דברי הגאון הצדיק המקובל, הרב בניהו שמואלי שליט"א, ראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום',
בעצרת הרבבות בירושלים, ערב ראש חודש ניסן תשפ"ה
צילום: שמואל בן דוד
לצפייה והורדת הוידאו
לקובץ שמע
כבוד מרנן ורבנן, כל אחד ואחד לפי כבודו, וכבוד מורנו ורבנו, גדול הדור, מרן מלכא, ראש הישיבה, המנהיג שלנו, האור שלנו, שמוסר את עצמו למען קדושת עם ישראל, למען בני התורה, למען עם ישראל כולם, לכל אחד ואחד.
ואני אגיד לכם כמה דברים קטנים. האם ראינו שיש מישהו, איזה חכם שהוא מוסר נפש בשביל הפלאפונים? שזה המשחית הגדול בעולם? מי מוסר נפש על זה? כל דרשה, כל פינה, כל מקום, כל לוויה, איפה שהולך הרב מתריע על הפלאפונים! זה המשחית! מה יש לו מזה? זה בושה! לפעמים זה אדם שישמע את זה בחוץ הוא יתבייש. לא! זה האמת! הרב אומר זה האמת. הרבה פעמים אני נמצא איתו באיזה מקומות. הוא אומר לי "למה לא כל חכם מדבר על הפלאפונים?" מפה נדע שמה שעושה הרב זה לשם שמיים. זה לכבוד השכינה, אכפת לרב על כל בן תורה, על כל יהודי שלא יצא מהדרך הנכונה, על כל כאב של השכינה.
זה המטרה של הכנס הזה, שלא ילכו בחורי ישראל לדרדור, לעשות כמו שמנחה אותנו מורנו ורבנו, גדול הדור, שמעשיו לשם שמיים. אני אגיד לכם זה לא סותר. מה אתם חושבים? כמה דיברו פה נגד הצבא? אבל מי שהלך לצבא, הנלחמים, מורנו ורבנו לא מתפלל עליהם? אנחנו לא מתפללים עליהם. הם אחינו ובשרינו. זה דבר אחר, הרב מתפלל, כולנו מתפללים. אבל ההנחיה היא "ועשית ככל אשר יורוך".
הנה בפרשה שלנו, "ככל אשר ציווה השם את משה", כל המלאכה של המשכן, כמה פעמים כתוב פסוק זה? שמונה עשרה פעמים, תספרו. "ככל אשר ציווה השם את משה", כך לעשות כמו שציווה הקב"ה את משה, למה? כי כשהם הלכו לעשות את העגל, הם לא התייעצו עם התורה, הם עשו את זה לפי השכל שלהם, ולכן זה גרם מכשול גדול. ומשה רבנו התפלל לקדוש ברוך הוא "ואם אין מחני נא מספרך" כשבונים את המשכן, שזה הכפרה על עוון העגל, אז התורה מדגישה "ככל אשר ציווה השם את משה", אפילו אם אתה יודע שאתה צודק, אתה חושב שאתה צודק. אבל לעשות זה רק "ככל אשר יורוך", זה הדרך הנכונה.
ראינו, בזמן מלחמה שציווה הקב"ה לצאת, מלחמת מדיין נגיד, ששם הלך פנחס וחצוצרות התרועה בידו, ארון הברית. מי לא הלך למלחמה הזאת? בכל זאת, העמידו רבותינו שתים עשרה אלף, אלף איש מכל שבט ושבט כנגד שתים עשרה אלף השומרים על הכלים. כנגד זה יש שתים עשרה אלף לומדים תורה! בלי זה זה לא הולך, זה לא הולך. אבל השם ציווה לעשות את המלחמה? ארון הברית שם? זה הצלחה ברורה, בטח שהם היו מכניעים את האויב? נכון, בכל זאת, צריך כוח של התורה. עכשיו שזה מלחמה שלא של מצווה, מי שמנהל את הכל, מי שבזכותו הכל, זה רק צריך לדעת לומדי התורה. הם המגינים על הדור, הם העושים, הם ה"נטורי קרתא". זה אתם! הלומדי תורה!
זה השם ציווה את משה, זה מה שבא משה רבנו של הדור, מורנו ורבנו, והוא רוצה להציל אותנו, לא לפזול, אלא לדעת לשבת ולשקוד באהלה של תורה. זה התרופה שיש וזה האמת, כמו שהזכירו כבר פה הקודמים.
השם יזכנו שבעזרת השם בזכות הכנס הגדול הזה, שהוא לשם שמיים, מורנו ורבנו הוא לא עובד את עצמו, הוא עובד את הקב"ה, זה לשם שמיים, להקים שכינתא מעפרא, שהקדוש ברוך הוא יאמר די לצרותינו, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. אמן ואמן.
בעצרת הרבבות בירושלים, ערב ראש חודש ניסן תשפ"ה
צילום: שמואל בן דוד
לצפייה והורדת הוידאו
לקובץ שמע
כבוד מרנן ורבנן, כל אחד ואחד לפי כבודו, וכבוד מורנו ורבנו, גדול הדור, מרן מלכא, ראש הישיבה, המנהיג שלנו, האור שלנו, שמוסר את עצמו למען קדושת עם ישראל, למען בני התורה, למען עם ישראל כולם, לכל אחד ואחד.
ואני אגיד לכם כמה דברים קטנים. האם ראינו שיש מישהו, איזה חכם שהוא מוסר נפש בשביל הפלאפונים? שזה המשחית הגדול בעולם? מי מוסר נפש על זה? כל דרשה, כל פינה, כל מקום, כל לוויה, איפה שהולך הרב מתריע על הפלאפונים! זה המשחית! מה יש לו מזה? זה בושה! לפעמים זה אדם שישמע את זה בחוץ הוא יתבייש. לא! זה האמת! הרב אומר זה האמת. הרבה פעמים אני נמצא איתו באיזה מקומות. הוא אומר לי "למה לא כל חכם מדבר על הפלאפונים?" מפה נדע שמה שעושה הרב זה לשם שמיים. זה לכבוד השכינה, אכפת לרב על כל בן תורה, על כל יהודי שלא יצא מהדרך הנכונה, על כל כאב של השכינה.
זה המטרה של הכנס הזה, שלא ילכו בחורי ישראל לדרדור, לעשות כמו שמנחה אותנו מורנו ורבנו, גדול הדור, שמעשיו לשם שמיים. אני אגיד לכם זה לא סותר. מה אתם חושבים? כמה דיברו פה נגד הצבא? אבל מי שהלך לצבא, הנלחמים, מורנו ורבנו לא מתפלל עליהם? אנחנו לא מתפללים עליהם. הם אחינו ובשרינו. זה דבר אחר, הרב מתפלל, כולנו מתפללים. אבל ההנחיה היא "ועשית ככל אשר יורוך".
הנה בפרשה שלנו, "ככל אשר ציווה השם את משה", כל המלאכה של המשכן, כמה פעמים כתוב פסוק זה? שמונה עשרה פעמים, תספרו. "ככל אשר ציווה השם את משה", כך לעשות כמו שציווה הקב"ה את משה, למה? כי כשהם הלכו לעשות את העגל, הם לא התייעצו עם התורה, הם עשו את זה לפי השכל שלהם, ולכן זה גרם מכשול גדול. ומשה רבנו התפלל לקדוש ברוך הוא "ואם אין מחני נא מספרך" כשבונים את המשכן, שזה הכפרה על עוון העגל, אז התורה מדגישה "ככל אשר ציווה השם את משה", אפילו אם אתה יודע שאתה צודק, אתה חושב שאתה צודק. אבל לעשות זה רק "ככל אשר יורוך", זה הדרך הנכונה.
ראינו, בזמן מלחמה שציווה הקב"ה לצאת, מלחמת מדיין נגיד, ששם הלך פנחס וחצוצרות התרועה בידו, ארון הברית. מי לא הלך למלחמה הזאת? בכל זאת, העמידו רבותינו שתים עשרה אלף, אלף איש מכל שבט ושבט כנגד שתים עשרה אלף השומרים על הכלים. כנגד זה יש שתים עשרה אלף לומדים תורה! בלי זה זה לא הולך, זה לא הולך. אבל השם ציווה לעשות את המלחמה? ארון הברית שם? זה הצלחה ברורה, בטח שהם היו מכניעים את האויב? נכון, בכל זאת, צריך כוח של התורה. עכשיו שזה מלחמה שלא של מצווה, מי שמנהל את הכל, מי שבזכותו הכל, זה רק צריך לדעת לומדי התורה. הם המגינים על הדור, הם העושים, הם ה"נטורי קרתא". זה אתם! הלומדי תורה!
זה השם ציווה את משה, זה מה שבא משה רבנו של הדור, מורנו ורבנו, והוא רוצה להציל אותנו, לא לפזול, אלא לדעת לשבת ולשקוד באהלה של תורה. זה התרופה שיש וזה האמת, כמו שהזכירו כבר פה הקודמים.
השם יזכנו שבעזרת השם בזכות הכנס הגדול הזה, שהוא לשם שמיים, מורנו ורבנו הוא לא עובד את עצמו, הוא עובד את הקב"ה, זה לשם שמיים, להקים שכינתא מעפרא, שהקדוש ברוך הוא יאמר די לצרותינו, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. אמן ואמן.
