• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

ברכת חתנים שלא בבית החתן

כהן

Active member
מרן הראש"ל בשיעורו האחרון פרשת שלח תש"פ אמר שבספר ארץ חיים סתהון כתב בשם הבית עובד שמנהג ארץ ישראל שלא מברכים ברכת חתנים שלא בבית החתן ושכ"ד הרב עזרא עטייה ומרן זצ"ל ועוד.
וצ"ע, דבארץ חיים לא נמצא דבר זה כלל. ואדרבה בספר בית עובד באות י"ח פסק להדיא כדעת הט"ז, וחזינן מיניה שהט"ז לא חולק על מרן אלא מפרש דבריו. וכן בספר רוח חיים פלאגי באות י"א פסק כהט"ז עי"ש.
והכנה"ג וחינא וחסדא כתבו שמנהגנו כהר"ן ולא כתוס' שלא צריך בית חתנים עי"ש.
ובדעת הרב עזרא עטייה - ראיתי מביאים בשם הרב שמעון בעדני שליט''א שרבי עזרא עטייה הורה לחתן שלא היה לו מקום חופה קבוע שיברכו ז' ברכות בישיבה [אם מישהו יוכל לברר דבר זה מכלי ראשון - יהיה לתועלת הרבים].
ולמעשה אף אחד מהפוסקים לא כתב שמנהג ירושלים או מנהג ארץ ישראל לא לברך אלא בבית חתנים מלבד העדות הנ"ל בשם הרב עזרא עטייה שכאמור יש לכאורה סתירה בדעתו. ואדרבה ראיתי מביאים שבשו"ת אהל יוסף מולכו בסוף הספר ממש נשאל בירושלים על שבע ברכות ופשוט לו שם שמברכים גם שלא בבית החתן, ולא דן על זה כלל אלא על ענין אחר עי"ש.
וא"כ צ"ע על מה הרעש הגדול על המברכים שלא בבית חתנים, מאחר ויש צדדים רבים לברך, ואדרבה הצדדים שלא לברך הם אינם ברורים כ"כ.
 
אכן הארץ חיים סתהון בשם הבית עובד מדבר על פנים חדשות. וכמבואר בילקו"י שובע שמחות ח"א (פי"ז סעיף ו).
לגבי העדות על הגר"ע עטיה, הנה הראש"ל העיד ששמע כן מאביו מרן זיע"א. וע"ע בספר שובע שמחות להגר"ש דבליצקי (עמ' לד), ובירחון או"ת (אייר תשנ"ג) הביא הה"כ שדיבר עם הגר"ש בעדני על ר"ע עטיה, ואמנם סייג הדברים שהוא כיון שאין עדיין מקום קבוע לחתן. ע"ש. ובהמשך דבריו כתב בזה"ל: לאתר כמה שבועות הודעתי למו"ר חכם בן ציון אבא שאול שליט"א משמועה זו ואמר לי דבזכרונו מונח שראש הישיבה היה מורה שלא לברך ז' ברכות אלא בבית חתנים אף בחתנים שבזמנינו, ושאשאל גם להרב יהודה צדקה זצ"ל ולחכם יוסף עדס זצ"ל. שאלתי לחכם יוסף עדס והעיד בבירור שבזמן חופתו של חכם יוסף בן הרב אברהם רפול שליט"א שאל לראש הישיבה ואמר לו שיעמידו חופה כל שבעה במקום אחד ושם יברכו ברכת חתנים, ואם לא יעמידו לא יוכלו לברך ז' ברכות, רק יביאו אשכנזי שיברך. ע"כ. וראה עוד שו"ת שערי עזרא ח"א סי' קה. ובס' שובע שמחות הנ"ל הביא בשם ר' סלמאן חוגי עבודי שכן מנהג בבל.
על שאר המו"מ ראה בילקו"י הנ"ל, ושנה דין זה בעין יצחק ח"ב עמ' תנה, ושילש בשלחן המערכת ח"א עמ' תקעה. עיין שם.
והרעש הוא משום חומרת ברכה לבטלה, ואף הארץ רעשה וגעשה ת"ק על ת"ק פרסה כשיצא הדיבור "לא תשא".
 
יתכן שזוהי דעתו של מרן הרב עזרא עטייה זצ"ל, אולם אין זה מעיד על 'מנהג ירושלים' ולא על 'מנהג ארץ ישראל', דהא בכל ספרי המנהגים לא כתבו כן. ובילקוט יוסף ובשאר הספרים של מרן הראש"ל לא הביא את האהל יוסף מולכו ששם מפורש שמנהג ירושלים לברך, ואמרינן בזה אילו היה רואה וכו'. איך אפשר לומר שכך מנהג ירושלים, בעוד שמנהג ירושלים הקדום להיפך. וגם שאר רבני הספרדים וארצות המזרח פסקו שאפשר לברך. האם דעתו של הרב עזרא עטייה מכרעת נגד כל הגדולים הנ"ל עד שאפשר לגעור בכל מי שעושה כדעת רוב רבותינו הספרדים במשך כל הדורות ושהעידו שכך המנהג? הרי במקום מנהג לא אמרינן סב"ל וכך כולם פסקו והעידו שכן מברכים. ואגב מדוע בענין מי שלא חתם המלך המשפט שדעת הרב עזרא עטייה שאינו חוזר וכדעת הבא"ח לא פוסקים כמותו? ויש עוד הרבה הלכות שהרב עזרא עטייה הורה ומרן הגרע"י זצ"ל לא הורה כמותו? וגם בדעת הרב עזרא עטייה יש עיקולי ופשורי [גם בענין היתר המכירה יש סתירות בדעתו בין הרב בן ציון לבין הרב עובדיה כנודע], ושים לב שגם הרב בן ציון אמר ש'מונח בזכרונו' כן, כלומר אינו דבר ברור אצלו, ויתכן שגם הרב עזרא עטייה אין ולאו ורפיא בידיה. ועכ"פ מי שעושה כדעת רוב האחרונים והמנהג הקדום אצל הספרדים אין כאן משום ברכה לבטלה. מה גם שיש כאן הרבה ספקות חזקים כנודע ואין שום פוסק שחלק להדיא על כל הצדדים להתירא.
 
אחה"מ באהל יוסף לא מבואר שיש כזה מנהג בירושלים. כיעו"ש. ונפל היסוד. מה גם שאחר שמרן הראש"ל כתב תשובה כה ארוכה ומבוססת הן מפי סו"ס הן בסברות לא נראה שאומרים שאילו היה רואה אחרון מסוים וכו' יהיה גדול ככל שיהיה. ואחר שרוב גדולי הדור ומרן זיע"א בראשם מעידים בשם רב רבנן הגר"ע עטיה לא נראה שניתן לקרוא לזה שהיה "אין ולאו ורפיא בידיה". מה גם בל נשכח שכן דעת מרן מלכא זיע"א, המצטרפת להגר"ע עטיה ומסתמא עוד מהגדולים, ובל יהיה קל בעיניך. ומהדין דהמלך המשפט ההבדל פשוט, כי שם ממ"נ איכא ברכה לבטלה, וכידוע. ולפני ואחרי הכל, כך הפשט הפשוט בדעת מרן השלחן ערוך שקיבלנו הוראותיו.
כשגדול הדור גוער לא נראה שנבוא אנחנו ונחנך "עד שאפשר לגעור" וכו'. וגם פליאה ממני שכת"ר חורץ "אין כאן שום ברכה לבטלה" בעוד שמרן הראש"ל אמר לא כך. ועיקר האריכות של מרן הראש"ל בכתביו הם על כל הספקות החזקים שציין להם כב'.
 
תורף דבריו של האהל יוסף שם הם בזה"ל על דברת מעשה שהיה פה עה"ק ירושלים בחתן שהסיב את קרואיו בבית שכנו הקרוב אל ביתו יען כי ביתו בית חופתו קטון מהכיל כל קרואיו וכו' ומשו"ה אכלו שם בבית שכנו החתן עם קרוביו גם בשאר הימים מיום הראשון עד יום השביעי וכו' וביום השביעי לא אכל החתן עם קרואיו יען היותו חולה, ונשאל הרב שם אם יש לברך ז"ב או לא והשיב שיש לברך עי"ש, ומבואר להדיא שהדבר פשוט לו שמברכים בבית השכן ורק כיון שהחתן לא אכל איתם נכנסו לבית הספק. ועכ"פ חזינן מיניה שאין 'מנהג שאין מברכים שלא בבית חתנים'.
מרן הראש"ל כתב תשובה ארוכה אבל לא הביא את האהל יוסף, ומדוע לא אומרים אילו היה רואה? האם על כולם אפשר לומר אילו היה רואה חוץ מעל מרן הראש"ל? הרי עיקר סמיכתו זה על 'מנהג ירושלים' שהוא מפקיע את מנהגי מרוקו ושאר העדות שנהגו לברך, ובנפול היסוד נפל הבנין, דהא אין מנהג כזה, ואדרבה בירושלים פשוט לרבני הקדמונים שמברכים.
מה שדעת מרן זיע"א ועוד אחרוני דורנו כן - זה לא עונה איך הם דחו את כל דברי האחרונים הספרדים והאשכנזים שנקטו את דברי הט"ז להלכה ושאין מרן השו"ע חולק על זה. לא מצינו מי שיכתוב להדיא שהט"ז חולק על מרן. ואיך אפשר לאחרוני זמננו לחדש פשט במרן השו"ע נגד כל האחרונים? ובפרט שאין שום הכרח גם בסברא שהט"ז חולק על מרן, משום שמרן לא דיבר על מקום שאין חופה, בגלל שבזמנו היו עושים חופות, והט"ז כותב שבזמנו ובמקומו לא עושים חופות. אם נאמר שמסתימת דברי מרן נראה שאין חילוק - אפשר למחוק את כל דברי האחרונים בכל השו"ע ולומר שמסתימת דברי מרן שלא כתב או הוסיף את החילוקים שלהם זה אומר שהוא לא סובר אותם. זהו דבר שהתחדש לאחד זמנו של מרן ולאט לאט התפשט אצל עוד עדות ולכן אין שום ראיה ממרן לא כך, וזוהי כנראה סברת כל האחרונים הנ"ל.
וגם סברת הרדב"ז - מה שייך לומר שמרן לא סובר כך, הרי הרדב"ז דיבר על מקרה מיוחד שבית החתן צר מהכיל וכו', ומרן לא דיבר על זה אלא דיבר בהווה וכמו ששאר הראשונים לא הזכירו, האם נאמר שהרדב"ז חולק על כל הראשונים?.
ועוד הרי כולם צריכים להודות שבלילה הראשון מברכים אף שלא בבית חתנים משום שהשמחה רבה וכו', והרי גם את זה מרן לא כתב לחלק בין הלילה הראשון לשאר הלילות?.
מה שכתבתי שאין כאן ברכה לבטלה והערת שמרן הראש"ל אמר שיש - עליה אני דן, שלכאורה דבריו צ"ע, איך אפשר בסברא בעלמא [אף של גדול דורנו] לחלוק על כל האחרונים ועל כל הסברות החזקות הנ"ל ועל מנהג רוב עדות ישראל ספרדים ואשכנזים, וגם מאחרוני דורנו ידוע שכך דעתו של הרב משאש והרב יעקב הלל וכך דעתו של הרב ברכת ה' ועוד ת"ח שישבו על סוגיא זו וראו את הטענות של הראש"ל שליט"א ולא קיבלו דבריו משום שהם דחוקים מאוד אחר אלף המחילות. ותורה מונחת בקרן זוית ותורה אמת כתיב בה. וה' ינחנו בדרך אמת.
 
ניכר בעליל מראש התגובה שנלחץ כת"ר אל הקיר ע"מ ליישב דבריו ואינו חפץ להודות ולילך בדרך האמת כפי שסיים. [שהרי באותה מידה חזינן מיניה דהרב אהל יוסף שלא היה מנהג לברך]. עכ"פ גם על שאר טענותיך החוזרות כמדומה שכבר השבתי לעיל. ועל הטענות החדשות, אם כב' כתב שהרב משאש והרב הלל והרב ברכת ה' לא קבלו, מדוע שכב' יקבל???
 
נערך לאחרונה:
ברוך ה' אני רואה שדבריי נכונים, כיון שגם לך אין מה לענות עליהם. אני משאיר את זה לשאר חברי הפורום שיחוו דעתם.
 
מחילה. לא נתכוונתי לצער יהודי, בפרט לא ת"ח שכמותו, ואם לדין יש תשובה, אבל מסגנון הכתיבה של כב' הבנתי שלא יקבל הדברים וחבל על הטרחה. כי הכותרת כאן היא משא ומתן בתורתו ולא משא ומתן על תורתו, ודו"ק, וכדאיתא באבות "הוי מתאבק בעפר רגליהם". וכך נראה שכוונת המשוררים הלא המה ראשי המערכת.

כיון שהשאיר המו"מ ל"חברי הפורום", אכבד רצונו, ולתועלת המעיינים אצרף מ"מ קצר מרבותינו שכתבו שאין לברך שבע ברכות אם לא בבית החתן, ומהם שהזכירו שכן מנהג א"י וי-ם. וכמובן גם מי שלא יקבל שצד זה יגבור, עכ"פ הדרינן לכללא דסב"ל.
מלבד מה שהבאתי כנ"ל. ראו תשובה ממרן כת"י קובץ משנת יוסף חי"ט עמ' תכג. וע"ע שו"ת חזו"ע סי' מח. וכ"ה מכת"י חכם בן ציון א"ש בספר ברכת ציון ח"ה עמ' קסא. וכ"ד הגריש"א לספרדים (בית חתנים פי"ד ס"ב). וכ"כ הגר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע ח"ג חאהע"ז סי' ל"ח וח"ה סי' ז' וח"ו חה"ע סי' א וח"ז חה"ע סי' ז, ושם השיב בארוכה על טענות הגר"ש משאש. וע"ע בס' שער יהושע עמ' קב ועמ' קמב. וע"ע במאמרו זכור לאברהם תשנ"ט. וכ"ד הגה"צ רבי שמעון חירארי הו"ד בס' נתיבות שמחה עמ' מג. וראה עוד בשו"ת אורחות יושר ח"ב חאהע"ז סי' י'. וכ"כ בשו"ת ויצבור יוסף בר ח"ד פי"ז, גם לבני תימן. וכ"כ בס' חופת ציון מוצפי עמ' תסא. וראו עוד בס' משפט הכתובה לר"א בר שלום ח"א עמ' תעא, וכ"כ בשם אביו הגר"י בר שלום. וראה להרב ר"ש ללוש בשו"ת נשמע קולם ח"א סי' ג וח"ב חאו"ח סי' ו, ושנה פרקו בקובץ משנת יוסף גליון יב עמ' מז, ושם השיב גם על טענות וישב הים. וכן הסיק ר"מ בן פורת שכ' על כך ד' מאמרים נפלאים ביתד המאיר 94-99. רוב רובם כתבו באורך גדול. עיינו שם מתון מתון, ותרוו נחת.
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון