קרה בבית הכנסת אדם שבא מאוחר לתפילת ערבית והתחיל מק"ש עד סוף התפילה ולא בירך ברכות שלפניה האם צריך לחזור ולברך ברכות שלפניה אחרי שסיים שמונה עשרה.
וראיתי שבילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע סימנים נט ס - הלכות ברכות ק"ש סעיף י פסק מי שהתפלל ערבית וקרא עמהם קריאת שמע וברכות שלאחריה. והתפלל עמהם שמונה עשרה, אין לו לברך ברכות שלפניה אחר תפלת שמונה עשרה. עכ"ל
אבל בילקוט יוסף נטילת ידים וברכות סימן רלו-רלז - ברכות קריאת שמע של ערבית סעיף ט כתב שהיה מתפלל ערבית עם הצבור, וכשסיים "אמת ואמונה" עד ברוך אתה ה' גאל ישראל, הפסיק לענות קדיש שבין השכיבנו לתפלת שמונה עשרה, וטעה והתחיל תפלת שמונה עשרה עם הקהל, יש לו לומר ברכת השכיבנו אחר התפלה, ועל הצד היותר טוב יחזור ויקרא גם כן קריאת שמע לפני השכיבנו. עכ"ל
ולכאורה מה החילוק בין השכיבנו לבין ברכות שלפניה?
וראיתי שכתב בשו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ו אות ב וז"ל ושוב הניף ידו שנית בקונט' אחרון הנקרא יושר לבב (בדף קפג סוף ע"ד), וכתב, ועתה ראיתי להרב ר' אבהו הרהמ"ח חסד לאלפים בסי' סו אות ב' שכ', אם הפסיק בשירה חדשה לומר קדיש וכדומה ונתבלבל והתחיל מיד תפלת י"ח, יחזור ויקרא ק"ש ואמת ויציב עד בא"י גאל ישראל. וזה נראה כהצד הראשון שכתבתי לפנים, והיה העלמה מעיני הבן בחכמה הנ"ל, ע"כ. ובמחכ"ת דבריו תמוהים, דמה דמות יערוך דין ברכת אמת ויציב דשייכא שפיר גם לאחר תפלה, לדין ברכת ישתבח שהיא שייכת לפסד"ז שלא נתקנו אלא לפני תפלה, כדאמרי' (ברכות לב) לעולם יסדיר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. והרי הוא עצמו הזכיר בפנים דברי מרן הש"ע סי' נ"ב שאין מקום לברכות ב"ש וישתבח לאחר התפלה, וא"כ מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר. ומקור דברי החסד לאלפים בסי' ס"ו מהברכי יוסף שהזכרתי לעיל. ולא נעלם ד"ז מעינו הבדולח של בנו הרב ז"ל, משום שאינו ענין לכאן, ולא קרב זה אל זה וזה פשוט. ומדי דברי זכור אזכור כי כיו"ב אירע פ"א באחד שהתפלל עם הצבור תפלת ערבית, וכשסיים ברכת אמת ואמונה עד בא"י גאל ישראל, הפסיק לענות הקדיש שבין השכיבנו לתפלת י"ח, וטעה והתחיל תפלת שמנה עשרה, ובאמצע נזכר ששכח לומר השכיבנו, והורתי לו שיאמר ברכת השכיבנו לאחר התפלה, כדין אמת ויציב שהעלה הברכי יוסף שאומרה לאחר התפלה, והובא להלכה גם בשלמי צבור (דף קא ע"א) ובסידור בית עובד (אות י). ובחסד לאלפים הנ"ל. (ועל צד היותר טוב יחזור ויקרא ג"כ ק"ש לפני ברכת השכיבנו). [והגר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' חי אות יד) כ' בזה"ל: אם שכח שהיה בשירה חדשה, ואחר קריאת ס"ת התחיל תיכף תפלת י"ח, צריך שיחזור ויתחיל מיוצר אור, ע"כ. והוא טעות סופר, וצ"ל שיחזור ויתחיל אמת ויציב (ויחתום גאל ישראל), וזהו הדין של הברכ"י הנ"ל ודו"ק] ושו"ר דין זה עצמו בספר יפה ללב חלק ה (סי' רלו סק"א), וזה תוכן דבריו: נסתפקתי במי שטעה ואחר שחתם בערבית בא"י גאל ישראל התחיל תיכף תפלת י"ח, דסירכיה נקיט כמו בשחרית, ושוב נזכר באמצע תפלה שלא אמר השכיבנו, ונ"ל להכריע בלתי ראות בספרים שגומר תפלת י"ח ואח"כ יאמר השכיבנו, שברכה זו נתקנה לשמירה ואין בה מוקדם ומאוחר. ומידי דהוה ביחיד ששכח לומר עננו במקומו שאומרו לאחר תפלתו כמ"ש בסי' תקס"ה ס"ג, וה"ה לשכח השכיבנו שיאמר הברכה לאחר תפלת י"ח. ע"כ. ואין ראיתו מכרעת, ששם אומר עננו בלי שום חתימה בשו"מ, אבל כאן צריך לחתום בשם. ויותר היה לו לדמות ד"ז למ"ש הברכי יוסף וסיעתו בדין אמת ויציב הנ"ל. והלום ראיתי להגר"מ פיינשטיין נ"י בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ס"ס פט) שכ', זכורני שאאמו"ר הגאון זצ"ל הורה לאחד שטעה ולא אמר השכיבנו ונזכר לאחר התפלה, שצריך לומר אז השכיבנו, ע"כ. ותנא דמסייע ליה היפה ללב הנ"ל שיש לו סמוכים נכונים מדברי הברכי יוסף ושאר אחרונים הנ"ל. וכן העלה בשו"ת שרגא המאיר (סי' לח). ע"ש. עכ"ל
הרי שמובן מדברי מרן זצ"ל שאין לחלק ביניהם וגם ברכות שלפניה יש לו לחזור לאומרם אפילו אם כבר התפלל שמונה עשרה
אבקש מהרב שליט"א שיבאר לנו ההלכה
וראיתי שבילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע סימנים נט ס - הלכות ברכות ק"ש סעיף י פסק מי שהתפלל ערבית וקרא עמהם קריאת שמע וברכות שלאחריה. והתפלל עמהם שמונה עשרה, אין לו לברך ברכות שלפניה אחר תפלת שמונה עשרה. עכ"ל
אבל בילקוט יוסף נטילת ידים וברכות סימן רלו-רלז - ברכות קריאת שמע של ערבית סעיף ט כתב שהיה מתפלל ערבית עם הצבור, וכשסיים "אמת ואמונה" עד ברוך אתה ה' גאל ישראל, הפסיק לענות קדיש שבין השכיבנו לתפלת שמונה עשרה, וטעה והתחיל תפלת שמונה עשרה עם הקהל, יש לו לומר ברכת השכיבנו אחר התפלה, ועל הצד היותר טוב יחזור ויקרא גם כן קריאת שמע לפני השכיבנו. עכ"ל
ולכאורה מה החילוק בין השכיבנו לבין ברכות שלפניה?
וראיתי שכתב בשו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ו אות ב וז"ל ושוב הניף ידו שנית בקונט' אחרון הנקרא יושר לבב (בדף קפג סוף ע"ד), וכתב, ועתה ראיתי להרב ר' אבהו הרהמ"ח חסד לאלפים בסי' סו אות ב' שכ', אם הפסיק בשירה חדשה לומר קדיש וכדומה ונתבלבל והתחיל מיד תפלת י"ח, יחזור ויקרא ק"ש ואמת ויציב עד בא"י גאל ישראל. וזה נראה כהצד הראשון שכתבתי לפנים, והיה העלמה מעיני הבן בחכמה הנ"ל, ע"כ. ובמחכ"ת דבריו תמוהים, דמה דמות יערוך דין ברכת אמת ויציב דשייכא שפיר גם לאחר תפלה, לדין ברכת ישתבח שהיא שייכת לפסד"ז שלא נתקנו אלא לפני תפלה, כדאמרי' (ברכות לב) לעולם יסדיר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. והרי הוא עצמו הזכיר בפנים דברי מרן הש"ע סי' נ"ב שאין מקום לברכות ב"ש וישתבח לאחר התפלה, וא"כ מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר. ומקור דברי החסד לאלפים בסי' ס"ו מהברכי יוסף שהזכרתי לעיל. ולא נעלם ד"ז מעינו הבדולח של בנו הרב ז"ל, משום שאינו ענין לכאן, ולא קרב זה אל זה וזה פשוט. ומדי דברי זכור אזכור כי כיו"ב אירע פ"א באחד שהתפלל עם הצבור תפלת ערבית, וכשסיים ברכת אמת ואמונה עד בא"י גאל ישראל, הפסיק לענות הקדיש שבין השכיבנו לתפלת י"ח, וטעה והתחיל תפלת שמנה עשרה, ובאמצע נזכר ששכח לומר השכיבנו, והורתי לו שיאמר ברכת השכיבנו לאחר התפלה, כדין אמת ויציב שהעלה הברכי יוסף שאומרה לאחר התפלה, והובא להלכה גם בשלמי צבור (דף קא ע"א) ובסידור בית עובד (אות י). ובחסד לאלפים הנ"ל. (ועל צד היותר טוב יחזור ויקרא ג"כ ק"ש לפני ברכת השכיבנו). [והגר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' חי אות יד) כ' בזה"ל: אם שכח שהיה בשירה חדשה, ואחר קריאת ס"ת התחיל תיכף תפלת י"ח, צריך שיחזור ויתחיל מיוצר אור, ע"כ. והוא טעות סופר, וצ"ל שיחזור ויתחיל אמת ויציב (ויחתום גאל ישראל), וזהו הדין של הברכ"י הנ"ל ודו"ק] ושו"ר דין זה עצמו בספר יפה ללב חלק ה (סי' רלו סק"א), וזה תוכן דבריו: נסתפקתי במי שטעה ואחר שחתם בערבית בא"י גאל ישראל התחיל תיכף תפלת י"ח, דסירכיה נקיט כמו בשחרית, ושוב נזכר באמצע תפלה שלא אמר השכיבנו, ונ"ל להכריע בלתי ראות בספרים שגומר תפלת י"ח ואח"כ יאמר השכיבנו, שברכה זו נתקנה לשמירה ואין בה מוקדם ומאוחר. ומידי דהוה ביחיד ששכח לומר עננו במקומו שאומרו לאחר תפלתו כמ"ש בסי' תקס"ה ס"ג, וה"ה לשכח השכיבנו שיאמר הברכה לאחר תפלת י"ח. ע"כ. ואין ראיתו מכרעת, ששם אומר עננו בלי שום חתימה בשו"מ, אבל כאן צריך לחתום בשם. ויותר היה לו לדמות ד"ז למ"ש הברכי יוסף וסיעתו בדין אמת ויציב הנ"ל. והלום ראיתי להגר"מ פיינשטיין נ"י בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ס"ס פט) שכ', זכורני שאאמו"ר הגאון זצ"ל הורה לאחד שטעה ולא אמר השכיבנו ונזכר לאחר התפלה, שצריך לומר אז השכיבנו, ע"כ. ותנא דמסייע ליה היפה ללב הנ"ל שיש לו סמוכים נכונים מדברי הברכי יוסף ושאר אחרונים הנ"ל. וכן העלה בשו"ת שרגא המאיר (סי' לח). ע"ש. עכ"ל
הרי שמובן מדברי מרן זצ"ל שאין לחלק ביניהם וגם ברכות שלפניה יש לו לחזור לאומרם אפילו אם כבר התפלל שמונה עשרה
אבקש מהרב שליט"א שיבאר לנו ההלכה
