילו היה הרב פעלים לא היה כותב וכו' דמשמע שאין זה רק עדיפות בעלמא, ומה שהמשיך ויש בזה עדיפות כוונתו דלא רק מצד הדין אין לברך(משום חשש ברכות ) אלא גם מצד ההנהגה כן נראה לי פשוט כוונתו
לדידי פשיטא לי שגם אם הרב בא"ח ז''ל היה רואה דברי מהר"ח אור זרוע לא היה חוזר בו, והיה פוסק כרש"ש ז''ל.
כתוב שם שאילו הרב פעלים שכתב לברך בחצות לילה, היא רואה דברי מהר"ח אור זרוע, שכתב שהמברך בחצות הוי ברכה לבטלה, היה חוזר בו
היכן שו"ע זה ?
אם זה פשוט אז למה למעשה אין לעשות כך (אולי זה לא כל כך פשוט...).
כמובן, אבל נהפכו הדברים, וברכות התורה שונים מברכות השחר (כן, לא ברכות הלילה) שאם הפסיק הפסק גדול לרוב בדעות מברך שוב ולכן אם ישן חצי הלילה והשכים בחצי הלילה מברך לדעת רוב החכמים (ורבינו תם אמר שא"צ לברך. וי"א שיברך רק אקב"ו ולא אשר בחר. וזה עיקר).
עיין שו"ע או"ח סימן מ"ז סעיף י"ג
ולמה דווקא מחצות ?
