ברכת הברקים והרעמים - גדרם

[הלכה צרופה]

ידוע שיש טעות במנהג העולם להמתין בברכה לאחר ראיית הברק עד לשמיעת הרעם, כי חוששים שמא הוא ברק מחמת חום שאין מברכים עליו. אמנם אין לעשות כן, כי כשיש עננים בודאי שאינו ברק מחמת חום (ערטילאי).
אמנם ישנו מנהג להיפך להמתין לאחר שמיעת הרעם עד לראיית הברק, ולא הבנתי מה הטעם לכך.

עוד רציתי לדעת מה גדר הרעם שצריך לברך עליו, האם רק רעם שנשמע חזק במיוחד, או אפילו רעש חלש ביותר. ומה גדר ברק שצריך לברך עליו , האם צריך לראות את בזק החשמל שיוצא מהענן לעבר ענן אחר או לעבר האדמה וכדו' או שמספיק שרואה את האור המופץ מהברק.
פעמים רבות ששומעים רעם חלש, והנה אם ברכתי על הברק עושה מעשה בראשית, ולאחר זמן אני שומע רעם, אבל הוא חלש, הנה

לפי טעמו של הט"ז שמברכים שכוחו וגבורתו מלא עולם על הרעם לפי דנראה יותר גבורתו של הקב"ה מאשר ברק, נראה שכאשר מדובר ברעם חלש, ל"ש סברת הט"ז (ועכ"פ אינו יותר מברק). וא"כ כיצד עלי לנהוג באופן זה שכבר ברכתי עושה מעשה בראשית על הברק, ומאידך קשה לברך לפי סברת הט"ז שכוחו וגבורתו מלא עולם.

ומצינו טעם נוסף באליה רבה (סי' רכז סק"ד) שכתב הטעם כיון שהברירה בידם לברך על כל אחד או עושה מעשה בראשית, או שכוחו וגבורתו, רוצים לברך שניהם, וכ"כ בחיי אדם (כלל סג ס"ז) משנ"ב (סק"ה) כף החיים (אות י). ולפי דבריהם יתכן וניתן יהיה לברך.
הדבר תלוי גם אם שתי הטעמים נפסקו להלכה ?

 

[הלכה צרופה]

צרפתי מאמר נפלא שכתבתי על זה. [גם מובא שם כל הטעויות שבני אדם טועים בעניינים אלו]

 

[בנימין לוריא]

מה למעשה? מי שהלך לישון בערב וקם באמצע הלילה ליום חדש (כגון שהוא קם בשעה 3 ולומד עד הנץ), ושומע ברק או רעם באופן שלא נתפזרו העבים, האם יכול לברך שוב כיון שבשבילו זהו יום חדש והיה היסח דעת, או לא?

 

[בנימין לוריא]

מה למעשה? מי שהלך לישון בערב וקם באמצע הלילה ליום חדש (כגון שהוא קם בשעה 3 ולומד עד הנץ), ושומע ברק או רעם באופן שלא נתפזרו העבים, האם יכול לברך שוב כיון שבשבילו זהו יום חדש והיה היסח דעת, או לא?

אולי @הרב שמעון ללוש יכול לעזור בעניין?

 

[שלמה טולידאנו]

מה למעשה? מי שהלך לישון בערב וקם באמצע הלילה ליום חדש (כגון שהוא קם בשעה 3 ולומד עד הנץ), ושומע ברק או רעם באופן שלא נתפזרו העבים, האם יכול לברך שוב כיון שבשבילו זהו יום חדש והיה היסח דעת, או לא?

הגרש"ז אוירבעאך זצוק"ל פסק (בהליכות שלמה פכ"ג הערה מ) שאם בירך ביום או בלילה ואח"כ ישן שינת קבע בלילה על מיטתו וקם אפילו קודם שהאיר היום, יכול לברך שנית, דקימה אחר שינת לילה נחשבת בעיני האדם ליום חדש, ע"ש.

 

[בנימין לוריא]

הגרש"ז אוירבעאך זצוק"ל פסק (בהליכות שלמה פכ"ג הערה מ) שאם בירך ביום או בלילה ואח"כ ישן שינת קבע בלילה על מיטתו וקם אפילו קודם שהאיר היום, יכול לברך שנית, דקימה אחר שינת לילה נחשבת בעיני האדם ליום חדש, ע"ש.

ואם הוא אח"כ ילך לישון שוב ויקום, (או אפי' אחר מספר שעות כשעלה עמוד השחר), הוא יצטרך לברך שוב?

 

[יוסף דהן]

תראה במאורות לגבי נידון זה מתי מתחיל היום אם כמו ברכות התורה או מערב לערב מחלוקת הרב עובדיה ובנו הלכ''ב

 

[בנימין לוריא]

תראה במאורות לגבי נידון זה מתי מתחיל היום אם כמו ברכות התורה או מערב לערב מחלוקת הרב עובדיה ובנו הלכ''ב

זה אנחנו כבר יודעים, וגם הובא במאמר לעיל.
השאלה היתה אחרת. מה שלא דיברו בזה.

 

[יוסף דהן]

אם רוצים שאעלה מדברי הליכות מועד בין הזמנים שמא ביאר שדיבר בזה אוכל לנסות

 

[הרב שמעון ללוש]

אולי @הרב שמעון ללוש יכול לעזור בעניין?

ב"ה
שלום וברכה,
נתבאר במצורף אות ה',
אקוה שיהיה לתועלת.

 

[בנימין לוריא]

אם זה לא בהכרח תלוי ביום חדש, אלא גם בהיסח הדעת (ולכן מי שישן בלילה, אע"פ שלא עלה עמוד השחר מברך שוב כיון שהסיח דעתו), למה אם ישן ביום לא מברך שוב? הרי הוא מסיח דעתו. מה שונה שינה ביום לשינה בלילה לעניין היסח דעת?

 

[י.א. ישראל]

הרב אופיר מלכה כותב בספרו הליכו"ב שאם קם בלילה משינת קבע מברך רק כשקם ממש, ולא אם קם לזמן קצר, ודייק מדברי הגרש"ז אויערבאך הנ"ל שהביאו למעלה

 

[מנשה]

מה שכתב @הרב שמעון ללוש שליט"א שבברכת הברקים והרעמים אם בירך ואח"כ ישן בלילה שנת קבע וקם שיש לו לברך על הרעמים וכשחוזר לישון שנת קבע חוזר ומברך עוד הפעם וכמו ברכות התורה קשה מאוד שבברכות התורה מה שלא נחשב הפסק משום שדעתו בלימוד אבל מה שייך לענין הברקים והרעמים וכי דעתו עליהם פשוט שמסיח דעתו וא"כ יצטרך לברך כל פעם אלא שאין לדמות דין ברכות התורה שזה ברכה על מצות לימוד תורה לבין ברכות הרעמים שזה שבח ולא שייך הסח הדעת ומה שדימו האחרונים ברכת הרעמים לברכת התורה היינו לענין שהלילה הולך אחר היום וכשקם בבוקר מברך מחדש

הגרש"ז אוירבעאך זצוק"ל פסק (בהליכות שלמה פכ"ג הערה מ) שאם בירך ביום או בלילה ואח"כ ישן שינת קבע בלילה על מיטתו וקם אפילו קודם שהאיר היום, יכול לברך שנית, דקימה אחר שינת לילה נחשבת בעיני האדם ליום חדש, ע"ש.

לא ראיתי בפנים אבל לא משמע כן מדברי הראשונים בענין ברכות התורה שכתב הטור בסימן מז המשכים בבקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכת התורה וכתב הב"י שכן כתב הרא"ש סוף פרק קמא דברכות (שם) וגם בתשובה שכתב רבינו בסמוך לקמן אבל המרדכי כתב שם (סי' כט) שהר"ם אומר שאינו צריך לברך לפי שברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר וכן כתב ה"ר יונה שם (ו. ד"ה ואמר) והתוספות (יא: ד"ה שכבר) כתבו כן בשם ר"ת וכתבו דלא נהירא ובכתבי מה"ר ישראל (תרומת הדשן ח"ב) סי' קכ"ג כתב שהוא ודודו ז"ל היו נוהגים לברך וגם האגור (שם) כתב שר"ת הוא יחיד בדבר זה וכל הפוסקים אומרים שיש לברך וכן נוהגים העולם עכ"ל
הרי שלענין ברכות התורה יש דעות שאם קם קודם עלות השחר אינו מברך ברכות התורה עד הבוקר ולא אומרים שזה נחשב בעיני בני אדם יום חדש ואפילו החולקים שסוברים שאם קם קודם עלות השחר שמברך היינו משום שהסיח דעתו ולא משום יום חדש

 

[הרב שמעון ללוש]

אם זה לא בהכרח תלוי ביום חדש, אלא גם בהיסח הדעת (ולכן מי שישן בלילה, אע"פ שלא עלה עמוד השחר מברך שוב כיון שהסיח דעתו), למה אם ישן ביום לא מברך שוב? הרי הוא מסיח דעתו. מה שונה שינה ביום לשינה בלילה לעניין היסח דעת?

זה בדיוק מה שלמדים מברכות התורה,
שגם בברכות התורה הכל תלוי בהסיח הדעת, ודוקא שינת קבע נחשב להסיח הדעת לענין זה, ונחלקו הראשונים אם גם שינה ביום נחשבת שינת קבע או דוקא שינה בלילה, ולהלכה קי"ל דדוקא שינה בלילה ובשכיבה נחשבת שנת קבע, וממילא דוקא בשינת לילה נחשב הסיח הדעת ויש לברך.

מה שכתב @הרב שמעון ללוש שליט"א שבברכת הברקים והרעמים אם בירך ואח"כ ישן בלילה שנת קבע וקם שיש לו לברך על הרעמים וכשחוזר לישון שנת קבע חוזר ומברך עוד הפעם וכמו ברכות התורה קשה מאוד שבברכות התורה מה שלא נחשב הפסק משום שדעתו בלימוד אבל מה שייך לענין הברקים והרעמים וכי דעתו עליהם פשוט שמסיח דעתו וא"כ יצטרך לברך כל פעם אלא שאין לדמות דין ברכות התורה שזה ברכה על מצות לימוד תורה לבין ברכות הרעמים שזה שבח ולא שייך הסח הדעת ומה שדימו האחרונים ברכת הרעמים לברכת התורה היינו לענין שהלילה הולך אחר היום וכשקם בבוקר מברך מחדש

הסתכלתי שוב בדברי וראיתי שכבר ציינתי לירושלמי ולש"ע המפורשים שגם ברכת הרעמים תלויה בהסיח הדעת, ובד"ה אבל בברקים, ביארתי את הסברא בזה, ע"ש. לכן לא ברור לי באופן מדויק על איזו נקודה שם כבודו מקשה, ומהי בדיוק הקושיא על ההסבר שכתבתי שם.

 

[מנשה]

הסתכלתי שוב בדברי וראיתי שכבר ציינתי לירושלמי ולש"ע המפורשים שגם ברכת הרעמים תלויה בהסיח הדעת, ובד"ה אבל בברקים, ביארתי את הסברא בזה, ע"ש. לכן לא ברור לי באופן מדויק על איזו נקודה שם כבודו מקשה, ומהי בדיוק הקושיא על ההסבר שכתבתי שם.

ראיתי מה שכתב כבודו אלא שהסברא מאוד קשה מה שייך לדמות ברכת התורה לברקים שבברכת התורה אדם לא מסיח דעתו שכל זמן דעתו ללמוד וכמו שכתבו התוס' גבי ברכות התורה דשאני תורה שאינו מיאש עצמו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק אבל בברקים מי שבירך בבוקר והלך ללמוד או לעבוד פשוט שמסיח דעתו מהברקים ואדרבה יש לדמות לברכה על האוכל שאם אכל והסיח דעתו מהאכילה צריך לחזור ולברך כ"ש על הברקים שאין לו בהם שום תועלת ומסיח דעתו מהם
וכמו גבי שאר ברכות הראיה -ימים ונהרות הרים וגבעות שזמנם אחת לל' יום וכי לא הסיח דעתו ל' יום אלא פשוט שאין זה תלוי בהסיח הדעת וכך גם ברכת הברקים היה צריך לברך אחת לל' אלא משום זה כל פעם ברק ורעם חדש מברך כל יום מחדש אבל זה לא קשור להיסח הדעת כמו שאר ברכות הראיה
ובירושלמי ובשו"ע לא ראיתי שכתוב שהטעם שמברך ברכה אחת ביום על הברקים היא משום שלא מסיח דעתו ויש לפרש שאין זה תלוי בהיסח הדעת וכמו בברכות התורה שגם אם לא הסיח דעתו וכגון שלא הלך לישון בלילה צריך לברך בעלות השחר למחרת שאין זה תלוי בהסיח הדעת אלא שכל יום יש להודות מחדש וכך גם על הברקים

 

[הרב שמעון ללוש]

אבל בברקים מי שבירך בבוקר והלך ללמוד או לעבוד פשוט שמסיח דעתו מהברקים ואדרבה יש לדמות לברכה על האוכל שאם אכל והסיח דעתו מהאכילה צריך לחזור ולברך כ"ש על הברקים שאין לו בהם שום תועלת ומסיח דעתו מהם

ובירושלמי ובשו"ע לא ראיתי שכתוב שהטעם שמברך ברכה אחת ביום על הברקים היא משום שלא מסיח דעתו

לשון הירושלמי ברכות פרק ט הלכה ב:
על הברקים וכו' רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדאי דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי מה אנן קיימין, אם בטורדין דיו פעם אחת ביום, אם במפסיקין מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי מן הדא. היה יושב בחנותו של בשם כל היום אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם. אתא אמר רבי אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי אם בטורדין דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין מברך על כל אחת ואחת. ע"כ.

ולשון הש"ע סימן רכז סעיף ב:
כל זמן שלא נתפזרו העבים, נפטר בברכה אחת. נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך. ע"כ.

ומזה שלמדו הדין מחנותו של בשם, יש להבין שהוא מדין הסיח הדעת, כמבואר בש"ע (סי' ריז ס"א) בדין חנותו של בשם (ובראשונים שם), שאם היה דעתו לחזור אינו מברך שוב, ורק בלא היה דעתו לחזור מברך כשנכנז ויוצא, ע"ש.

ואין לומר דאם נתפזרו העבים מה שמברך הוא מפני שכעת הם ברקים חדשים, שהרי כבר הבאתי מהמפרשים שביארו מדוע לא מברכים על ברקים רק אחת לשלושים יום כשאר ברכות הראיה, וביארו מפני שכל פעם הוא ברק חדש שלא היה בעולם, משא"כ ברכות הראיה, ע"ש. וא"כ גם בלא נתפזרו העבים כל ברק הוא חדש, ואעפ"כ לא מברכים על כל אחד, ורק בנתפזרו העבים מברכים שוב, ומאי שנא, אלא שלמדו כן מחנותו של בשם דכל שיש הסיח הדעת מברכים, ולכן בלא נתפזרו העבים אין מברכים שוב, דליכא הסיח הדעת, שהרי הוא מרגיש את המצב בחוץ והוא חי בתוכו, משא"כ כשנתפזרו העבים נסתלק המצב של ברקים ואיכא הסיח הדעת, כך צ"ל בביאור הדברים כפי שביארנו בתכנית בס"ד.

 

[מנשה]

ואין לומר דאם נתפזרו העבים מה שמברך הוא מפני שכעת הם ברקים חדשים, שהרי כבר הבאתי מהמפרשים שביארו מדוע לא מברכים על ברקים רק אחת לשלושים יום כשאר ברכות הראיה, וביארו מפני שכל פעם הוא ברק חדש שלא היה בעולם, משא"כ ברכות הראיה, ע"ש. וא"כ גם בלא נתפזרו העבים כל ברק הוא חדש, ואעפ"כ לא מברכים על כל אחד, ורק בנתפזרו העבים מברכים שוב, ומאי שנא, אלא שלמדו כן מחנותו של בשם דכל שיש הסיח הדעת מברכים, ולכן בלא נתפזרו העבים אין מברכים שוב, דליכא הסיח הדעת, שהרי הוא מרגיש את המצב בחוץ והוא חי בתוכו, משא"כ כשנתפזרו העבים נסתלק המצב של ברקים ואיכא הסיח הדעת, כך צ"ל בביאור הדברים כפי שביארנו בתכנית בס"ד.

עיינתי בדברים הנכונים של כבודו שליט"א אלא שיש להקשות לאידך גיסא ומאי שנא מהלן בטליתו בלילה דקי"ל שאין מברך עליה בבוקר שהרי לדעת כמה פוסקים כסות יום חייבת בציצית אף בלילה ואם כן מצותה נמשכת אף בלילה ללא הפסק וספק ברכות להקל (כ"כ בילקוט יוסף שם) הרי מה שישן עם הטלית לא נחשב להיסח הדעת הכי נמי מה שהוא ישן ולא נתפזרו העננים לא נחשב להיסח הדעת ולא יברך עד הבוקר וסב"ל שיותר נראה לדמות דין הברקים לדין הטלית שבשניהם נשאר העננים והטלית משא"כ בברכת התורה שבשעה שישן לא לומד ויש היסח הדעת

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
בטלית כל שעתא ושעתא עדין מקיים המצוה בפועל, ולא שייך הסיח הדעת, דעכ"פ אין כאן "הפסק", והבכה אחת היא למצוה הארוכה הלזו,
משא"כ ברקים ורעמים שמצד מעשה האדם אין כאן המשכיות, ואחר שבירך נפסק המעשה, ואח"כ הוא מעשה חדש, בזה יש לתלות אם הסיח דעתו בין המעשה הקודם למעשה הנוכחי או לא, ולכן כל שהוא עירני והמציאות היא של עננים וכו', אינו מסיח דעתו, וכל שישן שינת קבע, הרי שהסיח דעתו.

 

[מנשה]

ב"ה
בטלית כל שעתא ושעתא עדין מקיים המצוה בפועל, ולא שייך הסיח הדעת, דעכ"פ אין כאן "הפסק", והבכה אחת היא למצוה הארוכה הלזו,
משא"כ ברקים ורעמים שמצד מעשה האדם אין כאן המשכיות, ואחר שבירך נפסק המעשה, ואח"כ הוא מעשה חדש, בזה יש לתלות אם הסיח דעתו בין המעשה הקודם למעשה הנוכחי או לא, ולכן כל שהוא עירני והמציאות היא של עננים וכו', אינו מסיח דעתו, וכל שישן שינת קבע, הרי שהסיח דעתו.

חדינא בפלפולא דמר אבל מה יענה כבודו שליט"א על מה שכתב בברכי יוסף אורח חיים סימן קי אות ט לענין תפילת הדרך שאם לן במקום ישוב שחייב להתפלל שם י"ח כשיצא למחר לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך דהוי כאלו עתה יוצא בתחילה ואם לא לן במקום ישוב או שהיו הולכין ביום ובלילה פעם ראשונה יברך ויחתום ובשאר הימים יברך ולא יחתום עכ"ל הרי מה שהפסיק ללכת וישן שנת קבע לא נחשב להפסק לענין תפילת הדרך הכי נמי מה שישן ועדיין לא נתפזרו העננים לא נחשב להפסק

ועוד אם בסוכות אנסתו שינה וישן שנת קבע חוץ לסוכה וכשהתעורר הלך לישון בסוכה לכאורה לא יברך לישב בסוכה כיון שברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרת עד לסעודה הבאה כמש"כ הרא"ש בשם ר"ת ואע"פ שישן שנת קבע חוץ בסוכה כיון שלא הסיח דעתו ממצות סוכה וה"נ אע"פ שישן לא הסיח דעתו מהברקים והרעמים כיון שלא נתפזרו העבים

ועוד ביומא דף ל עמוד ב איתא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה שכבר טבל מבערב ופירשו שם דלדעת ר"י אע"פ שישן לא אסח דעתיה משמירת גופו והכא נמי לא נתפזרו העבים ולא אסח דעתיה מהברקים אע"פ שישן

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
אני שמח במו"מ עם כבודו,
אלא שלצערי כעת כבר אין עיתותי בידי כלל לעמוד על כל פרט מדבריו, ומסתמא יש מהחברים כאן שידעו לבאר הדברים בס"ד,
עכ"פ מי שכתב שבדין ברקים ורעמים הדבר תלוי בהסיח הדעת הוא הירושלמי והש"ע כך שאין בזה ספק, וכפי שהבאתי לעיל,
ורק אם זה דומה או שונה מדין זה או אחר וכו' יש לדון ולפלפל בכל דבר לגופו כדרכה של תורה הארוכה מארץ מדה,

בברכה רבה