יישר כח גדול!
לא ידעתי מדברי מרן זצ"ל בחזו"ע אבילות. ובאמת נראה ששם הבין כפשוטו של מקרא, שגיהוץ היינו להחלקת הקמטים בלבד. וא"כ הוא צע"ג כמו שכתבת.
אבל יותר נראה האמת, שבזמן כותבו את חזו"ע ת"ב לא סבר כן אלא ידע שאין שום קשר בין גיהוץ שדיברו בו לגיהוץ שלנו וכמבואר בגאונים ובראשונים. וכמו שהבאתי גם מתורה שבעל פה שהשיב מרן זצ"ל "שאינו רואה בזה איסור". ולאחר שנים כשכתב את חזו"ע אבילות לא נחית לחילוק הנ"ל ולא שם ליבו הטהור לכך באותה שעה והעתיק דין גיהוץ שלהם לדידן נמי. ואין זה פחיתות כבוד לומר "שלא נחית באותה שעה" כי דבר זה מצוי רבות בדברי הפוסקים והגאונים לדורותיהם כידוע לרגיל בדבריהם. ולכן יש לנו ללכת אחר האמת בלבד לגופו של עניין, ולומר שדבריו בהלכות ת"ב צודקים על פי הגאונים והראשונים. ורק דבריו בהלכות אבילות הם תמוהים כי כאמור אין להשוות גיהוץ שלהם לגיהוץ שלנו כלל.
ומה שכתב שכיון שאין ראיה לדבריהם להתיר ממילא אפשר שיש לאסור מסברא, ע"כ.
במחילה לדידי פשיטא דאי אפשר לומר כן כלל, שהרי אם לא מצינו איסור בפישוט קמטים איך נמציא איסור חדש מכח סברא? והרי זה בגדר אין גוזרים גזירות מדעתינו.
ואדרבא בדיוק בשביל לסתור את הסברא הנ"ל הביא מרן זצ"ל בהלכות ת"ב דוגמא לכך מהלכות חול המועד דחזינן שאין הגיהוץ שלנו במגהץ חם דומה לכיבוס. ולפיכך מותר לגהץ בחוה"מ ולא חששו להחמיר שיגהץ קודם המועד כדי שלא יכנס מנוול למועד עם בגד מקומט... אבל כאמור זהו רק לרווחא דמילתא לדוגמא בעלמא, ולא כ"מקור" להיתר. כי גם בלא זה פשיטא שאם לא מצאנו איסור, הרי שהדבר מותר גמור הוא. כי אין להמציא איסורים מדעתינו. ולכן פשוט שלדעת הגאונים והראשונים הדבר מותר, כי מעולם לא גזרו על זה.
ומה שכתב שהב"י הביא דברי הערוך שפירש להעביר אבן חלקה להחליקן" וכתב על זה "והוא גיהוץ דידן"
לא זכיתי להבין איך ראה מכאן שהוא גיהוץ דידן שמטרתו היא "רק פישוט קמטים" הרי ברור שהערוך והב"י באים להסביר את המציאות של הפעולה שקרויה "גיהוץ" ועל זה כתבו שהוא פעולת החלקת הבגד על אבן עגולה להחליקן עליה. אבל האיסור הוא לא מחמת תוצאת ההחלקה של הקמטים אלא מחמת נקיון הבגד מה שלא הועיל לו הכיבוס הגרוע שלהם. שהרי זה לשון הערוך בעצמו שם (ערך גהץ) ופירוש גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם, לפי שכלי פשתן
[1] שלהם דקין הן ביותר ובכיבוס הראשון "מתלבנין כבגיהוץ שלנו". חומרתא: אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקרא בלעז ליש"א , ע"כ. הרי שמדובר על פעולת החלקה אבל התוצאה האוסרת היא הליבון. ומרן בב"י מפרש רק שגיהוץ היא הפעולה של ההחלקה אבל אינו חולק על סיבת האיסור שהיא תוצאת הליבון. ולכן יודה בוודאי שבהחלקה שאין בה ליבון אין לאסור וכן גבי כל האחרונים שהבאת.
ומה שכתבת לגבי הסתירה במרן השו"ע. אני מסכים לכל מילה דבוודאי לא בא מרן ביו"ד לפסוק כי"א בתרא, ולא נתכוון לחזור בו כלל כי אין שום סיבה מוצדקת לכך וכמו שכתבת. אלא כוונתו לפסוק את שינהם לחומרא.
ויש להוסיף עוד, שזהו מכח הכלל הדומה הידוע של הרב בית דוד שכל שהי"א אינו סותר לסתם בפירוש לא חשיב סתם וי"א והלכה כהי"א. וכמו כן כאן, שהי"א והי"א הן פרושים שונים ואינן סותרים בהכרח זה את זה כי אפשר שלא הותר כיבוס שלהם אלא בהתקיים ב' תנאים גם שהוא במים בלבד וגם שהוא בלי שפשוף באבן הגורם ללבנו. ולכן אין דעה אחת סותרת את השניה ולפיכך הביאם מרן השו"ע בזה אחר זה בלא לחוש שנראה בכך "מחלוקת" הצריכה הכרעה, אלא הלכה כשתי הדעות לחומרא לכאן ולכאן.
בברכת התורה ובהצלחה רבה להגדיל תורה ולהאדירה.
https://forum.moreshet-maran.com/#_ftn1
[1] יש להעיר שלכאורה שמש"כ כלי "פשתן" הוא ט"ס, שהרי אמרו בתענית כט. שכלי פשתן אין להן גיהוץ, ונראה דצ"ל כלי "צמר", וצ"ע.
