אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
תוכל לפרט? איני בקיא, מה זה ממשיך בקום עשה, האם זה עדיין דרבנן?כי ממשיך את התפילה בקום ועשה, ואם דילג נמצא שמברך ברכות לבטלה.
כוונתו לומר כמו לגבי מי שמסופק אם אמר "המלך המשפט" שחוזר לברכת "השיבה", ולכאו' אי אמרינן סב"ל, איך יכול לחזור? הרי אם לא שכח ואמר כהוגן, הרי שהוא כעת חוזר לברכת השיבה ומברך ברכות לבטלה. ובעצם גם אם אינו מסופק, אלא וודאי אמר שלא כהוגן, איך יכול לחזור, הרי אולי הדין הוא שלא יחזור, שהרי אמר לשון "מלך", וכדעת הרמ"א?תוכל לפרט? איני בקיא, מה זה ממשיך בקום עשה, האם זה עדיין דרבנן?
אלא משום שאם ממשיך על הסדר מבלי לחזור, ונתברר ששכח, הרי שאמר ברכות לבטלה בקום ועשה, כלומר שהוא עשה מעשה והמשיך לברך עוד ברכות שלא היה יכול לאומרן מפני שטעה בחתימת "השיבה", ולכן יחזור לברכת "השיבה". (ולעניין ברכת השיבה, גם יש לצרף שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל)
"ספק ברכות להקל" הכוונה שמספק אתה לא מברך ולא עושה כלום, אבל כאן אתה 'קם ועושה' כלומר שאתה ממשיך לברך עוד ברכות שיתכן והם לבטלה, וכדלהלן.
לא אמרינן סב"ל בתפילה, דתפילה רחמי נינהו. וראה במצורף מש"כ החזו"ע בזה.שאלתי היא, מדוע לא אומרין כאן סב"ל, שהרי תפילת י"ח היא דרבנן?
ועוד, שאם דילג על ברכה אחת, הרי שכל ברכותיו לבטלה ולא יצא יד"ח תפילה (וצריך לחזור לראש), וכעת גם אם חזר על מה שכבר התפלל, הרי שחזר רק על חלק מהברכות.
ועוד שלא שייך לומר ספק ברכות להקל אלא כשהוא נשאר בשב ואל תעשה, אבל בתפילה שיש לו ספק אם יצא ידי חובת ברכה אחת מהברכות של התפילה, והוא ממשיך בקום ועשה בתפלתו, הרי הוא נכשל בספק ברכה לבטלה, שהרי כל י"ח הברכות מעכבים זה את זה. ומוטב שיברך ברכה המסופקת, אף אם היא ספק ברכה לבטלה, מלגרום שהרבה מן הברכות שבתפילה יהיו לבטלה.
ומלבד כל זה הנה מבואר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ג), טעה בתפלה, ואינו יודע היכן טעה, (כלומר, שאינו יודע באיזו ברכה שבתפלה הוא נמצא), חוזר למקום הברור לו. ופירש הרב פני משה, למקום הברור לו, שיודע בודאי שאמר אותה הברכה, ומשם ואילך יתחיל שוב לאומרם מספק. וכן אמרו עוד בירושלמי (ברכות פ"ב סוף ה"ד), קרא ק"ש וטעה בין וכתבתם הראשונה, לשניה, יחזור לוכתבתם הראשונה, אם קרא ומצא עצמו בלמען ירבו ימיכם חזקה כיוון. א"ר ייסא בשם ר"א, התפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיוון. ע"כ. ודין הק"ש מבואר גם בבבלי (ברכות טז.) קרא וטעה בין וכתבתם לוכתבתם יחזור לוכתבתם הראשונה, אבל אם פתח בלמען ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתי. וזהו גם מה שאמרו בירושלמי חזקה כיוון, ומוכח מהירושלמי שספק בברכות שבתפלה כדין ספק שבק"ש, שמן הספק צריך לחזור. ולא אמרינן ספק ברכות להקל בתפלה. וכן הרשב"א והמאירי (בברכות טז.) הביאו דברי הירושלמי הנ"ל. וכן הוא בבית יוסף (סי' סב). וכן פסק הראב"ן (סי' קעט), שאם טעה בתפלתו, ואינו זכור הברכה שטעה בה, אם יודע שעבר את שלשת הברכות הראשונות, חוזר לאתה חונן וכו'. ע"ש. וכן פסק האור זרוע ח"ב (סי' שעד) וז"ל: ואם לא כיוון לבו באמצע הברכות האמצעיות שבתפלה ואינו יודע באיזה מהן הוא עומד, יתחיל מאותה ברכה שיודע שאמרה, ומשם ואילך. וכ"כ בספר אוהל מועד ח"א (דף סא ע"ב, נתיב יא) וז"ל: טעה בתפלה ולא ידע להיכן טעה חוזר לאתה חונן או למקום הברור לו שאמרו, בין יחיד בין שליח צבור. ע"כ. וכ"כ רבינו דוד עראמה (פרק י מהל' תפלה) וז"ל: מי שהוא בתוך התפלה ונסתפק לו אם אמר ברכה אחת, אם לאו, חוזר ואומרה. שכיון שהתחיל בתפלתו יש לו לתקן לאומרה בודאי. וכן פסק בספר חסד לאלפים (סי' קז ס"א) וז"ל: מי שנתבלבל באמצע תפלתו באמצעיות, ואינו יודע באיזו ברכה הוא עומד, אם יודע על איזו ברכה שאמרה בודאי, מסתמא סרכיה נקט ואתי, וכבר נתפלל עד הברכה ההיא, וחוזר ומתחיל מן הברכה שנסתפק בה, ואם אינו יודע בבירור על שום ברכה מן האמצעיות אם אמרה, חוזר לאתה חונן, ולא אמרינן בתפלה ספק ברכות להקל, דתפלה רחמי נינהו, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ע"ש. וכן פסק הגרי"ח בבן איש חי (פרשת משפטים, אות כ). ואע"פ שהחיי אדם (כלל כד סי' כא) כתב, שהמתנמנם בתפלתו בברכות האמצעיות, ואינו יודע באיזו ברכה הוא עומד, מתחיל מהברכה שיודע בבירור שלא אמרה, אבל על המסופקות אינו חוזר. ע"כ. כבר השיג עליו הגאון ר' יעקב רבינוביץ, הביאו בספר תולדות זאב (דף עח ע"ב), שנעלם ממנו דברי הירושלמי הנ"ל, שצריך לחזור כל הברכות המסופקות. ע"ש. גם הגאון קהלת יעקב קנייבסקי (ברכות סי' יג), הוכיח מדברי הירושלמי הנ"ל דלא כהח"א. גם בשו"ת עולת יצחק ציוני (סי' קנג), תמה על החיי אדם, שאם יתחיל מהברכה שברור לו שלא אמרה, ולא יחזור על הברכות המסופקות, מה ירויח בזה, הרי יש לחשוש שאולי לא אמרם, ומי שדילג אפילו ברכה אחת מהתפלה, כל ברכותיו לבטלה, כיון שלא התפלל כתיקון אנשי כנסת הגדולה, ומלבד שכל הברכות שאמר הן לבטלה, גם לא יצא ידי חובת תפלה. ולכן היותר טוב להתחיל מן הברכה שהוא מסופק אם אמרה. ע"ש. ולפ"ז גם בפלוגתא דרבוותא, ובפרט אם רוב הפוסקים אומרים שצריך לחזור, בודאי דלא אמרינן בכה"ג ספק ברכות להקל. והטעם לזה משום דלא שייך לומר ספק ברכות להקל אלא כשהוא נשאר בשב ואל תעשה, אבל בתפלה שיש לו ספק אם יצא ידי חובת ברכה אחת מהברכות של התפלה, והוא ממשיך בקום ועשה בתפלתו, הרי הוא נכשל בספק ברכה לבטלה, שהרי כל י"ח הברכות מעכבים זה את זה. ואם דילג וחיסר ברכה אחת מהן, וסיים תפלתו, לא יצא י"ח תפלה, וצריך לחזור לראש. וכ"כ הגאון ר' דוד פארדו בספר חסדי דוד בתוספתא דמנחות (פרק ו דף מח ריש ע"ד), שבתפלת שמנה עשרה פשוט שאם חיסר ממנה אפילו ברכה אחת לא יצא ידי חובת התפלה, שכל הברכות מעכבות זו את זו. ע"ש. וכן כתב המשנה ברורה (סי' תקצג סק"ב), שאפילו אם דילג ברכה אחת מן השמנה עשרה ברכות שבתפלה לא יצא י"ח, דהא קי"ל בש"ע (סי' קיט ס"ג), שצריך לומר כל ברכות שבתפלה כסדר שנתקנו, ואם לאו אינו יוצא ידי חובת תפלה, וכל שכן כשדילג ברכה אחת מהן. ע"ש. וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב מקרלין (סי' עח), שאם דילג ברכה אחת מן התפלה לא יצא י"ח התפלה כלל, וצריך לחזור ולהתפלל. ע"ש. וגם בסופו של דבר ספק אם בכלל יצא ידי חובת תפלה, לפיכך מוטב לחזור, ולתקן המעוות, ואז יוכל להמשיך בברכות התפלה ללא כל חשש, וגם יוצא י"ח התפלה, וכבר הסביר כן הגאון בעל נודע ביהודה בספר הצל"ח (ברכות כט: ). וכן כתב הגאון רבי אריה צבי פרומר בספר שיח השדה (שער ברכת ה' סי' ו, דף לב ע"ד), שהנמצא באמצע תפלתו ונסתפק באיזו ברכה הוא עומד, מה שכתב החיי אדם שלא יחזור על הברכות המסופקות, אינו מחוור, כי נראה שהעושה כדבריו, כל ברכותיו שמתפלל הלאה ספק ברכות לבטלה הן, דשמא לא אמר הברכות המסופקות, והוי למפרע כל ברכותיו לבטלה, שהרי אם דילג מהתפלה אפילו ברכה אחת לא יצא י"ח תפלה כלל, משא"כ אם יאמר הברכות המסופקות אפילו הן ספק ברכות לבטלה, מ"מ בטוח הוא עכ"פ שקיים חובתו ויצא ידי חובת תפלה. ומוטב שיברך ברכה המסופקת, אף אם היא ספק ברכה לבטלה, מלגרום שהרבה מן הברכות שבתפלה יהיו לבטלה. ע"ש. וכן כתב סברא זו בשו"ת מנחת יצחק ח"ה (סי' ק) בד"ה ואחרי העיון. ע"ש. ולפי זה תסתער הקושיא על הרב בן איש חי שכתב בדין זה שלא יחזור, משום ספק ברכות להקל, והרי לפי סברת רוב הפוסקים ומרן הש"ע, כל ברכותיו שיאמר מברכת מלך אוהב צדקה ומשפט והלאה, לדעתם הוו ברכה לבטלה, וגם כל הברכות שבתפלה שכבר בירך יהיו למפרע ברכות לבטלה, שנחשב כאילו דילג ברכה אחת מן התפלה, והוו כל ברכותיו לבטלה. וגם לא יצא י"ח תפלה. והרי זהו הטעם של האחרונים שכתבו, שהמתנמנם באמצע תפלתו ואינו יודע איזו ברכה אמר, צריך לחזור על כל הברכות המסופקות, ורק ברכה שהוא בטוח שאמר אותה לא יחזור עליה, ותמכו יסודם על דברי הירושלמי הנ"ל. וראה עוד בס' שרשי הים ח"א (דף ל ע"ד), ובשו"ת צמח צדק מליובאוויטש (או"ח סי' ג אות ז). ואכמ"ל. ועדותי נאמנה ששמעתי מפה קדוש הרה"ג המקובל צדיק יסוד עולם ר' אפרים זלכה הכהן זצ"ל, שהעיד שבשעה שהגאון ר' יוסף חיים (בעל בן איש חי), דרש ברבים שבדיעבד האומר מלך אוהב צדקה ומשפט אינו חוזר, היה נוכח באותו מעמד הגאון המפורסם רבי אברהם הלל זצ"ל, (שהיה ראש הרבנים ואב"ד בבגדאד, והוזכר לשבח בס' רב ברכות דצ"ח סע"א, וראה עוד בהקדמת זבחי צדק ח"א). וכששמע כן, קם מלא קומתו, וחלק על זה, בפני קהל ועדה, ואמר שאין המנהג בבגדאד כן, אלא נוהגים להורות שצריך לחזור לברכת השיבה, וכדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ועם כל זה לא אבה הגרי"ח לשנות דעתו בזה. עד כאן דבריו. וע"ע במש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' ח' וט' וי').
נערך לאחרונה:
יישר כח גדול.כוונתו לומר כמו לגבי מי שמסופק אם אמר "המלך המשפט" שחוזר לברכת "השיבה", ולכאו' אי אמרינן סב"ל, איך יכול לחזור? הרי אם לא שכח ואמר כהוגן, הרי שהוא כעת חוזר לברכת השיבה ומברך ברכות לבטלה. ובעצם גם אם אינו מסופק, אלא וודאי אמר שלא כהוגן, איך יכול לחזור, הרי אולי הדין הוא שלא יחזור, שהרי אמר לשון "מלך", וכדעת הרמ"א?
אלא משום שאם ממשיך על הסדר מבלי לחזור, ונתברר ששכח, הרי שאמר ברכות לבטלה בקום ועשה, כלומר שהוא עשה מעשה והמשיך לברך עוד ברכות שלא היה יכול לאומרן מפני שטעה בחתימת "השיבה", ולכן יחזור לברכת "השיבה". (ולעניין ברכת השיבה, גם יש לצרף שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל)
"ספק ברכות להקל" הכוונה שמספק אתה לא מברך ולא עושה כלום, אבל כאן אתה 'קם ועושה' כלומר שאתה ממשיך לברך עוד ברכות שיתכן והם לבטלה, וכדלהלן.
לא אמרינן סב"ל בתפילה, דתפילה רחמי נינהו. וראה במצורף מש"כ החזו"ע בזה.
ועוד, שאם דילג על ברכה אחת, הרי שכל ברכותיו לבטלה ולא יצא יד"ח תפילה (וצריך לחזור לראש), וכעת גם אם חזר על מה שכבר התפלל, הרי שחזר רק על חלק מהברכות.
ועוד שלא שייך לומר ספק ברכות להקל אלא כשהוא נשאר בשב ואל תעשה, אבל בתפילה שיש לו ספק אם יצא ידי חובת ברכה אחת מהברכות של התפילה, והוא ממשיך בקום ועשה בתפלתו, הרי הוא נכשל בספק ברכה לבטלה, שהרי כל י"ח הברכות מעכבים זה את זה. ומוטב שיברך ברכה המסופקת, אף אם היא ספק ברכה לבטלה, מלגרום שהרבה מן הברכות שבתפילה יהיו לבטלה.
ומלבד כל זה הנה מבואר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ג), טעה בתפלה, ואינו יודע היכן טעה, (כלומר, שאינו יודע באיזו ברכה שבתפלה הוא נמצא), חוזר למקום הברור לו. ופירש הרב פני משה, למקום הברור לו, שיודע בודאי שאמר אותה הברכה, ומשם ואילך יתחיל שוב לאומרם מספק. וכן אמרו עוד בירושלמי (ברכות פ"ב סוף ה"ד), קרא ק"ש וטעה בין וכתבתם הראשונה, לשניה, יחזור לוכתבתם הראשונה, אם קרא ומצא עצמו בלמען ירבו ימיכם חזקה כיוון. א"ר ייסא בשם ר"א, התפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיוון. ע"כ. ודין הק"ש מבואר גם בבבלי (ברכות טז.) קרא וטעה בין וכתבתם לוכתבתם יחזור לוכתבתם הראשונה, אבל אם פתח בלמען ירבו ימיכם סרכיה נקט ואתי. וזהו גם מה שאמרו בירושלמי חזקה כיוון, ומוכח מהירושלמי שספק בברכות שבתפלה כדין ספק שבק"ש, שמן הספק צריך לחזור. ולא אמרינן ספק ברכות להקל בתפלה. וכן הרשב"א והמאירי (בברכות טז.) הביאו דברי הירושלמי הנ"ל. וכן הוא בבית יוסף (סי' סב). וכן פסק הראב"ן (סי' קעט), שאם טעה בתפלתו, ואינו זכור הברכה שטעה בה, אם יודע שעבר את שלשת הברכות הראשונות, חוזר לאתה חונן וכו'. ע"ש. וכן פסק האור זרוע ח"ב (סי' שעד) וז"ל: ואם לא כיוון לבו באמצע הברכות האמצעיות שבתפלה ואינו יודע באיזה מהן הוא עומד, יתחיל מאותה ברכה שיודע שאמרה, ומשם ואילך. וכ"כ בספר אוהל מועד ח"א (דף סא ע"ב, נתיב יא) וז"ל: טעה בתפלה ולא ידע להיכן טעה חוזר לאתה חונן או למקום הברור לו שאמרו, בין יחיד בין שליח צבור. ע"כ. וכ"כ רבינו דוד עראמה (פרק י מהל' תפלה) וז"ל: מי שהוא בתוך התפלה ונסתפק לו אם אמר ברכה אחת, אם לאו, חוזר ואומרה. שכיון שהתחיל בתפלתו יש לו לתקן לאומרה בודאי. וכן פסק בספר חסד לאלפים (סי' קז ס"א) וז"ל: מי שנתבלבל באמצע תפלתו באמצעיות, ואינו יודע באיזו ברכה הוא עומד, אם יודע על איזו ברכה שאמרה בודאי, מסתמא סרכיה נקט ואתי, וכבר נתפלל עד הברכה ההיא, וחוזר ומתחיל מן הברכה שנסתפק בה, ואם אינו יודע בבירור על שום ברכה מן האמצעיות אם אמרה, חוזר לאתה חונן, ולא אמרינן בתפלה ספק ברכות להקל, דתפלה רחמי נינהו, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ע"ש. וכן פסק הגרי"ח בבן איש חי (פרשת משפטים, אות כ). ואע"פ שהחיי אדם (כלל כד סי' כא) כתב, שהמתנמנם בתפלתו בברכות האמצעיות, ואינו יודע באיזו ברכה הוא עומד, מתחיל מהברכה שיודע בבירור שלא אמרה, אבל על המסופקות אינו חוזר. ע"כ. כבר השיג עליו הגאון ר' יעקב רבינוביץ, הביאו בספר תולדות זאב (דף עח ע"ב), שנעלם ממנו דברי הירושלמי הנ"ל, שצריך לחזור כל הברכות המסופקות. ע"ש. גם הגאון קהלת יעקב קנייבסקי (ברכות סי' יג), הוכיח מדברי הירושלמי הנ"ל דלא כהח"א. גם בשו"ת עולת יצחק ציוני (סי' קנג), תמה על החיי אדם, שאם יתחיל מהברכה שברור לו שלא אמרה, ולא יחזור על הברכות המסופקות, מה ירויח בזה, הרי יש לחשוש שאולי לא אמרם, ומי שדילג אפילו ברכה אחת מהתפלה, כל ברכותיו לבטלה, כיון שלא התפלל כתיקון אנשי כנסת הגדולה, ומלבד שכל הברכות שאמר הן לבטלה, גם לא יצא ידי חובת תפלה. ולכן היותר טוב להתחיל מן הברכה שהוא מסופק אם אמרה. ע"ש. ולפ"ז גם בפלוגתא דרבוותא, ובפרט אם רוב הפוסקים אומרים שצריך לחזור, בודאי דלא אמרינן בכה"ג ספק ברכות להקל. והטעם לזה משום דלא שייך לומר ספק ברכות להקל אלא כשהוא נשאר בשב ואל תעשה, אבל בתפלה שיש לו ספק אם יצא ידי חובת ברכה אחת מהברכות של התפלה, והוא ממשיך בקום ועשה בתפלתו, הרי הוא נכשל בספק ברכה לבטלה, שהרי כל י"ח הברכות מעכבים זה את זה. ואם דילג וחיסר ברכה אחת מהן, וסיים תפלתו, לא יצא י"ח תפלה, וצריך לחזור לראש. וכ"כ הגאון ר' דוד פארדו בספר חסדי דוד בתוספתא דמנחות (פרק ו דף מח ריש ע"ד), שבתפלת שמנה עשרה פשוט שאם חיסר ממנה אפילו ברכה אחת לא יצא ידי חובת התפלה, שכל הברכות מעכבות זו את זו. ע"ש. וכן כתב המשנה ברורה (סי' תקצג סק"ב), שאפילו אם דילג ברכה אחת מן השמנה עשרה ברכות שבתפלה לא יצא י"ח, דהא קי"ל בש"ע (סי' קיט ס"ג), שצריך לומר כל ברכות שבתפלה כסדר שנתקנו, ואם לאו אינו יוצא ידי חובת תפלה, וכל שכן כשדילג ברכה אחת מהן. ע"ש. וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב מקרלין (סי' עח), שאם דילג ברכה אחת מן התפלה לא יצא י"ח התפלה כלל, וצריך לחזור ולהתפלל. ע"ש. וגם בסופו של דבר ספק אם בכלל יצא ידי חובת תפלה, לפיכך מוטב לחזור, ולתקן המעוות, ואז יוכל להמשיך בברכות התפלה ללא כל חשש, וגם יוצא י"ח התפלה, וכבר הסביר כן הגאון בעל נודע ביהודה בספר הצל"ח (ברכות כט: ). וכן כתב הגאון רבי אריה צבי פרומר בספר שיח השדה (שער ברכת ה' סי' ו, דף לב ע"ד), שהנמצא באמצע תפלתו ונסתפק באיזו ברכה הוא עומד, מה שכתב החיי אדם שלא יחזור על הברכות המסופקות, אינו מחוור, כי נראה שהעושה כדבריו, כל ברכותיו שמתפלל הלאה ספק ברכות לבטלה הן, דשמא לא אמר הברכות המסופקות, והוי למפרע כל ברכותיו לבטלה, שהרי אם דילג מהתפלה אפילו ברכה אחת לא יצא י"ח תפלה כלל, משא"כ אם יאמר הברכות המסופקות אפילו הן ספק ברכות לבטלה, מ"מ בטוח הוא עכ"פ שקיים חובתו ויצא ידי חובת תפלה. ומוטב שיברך ברכה המסופקת, אף אם היא ספק ברכה לבטלה, מלגרום שהרבה מן הברכות שבתפלה יהיו לבטלה. ע"ש. וכן כתב סברא זו בשו"ת מנחת יצחק ח"ה (סי' ק) בד"ה ואחרי העיון. ע"ש. ולפי זה תסתער הקושיא על הרב בן איש חי שכתב בדין זה שלא יחזור, משום ספק ברכות להקל, והרי לפי סברת רוב הפוסקים ומרן הש"ע, כל ברכותיו שיאמר מברכת מלך אוהב צדקה ומשפט והלאה, לדעתם הוו ברכה לבטלה, וגם כל הברכות שבתפלה שכבר בירך יהיו למפרע ברכות לבטלה, שנחשב כאילו דילג ברכה אחת מן התפלה, והוו כל ברכותיו לבטלה. וגם לא יצא י"ח תפלה. והרי זהו הטעם של האחרונים שכתבו, שהמתנמנם באמצע תפלתו ואינו יודע איזו ברכה אמר, צריך לחזור על כל הברכות המסופקות, ורק ברכה שהוא בטוח שאמר אותה לא יחזור עליה, ותמכו יסודם על דברי הירושלמי הנ"ל. וראה עוד בס' שרשי הים ח"א (דף ל ע"ד), ובשו"ת צמח צדק מליובאוויטש (או"ח סי' ג אות ז). ואכמ"ל. ועדותי נאמנה ששמעתי מפה קדוש הרה"ג המקובל צדיק יסוד עולם ר' אפרים זלכה הכהן זצ"ל, שהעיד שבשעה שהגאון ר' יוסף חיים (בעל בן איש חי), דרש ברבים שבדיעבד האומר מלך אוהב צדקה ומשפט אינו חוזר, היה נוכח באותו מעמד הגאון המפורסם רבי אברהם הלל זצ"ל, (שהיה ראש הרבנים ואב"ד בבגדאד, והוזכר לשבח בס' רב ברכות דצ"ח סע"א, וראה עוד בהקדמת זבחי צדק ח"א). וכששמע כן, קם מלא קומתו, וחלק על זה, בפני קהל ועדה, ואמר שאין המנהג בבגדאד כן, אלא נוהגים להורות שצריך לחזור לברכת השיבה, וכדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ועם כל זה לא אבה הגרי"ח לשנות דעתו בזה. עד כאן דבריו. וע"ע במש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' ח' וט' וי').
אני מתנצל מראש על הבורות, אך האם תוכל להסביר לי מה משמעות ה"קום עשה" ואיך הוא שייך במצווה דרבנן?
זה לא קשור ל"עשה" של מצוות עשה, אלא כפשוטו, עשייה.אני מתנצל מראש על הבורות, אך האם תוכל להסביר לי מה משמעות ה"קום עשה" ואיך הוא שייך במצווה דרבנן?
יש אפשרות של "שב ואל תעשה" והיינו כשאדם לא עושה כלום וממילא נהיה דבר מסויים או מציאות מסויימת.
ויש אפשרות של "קום ועשה" שהוא עושה פעולה מסויימת.
במקרה הנ"ל זה "קום עשה" שכן הוא עושה משהו בפועל, שהוא מברך את הברכה.
אולי תוכל לראות מעט יותר כאן
אני מאוד מודה לך.זה לא קשור ל"עשה" של מצוות עשה, אלא כפשוטו, עשייה.
יש אפשרות של "שב ואל תעשה" והיינו כשאדם לא עושה כלום וממילא נהיה דבר מסויים או מציאות מסויימת.
ויש אפשרות של "קום ועשה" שהוא עושה פעולה מסויימת.
במקרה הנ"ל זה "קום עשה" שכן הוא עושה משהו בפועל, שהוא מברך את הברכה.
אולי תוכל לראות מעט יותר כאן
ממה שהצלחתי להבין, הקום עשה אומר בעצם שיש לו קום עשה להתפלל י"ח כדין, ולכן חוזר ולא אמרינן סב"ל. אך אם נאמר שהוא בשב ואל תעשה, יוצא שמה שממשיך מכאן הן ברכות לבטלה (היות ומסופק אם אמרן או לא)
לא.אני מאוד מודה לך.
ממה שהצלחתי להבין, הקום עשה אומר בעצם שיש לו קום עשה להתפלל י"ח כדין, ולכן חוזר ולא אמרינן סב"ל. אך אם נאמר שהוא בשב ואל תעשה, יוצא שמה שממשיך מכאן הן ברכות לבטלה (היות ומסופק אם אמרן או לא)
הקום ועשה אומר שהוא עכשיו קם ועושה מעשה של המשך הברכות מהיכן שאוחז.
וסב"ל אמרי' רק בשב אל תעשה.
נושאים דומים בפורום
- תגובות
- 29
- צפיות
- 643