האם שופר הוא מוקצה בר"ה

[בנימין לוריא]

בילקו"י סי' תקצ"ו סעיף ב' בהערה (במהדרות תשע"ו בעמ' תנ"ד) האריך בדין האם שופר הוי מוקצה בר"ה.
אולם לכאו' לא הכריע כ"כ באופן ברור, שכן הביא את האומרים דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ואח"כ גם את האומרים דהוי מוקצה מחמת גופו, וצידד להקל בכך, וחזר להחמיר במוקצה מחמת חסרון כיס, ונראה שבסוף סיים גם לצדד להקל מחמת ספק דרבנן לקולא.
אז מה למעשה? אפשר ממש להקל לטלטל? עד כמה? כמו כלי שמלאכתו לאיסור? כמו כלי שמלאכתו להיתר? מותר רק לצורך גופו ומקומו או גם מחמה לצל?

ספוילר

אגב, בסוף ההערה כתב:

למי כוונתו?

 

[פשש]

במשנ"ב תקצו סק"ג כתב וז"ל ולענין טלטול לכו"ע שרי כל היום דהא ראוי לתקוע בו להוציא אחרים שלא יצאו עדין עכ"ל. והביאו שם הרב שליט"א
כל הנידון שם בהגדרת המוקצה של השופר זה ביום שבת.
עוד דן שם הרב בהיתר התקיעות לאחר שיצא ידי חובה.

 

[בנימין לוריא]

במשנ"ב תקצו סק"ג כתב וז"ל ולענין טלטול לכו"ע שרי כל היום דהא ראוי לתקוע בו להוציא אחרים שלא יצאו עדין עכ"ל.

וכן כתב בסי' תקפ"ח ס"ק ט"ו.

 

[בנימין לוריא]

בעצם... מישהו יכול לעשות לי סדר על מה הילקו"י מדבר שם?
הרי הוא מדבר על טלטול שופר בר"ה, וגם באמצע הוא כותב שיש כאלו שנהגו בר"ה להשאיר השופר על התיבה משום מוקצה, וגם סיים שהתירו סופן משום תחילתן, והיינו שהוא מדבר על ר"ה.
מצד השני כל הדיון לגבי שהשופר ראוי למלא מים, שהאחרונים כתבו שהיום הוא לא כך וכו', לכאו' זה קשור רק לשבת, שאז צריך שיהיה שימוש אחר. אבל ביו"ט לכאו' בפשטות כמש"כ המשנ"ב שמכיון שהוא ראוי עדיין לתקוע בו אין סיבה שיהיה מוקצה.