מרפסן איגרי
Well-known member
כבר הרבה זמן תמהתי על פסק מרן רבינו הגדול זיע"א שגרמא מותר לכתחילה.
ביביע אומר ח"ט וחזון עובדיה שבת (ח"ד וח"ו) פסק שגמרא מותרת. ונימוקו עמו, שהרבה ראשונים סתמו דבריהם וכתבו גרמא שרי בלי שום מגבלות
אך בחלק ו' עמוד קמג' כתב לעיין בשו"ת נחלת לוי מה שהאריך בנידון הגרמא. וכשעיינתי נפלאתי מאוד, שהרב נחלת לוי הרחיב בנושא זה, והביא שרוב הראשונים אוסרים גרמא לכתחילה, וגם דחה סברא זו שחלק מהראשונים סתמו דבריהם, כיוון שכולם כתבו שגמרא שרי במקרה של שרפה, ועוד שמרן השו"ע לא כתב גרמא שרי, אלא גרם כיבוי מותר.
א"כ על אף שמרן הרב ע"ה ראה דברים אלו בכל זאת פסק שגרמא שרי לכתחילה.
מדוע בכל זאת נטה קו להתיר לכתחילה?
ביביע אומר ח"ט וחזון עובדיה שבת (ח"ד וח"ו) פסק שגמרא מותרת. ונימוקו עמו, שהרבה ראשונים סתמו דבריהם וכתבו גרמא שרי בלי שום מגבלות
אך בחלק ו' עמוד קמג' כתב לעיין בשו"ת נחלת לוי מה שהאריך בנידון הגרמא. וכשעיינתי נפלאתי מאוד, שהרב נחלת לוי הרחיב בנושא זה, והביא שרוב הראשונים אוסרים גרמא לכתחילה, וגם דחה סברא זו שחלק מהראשונים סתמו דבריהם, כיוון שכולם כתבו שגמרא שרי במקרה של שרפה, ועוד שמרן השו"ע לא כתב גרמא שרי, אלא גרם כיבוי מותר.
א"כ על אף שמרן הרב ע"ה ראה דברים אלו בכל זאת פסק שגרמא שרי לכתחילה.
מדוע בכל זאת נטה קו להתיר לכתחילה?