הילדסהיימר
Active member
בס"ד
אודות המצב בארץ ישראל בכלל ובעיר הקודש ירושלים בפרט, שבנות ישראל מהציבור הספרדי מתקבלות לסמינרים לפי אחוזים ומכסות שנקבעו זה כמה שנים, והמכסה עומדת על בין שלושים וחמש לארבעים וחמש אחוז ספרדיות (תלוי בסמינר) ואינם זזים משיעור זה כאילו היה הלכה למשה מסיני.
והנה בשנה זו (תשפ"ד) ישנם כשלושת אלפים תלמידות במחזור כיתה ח' בעיר הקודש ירושלים בבתי יעקב של החינוך העצמאי, ומתוכם כאלף ושש מאות ספרדיות כ"י.
והנה אף על פי שמבחינת הטיב וההתאמה ישנם לכה"פ 800 תלמידות המתאימות לסמינרים הגדולים, הרי שעקב מנהג המכסות, בסופו של דבר הדבר ברור שכמאתיים תלמידות לא יתקבלו לסמינר, למרות שהם גם מצויינות בלימודיהם, וגם הם מבתים של עמלי תורה בטהרה מתוך הדחק, אברכים יראי ה' תלמידיהם שהתחנכו בישיבות החשובות.
במציאות הנוכחית, כל בת שהולכת לסמינר, גורמת במישרין שבת אחרת תישאר בבית, משום ש"המכסה התמלאה". וכמה בנות מורטות שער ראשן מידי שנה מחמת "שאין להם מקום", אבל אם נניח כחמישים בנות שהתקבלו לסמינר יצטרכו לעבור לחו"ל, הרי מיד יתפנו כחמישים מקומות חדשים. א"כ, מכיון שהמכסה קבועה מראש יהיה מה שיהיה, נמצא שכל בת שמתקבלת – דרך משל - משכונת סנהדריה, גורמת שבת אחרת משכונת נווה יעקב לא תתקבל ותאלץ להישאר בלי סמינר.
ואכמ"ל בגודל מפח הנפש של בת שלא מתקבלת, בין היא ובין משפחתה הקרובה והרחוקה, שעוברים שבעה מדורי גיהנם, וכאבם עולה עד כסא הכבוד וצעקה הנערה ואין מושיע לה, וכמעט ואין בית אשר אין בו מת שלא סבלו מי מהם מחמת המיצאות הלזו, וכמה וכמה משפחות התפרקו מסיבת הדבר הרע הזה.
עכ"פ, לצערנו הציאות שבת שלא מתקבלת, הדבר גורם נזק נפשי לה ולמשפחתה.
ומכיוון שלמעשה סיבת כל העניין הזה – שהציבור הספרדי טרם הבשיל – ב"ה אינה קיימת עוד, מאחר שכידוע בשנים האחרונות הציבור הספרדי גדל לאין ערוך בכמות ובאיכות, וב"ה הגדיים – שלפני דור נכנסו לתלמודי התורה והישיבות – נעשו תיישים, ומלאה הארץ דעה את ה', ואין ספק בדבר שאם היו הספרדים הולכים אל המוסדות שלהם ללא יוצא מן הכלל היו עולים על אחיהם בכמה מעלות, ומצד המציאות אין מניעה בדבר חוץ מדמיונות ומקובעות בראש.
ואם היו עושים כנ"ל, שוב לא היתה בעיה כלל, והיו כולן מתקבלות לכתחילה בשמחה ובכבוד הראוי לבנות ישראל.
אם כן כל הבעיה הנ"ל נובעת מכך שאנשים נלחמים ללכת לסמינר אשכנזי, ועל ידי כך יוצרים מציאות תודעתית שסמינר ספרדי הוא סוג ב' ואינו בא בחשבון.
ומעשה שהיה לפני כחמש עשרה שנים בשכונת גבעת שאול בעיה"ק ירושלים, שהיו כשלושים ילדים ממשפחות אברכים ספרדיים בני עליה, ומתוכם התקבלו לת"ת הליטאי כחמישה אברכים, ונותרו כעשרים וחמש בלי ת"ת. ואחר כן שמע מזה אדם גדול זצ"ל, ונלחם בכל כוחו והצליח להכניס עוד כעשרה אברכים לת"ת בשכונה, ועוד שתים לת"ת מחוץ לשכונה. והנה אף שהוא כיוון לטובה, הרי שבסופו של דבר הוא גרם במעשיו שנותרו שלוש עשרה אברכים ללא תלמוד תורה, ומנגד גם לא יכלו להקים לבדם ת"ת כיון שלא היו כדי שיעור כיתה, ועל כן נגרם להם מפח נפש עצום והיו צריכים לשלוח את ילדיהם למוסדות פחותים. משא"כ אם אותו גדול לא היה עוזר לחלקם (כי אין ה"נ אם היה מכניס את כולם הכל היה בא על מקומו בשלום. אבל הכניס רק חלק), הרי שיכלו להקים ת"ת ראוי לשמו. ועוד שבעצם מעשיו ורחמיו הוא כמי שזועק "אכן זו בעיה חמורה – ואין תיקון לספרדי כי אם ללמוד בחיידר ליטאי", ובעצם מנציח את הבעיה.
לפיכך נשאלנו בזה כדלקמן:
אודות המצב בארץ ישראל בכלל ובעיר הקודש ירושלים בפרט, שבנות ישראל מהציבור הספרדי מתקבלות לסמינרים לפי אחוזים ומכסות שנקבעו זה כמה שנים, והמכסה עומדת על בין שלושים וחמש לארבעים וחמש אחוז ספרדיות (תלוי בסמינר) ואינם זזים משיעור זה כאילו היה הלכה למשה מסיני.
והנה בשנה זו (תשפ"ד) ישנם כשלושת אלפים תלמידות במחזור כיתה ח' בעיר הקודש ירושלים בבתי יעקב של החינוך העצמאי, ומתוכם כאלף ושש מאות ספרדיות כ"י.
והנה אף על פי שמבחינת הטיב וההתאמה ישנם לכה"פ 800 תלמידות המתאימות לסמינרים הגדולים, הרי שעקב מנהג המכסות, בסופו של דבר הדבר ברור שכמאתיים תלמידות לא יתקבלו לסמינר, למרות שהם גם מצויינות בלימודיהם, וגם הם מבתים של עמלי תורה בטהרה מתוך הדחק, אברכים יראי ה' תלמידיהם שהתחנכו בישיבות החשובות.
במציאות הנוכחית, כל בת שהולכת לסמינר, גורמת במישרין שבת אחרת תישאר בבית, משום ש"המכסה התמלאה". וכמה בנות מורטות שער ראשן מידי שנה מחמת "שאין להם מקום", אבל אם נניח כחמישים בנות שהתקבלו לסמינר יצטרכו לעבור לחו"ל, הרי מיד יתפנו כחמישים מקומות חדשים. א"כ, מכיון שהמכסה קבועה מראש יהיה מה שיהיה, נמצא שכל בת שמתקבלת – דרך משל - משכונת סנהדריה, גורמת שבת אחרת משכונת נווה יעקב לא תתקבל ותאלץ להישאר בלי סמינר.
ואכמ"ל בגודל מפח הנפש של בת שלא מתקבלת, בין היא ובין משפחתה הקרובה והרחוקה, שעוברים שבעה מדורי גיהנם, וכאבם עולה עד כסא הכבוד וצעקה הנערה ואין מושיע לה, וכמעט ואין בית אשר אין בו מת שלא סבלו מי מהם מחמת המיצאות הלזו, וכמה וכמה משפחות התפרקו מסיבת הדבר הרע הזה.
עכ"פ, לצערנו הציאות שבת שלא מתקבלת, הדבר גורם נזק נפשי לה ולמשפחתה.
ומכיוון שלמעשה סיבת כל העניין הזה – שהציבור הספרדי טרם הבשיל – ב"ה אינה קיימת עוד, מאחר שכידוע בשנים האחרונות הציבור הספרדי גדל לאין ערוך בכמות ובאיכות, וב"ה הגדיים – שלפני דור נכנסו לתלמודי התורה והישיבות – נעשו תיישים, ומלאה הארץ דעה את ה', ואין ספק בדבר שאם היו הספרדים הולכים אל המוסדות שלהם ללא יוצא מן הכלל היו עולים על אחיהם בכמה מעלות, ומצד המציאות אין מניעה בדבר חוץ מדמיונות ומקובעות בראש.
ואם היו עושים כנ"ל, שוב לא היתה בעיה כלל, והיו כולן מתקבלות לכתחילה בשמחה ובכבוד הראוי לבנות ישראל.
אם כן כל הבעיה הנ"ל נובעת מכך שאנשים נלחמים ללכת לסמינר אשכנזי, ועל ידי כך יוצרים מציאות תודעתית שסמינר ספרדי הוא סוג ב' ואינו בא בחשבון.
ומעשה שהיה לפני כחמש עשרה שנים בשכונת גבעת שאול בעיה"ק ירושלים, שהיו כשלושים ילדים ממשפחות אברכים ספרדיים בני עליה, ומתוכם התקבלו לת"ת הליטאי כחמישה אברכים, ונותרו כעשרים וחמש בלי ת"ת. ואחר כן שמע מזה אדם גדול זצ"ל, ונלחם בכל כוחו והצליח להכניס עוד כעשרה אברכים לת"ת בשכונה, ועוד שתים לת"ת מחוץ לשכונה. והנה אף שהוא כיוון לטובה, הרי שבסופו של דבר הוא גרם במעשיו שנותרו שלוש עשרה אברכים ללא תלמוד תורה, ומנגד גם לא יכלו להקים לבדם ת"ת כיון שלא היו כדי שיעור כיתה, ועל כן נגרם להם מפח נפש עצום והיו צריכים לשלוח את ילדיהם למוסדות פחותים. משא"כ אם אותו גדול לא היה עוזר לחלקם (כי אין ה"נ אם היה מכניס את כולם הכל היה בא על מקומו בשלום. אבל הכניס רק חלק), הרי שיכלו להקים ת"ת ראוי לשמו. ועוד שבעצם מעשיו ורחמיו הוא כמי שזועק "אכן זו בעיה חמורה – ואין תיקון לספרדי כי אם ללמוד בחיידר ליטאי", ובעצם מנציח את הבעיה.
לפיכך נשאלנו בזה כדלקמן:
- מי שפנו אליו שיפעל אצל מנהלי הסמינרים ובעלי השפעה כדי שיקבלו בת ספרדיה, אפילו שבכך גורמים בידים שבת אחרת תישאר בבית, כיון שסו"ס גורמים חסד אם הבת הראשונה, או דילמא כיון שגורמים בזה נזק לבת אחרת לא רק שאין בזה חסד אלא הדבר אסור .
- אף את"ל שהדבר אסור למי שפנו אליו, האם יהיה מותר לאבא עצמו לפעול עבור בתו, כיון שבזה אמרינן "חייך קודמין", אף שבזה שמכניס את בתו הוא למעשה מוציא בת אחרת, או דילמא גם בזה אסור לו להזיק בידים
- כמו כן יש לדון, בכל מי ששולח את ילדיו למוסדות אשכנזיים, ובפרט לתלמודי תורה, שאפילו שבזה לא בהכרח יש בזה מכסות, ואדרבה קמו תתי"ם ספרדים מעולים לשם ולתפארת, וא"כ אינו מזיק בידים למישהו אחר, כיון שהשני יכול ללכת למוסדות החדשים האלו, או דילמא שכיון שהוא במעשהו גורם למצב כאילו הספרדים סוג ב', ממילא יש לו חלק בכל בת שלא מתקבלת לסמינר כי הוא מעמיד בכל רגע את הדמיון הנ"ל. ואם נימא הכי אזי כ"ש אם הוא אדם חשוב שעושה כן, שהוא מזיק הרבה יותר.
- כן יש לדון בכל מי ש"מרחם" על מי שלא מתקבל לתלמוד תורה, ולדוגמא ראש ישיבה שעוזר לכל תלמידיו להתקבל, והופך עולמות בשבילם, ועל ידי זה הוא בעצם מכריז לשאר האברכים בשכונתם, שזה זה הדבר הנכון והראשון במעלה, והרי לא לכל האברכים יש קשרים, האם בעצם מעשיו הוא לא גורם רק לנזק, כי בלעדי הוא ושכמותו היו קמים מוסדות ספרדיים לשם ולתפארת, ולא היתה חרפה זו מעל ראשנו.
