לבנו בתורתו
Member
כבר נודע דעת מרן רבנו בעל היבי"א זיע"א (יבי"א ח"א סי' לה, חזו"ע ימי"נ עמ' יא) שהסליחות שניתקנו בלשון ארמית, כגון 'רחמנא', 'דעני לעניי ענינן', 'מחי ומסי', אין ליחיד לאומרם, מפני שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי. אבל כשיש עשרה מישראל, אין הציבור זקוק לעזרת מלאכי השרת, כי השכינה עמהם.
אלא שבאול"צ (ח"ד פ"א אות ב) כ' שהרוצה לומר את הסליחות שבלשון ארמי כגון רחמנא ומחי ומסי וכדו' רשאי לומר. שאף אם נאמר שהמלאכים לא יעבירו את הבקשות משום שאין מכירים בלשון ארמית, הרי על כל פנים ודאי שלא יזיק במה שיאמר את הסליחות, שאין איסור לאומרם.
וצ"ב ממה שכתב התורה לשמה (סי' מט) שמי שמתפלל בלשון שמלאכי השרת אינם נזקקים לה, מראה בזה שאין הוא צריך את עזרתם, והדבר מעורר עליו קטרוג שהוא חושב עצמו לצדיק, ועל ידי זה נזכרים עוונותיו. וביותר צ"ע שבהמשך הדברים ציינו להמשך דבריו בסי' זה.
אשמח לשמוע חו"ד כדרכה של תורה.
אלא שבאול"צ (ח"ד פ"א אות ב) כ' שהרוצה לומר את הסליחות שבלשון ארמי כגון רחמנא ומחי ומסי וכדו' רשאי לומר. שאף אם נאמר שהמלאכים לא יעבירו את הבקשות משום שאין מכירים בלשון ארמית, הרי על כל פנים ודאי שלא יזיק במה שיאמר את הסליחות, שאין איסור לאומרם.
וצ"ב ממה שכתב התורה לשמה (סי' מט) שמי שמתפלל בלשון שמלאכי השרת אינם נזקקים לה, מראה בזה שאין הוא צריך את עזרתם, והדבר מעורר עליו קטרוג שהוא חושב עצמו לצדיק, ועל ידי זה נזכרים עוונותיו. וביותר צ"ע שבהמשך הדברים ציינו להמשך דבריו בסי' זה.
אשמח לשמוע חו"ד כדרכה של תורה.
נערך לאחרונה: