האם גם השנה צריך שיהיה נר ששבת כל יום הכיפורים כדי שיהיה נר להבדלה?

[יצחק כהן הי"ו]

אשמח תשובה + מקורות.

 

[מרפסן איגרי]

יש על זה בחזו"ע סוף ימים נוראים
לכתחילה כן, אם אין לו יכול להדליק נר

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

לכאורה כל הטעם שצריך נר ששבת ביום כיפור כדי שאפשר לברך עליו שהרי ביום כיפור אסור להדליק מהנר שהיה דולק ועכשיו שיצא כיפור אפשר להדליק ממנו לכן מברכים לאפוקי במוצ''ש שבין כך מברכים על נר שהרי האש נוצר במוצ''ש לכן מה הסברה לחזר אחר נר דלוק מערב כיפור

 

[איש חיל]

המשנה ברורה סימן תרכד ס"ק ז ז"ל ומה שנשתנה יוה"כ משבת הוא משום דטעם שמברכין על האור במו"ש שאינו אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש שאדם הראשון הקיש האבנים במוצ"ש זה בזה והוציא מהן אש לכך מותר לברך על אש כזה ממה שהוציאוהו עתה אבל במוצאי יוה"כ מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה היה קדוש משאר ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש ועתה הותר והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו וזה לא שייך אלא באור ששבת ר"ל שהיה בעולם ביוה"כ בשעת שביתה ופסקה הנאתה ממנה בו ביום ועכשיו הותר לו משא"כ באור זה שלא היה מעולם ביוה"כ אכן אם חל יוה"כ בשבת מותר מדינא לברך במוצאי שבת על אור זה אכן מנהג העולם להחמיר ועכ"פ בנר שהדליקו מן האור ההוא בוודאי יש להקל.

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

מתוך תשובה בשו"ת יחוה דעת חלק א סימן סג
ומכל מקום במוצאי יום הכפורים שחל בשבת, אם אין לו נר ששבת, יש להורות לברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים, כי כן מבואר בראבי"ה (פרק ח' דברכות סי' קמ"א), שבמוצאי יום הכפורים שחל בשבת אין צריך נר ששבת, ומברכים על האור היוצא מן העצים ומן האבנים. וכן כתב הרא"ה בספר פקודת הלויים (ברכות נ"ג ע"ב). וזו לשון הנימוקי יוסף (פסחים נד ע"א): והיה אומר הרא"ה שביום הכפורים שחל בשבת אין צריך נר ששבת, שמוצאי שבת עיקר, וכתב הריטב"א ז"ל, ודברי רבינו (הרא"ה) אמת, אף על פי שהיה נראה שאור ששבת עדיף, שבזה היה יוצא ידי שניהם עכ"ל. ואמנם בהלכות ברכות להריטב"א (פרק ח' אות כ"ג) כתב: ואם הוא מוצאי שבת ויום הכפורים, צריך נר ששבת משום יום הכפורים ע"כ. נראה שזהו למצוה מן המובחר, ואינו לעיכובא. וכדברי הנימוקי יוסף הנ"ל בשם הריטב"א. וזו לשון המאירי (ברכות נ"ג ע"ב): ומכל מקום במוצאי יום הכפורים שחל בשבת, אין אנו צריכים לכך (לנר ששבת) כלל, שהרי מכח שבת אנו מברכים עליו. וכן כתב הרב ר' דוד אבודרהם (דף נ"א ע"ב). וכן כתב בספר אהל מועד ח"א בסוף הספר (דף ס"ה ע"א) ע"ש. (ועיין באהל מועד ח"ב דף כ"ט ע"ב, שנפל ט"ס בלשונו). וכן פסקו בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' י"ח). ובספר מטה משה (סי' תתפ"ז). גם הרמ"א בדרכי משה (סי' תרכ"ד סק"ב) כתב כן בשם מנהגים ישנים ע"ש. ואף על פי שהמגן אברהם והאליה רבה (בסי' תרכ"ד) כתבו שגם במוצאי יום הכפורים שחל בשבת צריך נר ששבת, משום יום הכפורים. וכן כתב בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן. הנה לא זכרו שרים דברי רבותינו הראשונים הנ"ל דאזלי כל בתר איפכא. והאליה רבה עצמו (סי' רצ"ח ס"ק י"ט) כתב, שאם חל יום הכפורים בשבת אין צריך נר ששבת. ולא הזכיר שום חולק. וכן יש לתמוה על המאמר מרדכי (סי' תרכ"ד סוף סק"ג) שכתב בפשיטות שבמוצאי יום הכפורים שחל בשבת צריך לברך על נר ששבת משום יום הכפורים, ונעלם ממנו מה שכתבו הפוסקים הנ"ל. וכן פסק להקל בספר שלחן גבוה (סי' תרכ"ד סק"ד) בשם הרד"א, וכתב שכן עיקר ע"ש. וראה עוד להמשנה ברורה (בשער הציון אות ט') שהעיר לנכון בזה על המגן אברהם מדברי הראשונים הנ"ל, ושאע"פ שהרמ"א לא הביא דין זה בשלחן ערוך, היינו משום שהדבר פשוט להלכה שאפשר לברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים שחל בשבת, משום מוצאי שבת, ע"ש. גם בשו"ת תרשיש שהם (חאו"ח סי' י"ח) תמה בצדק על המגן אברהם שלא ראה דברי הרמ"א בדרכי משה, ושכן כתב הכנסת הגדולה בשם מטה משה. ושכן פסק האליה רבה עצמו בסימן רצ"ח ע"ש. ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סימן צ"ה) כתב על דברי המגן אברהם, ונראה לי שאם אין לו אלא נר שהודלק במוצאי יום הכפורים כשחל בשבת, מברך עליו משום מוצאי שבת, ואם נזדמן לו לאחר מכן נר ששבת, פטור מלברך עליו ע"כ. ואילו היה רואה דברי הראשונים הנ"ל חבל נביאים היה שש לקראתם. וע"ע בכף החיים (סי' תרכ"ד ס"ק י"ב) שהביא כן להקל בשם שיטת ריב"ב, שאין צריך נר ששבת במוצאי יום הכפורים שחל בשבת. ושכן פסק בסידור הגאון יעב"ץ. (וע"ע בספר מאורי אור, עוד למועד, דף נ"א ע"ב). וכן עיקר להלכה ולמעשה, שאם אין מצוי לפניו נר ששבת מערב יום הכפורים, יוכל לברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים שחל בשבת, כדברי רבותינו הראשונים וגדולי האחרונים הנ"ל. ורק אם יש לפניו נר ששבת, או שיכול להשיג נר ששבת בנקל, מהיות טוב אל תקרי רע, ויברך על נר ששבת ויצא ידי חובה לכל הדעות.