האחרונים בסי' ז' הביאו את דברי הרש"ל בתשובה סי' צ"ז שאשר יצר קודם לברכת בנ"ר משום שאשר יצר תדירה יותר עי"ש. והוסיפו לדון האחרונים בענין ברכת המזון שהיא דאוריתא וכן מעין שלש שלדעת רוב הראשונים היא דאוריתא, האם הם קודמים לאשר יצר, או שאשר יצר שהיא תדירה קודמת.
ומרן הגרע"י זצ"ל בספרו הליכות עולם ח"א פרשת ויצא אות ה' האריך בענין תדיר ומקודש, ותדיר דרבנן לעומת מצוה דאוריתא, והעלה שמעיקר הדין בהמ"ז דאוריתא [שהיא בגדר 'מקודש'] קודם לאשר יצר דרבנן [אף שהיא תדירה], אלא שאם חושש שישכח אשר יצר יקדימנה. אולם לענין מעין שלש ואשר יצר – יקדים מעין שלש עי"ש. אולם בספר בירור הלכה [זילבר] ח"ג וח"ד בסי' ז' הביא כמה מקורות להעדיף אשר יצר על בהמ"ז, ונבאר יותר;
הנה בעצם הענין של תדיר ומקודש ידוע שהרמב"ם [הלכות תמידין ומוספין פ"ט ה"ב] פסק שאיזה שירצה יקדים.
והרע"ב בזבחים פ"י מ"ו כתב שכיון שהגמ' הסתפקה נראה דתדיר קודם. והתוי"ט ושאר אחרונים תמהו עליו איך הכריע בזה. ובספר לחם משנה על המשניות [קראקא שצ"ז] שם תירץ דס"ל לרע"ב דבגמ' לא מבעיא אלא אי רשאי להקדים מקודש לתדיר כלומר אי שקולין וכיון דלא אפשיטא מקדים תדיר ע"כ. ובאמת שבעצם פירושו בגמ' כ"כ גם התוס' חיצוניות המובא בשטמ"ק מנחות מ"ט ע"א וז"ל ומיהו לאו דוקא עדיף, דהא כי פשיט בעיא לא פשיט אלא 'אלמא כי הדדי נינהו', אלא ודאי ה"ק או דילמא מוספין יש בהם כח לפי שהם מקודשים לכל הפחות להיות שוים ע"כ, ולפ"ז יש מקום גדול לדברי הרע"ב להקדים התדיר למעשה.
ובר מן דין, לענין מצוה דרבנן תדירה מול מצוה דאוריתא מצינו כמה ראיות דמצוה דרבנן עדיפא
[1]; הנה התוס' בברכות נ"ב ע"א הקשו אמאי לא מקדימים בפה"ג לבהמ"ז כשמברכים על הכוס [וביארו שאר הראשונים שם, ומהם המאורות והמאירי, שהוא משום תדיר עי"ש]. וכתב הצל"ח שם שאין להוכיח מזה דס"ל שתדיר דרבנן [בפה"ג] עדיף על מצוה דאוריתא [בהמ"ז], דאפשר דהם מיירו כשאכל כזית שבהמ"ז דרבנן עי"ש עוד. אולם המאורות שם גם הקשה קושיא זו, והוא ס"ל בברכות דף כ' ע"ב כדעת הראב"ד שלמעשה כזית דאוריתא עי"ש, וא"כ לדבריו יש ראיה ברורה שמצוה דרבנן תדירה קודמת למצוה דאוריתא. והשד"ח בח"ה עמ' 332 הביא ראיה ברורה מדברי הרדב"ז ח"א סי' רנ"א דס"ל שמקרא מגלה כיון שהיא תדירה קודמת למילה ואע"פ שמגלה דרבנן ומילה דאוריתא עי"ש.
והמקור חיים בסי' קס"ה כתב להדיא שלדעת הרש"ל שאשר יצר קודם לברכה אחרונה – ה"ה בבהמ"ז, ומ"מ לכתחלה יאכל כזית פת אחר אשר יצר וגם לכתחלה לא יפסיק בין אכילה לברכה אחרונה כבסי' קפ"ד ס"ה עי"ש, ומבואר להדיא שמעיקר הדין ס"ל שה"ה אשר יצר קודם לבהמ"ז.
וזה מלבד סברת הרוח חיים בסימן ז' שכשיצא מבכה"ס ונטל ידיו חל עליו חיוב אשר יצר מיד, וברכה אחרונה שטעונה ברכה במקומה אינו חלה כ"א עד שילך וישב במקום שאכל עי"ש, ולפ"ז אין כאן נדון של תדיר ומקודש או דאוריתא ודרבנן משום שאין ב' המצוות לפניו ממש.
וא"כ יש לנו ג' סברות להקדים אשר יצר לבהמ"ז ומעין שלש; א. דעת הרע"ב שתדיר ומקודש תדיר קודם, ואשר יצר תדירה כפי שנקטו האחרונים. ב. אף אם נאמר שמקודש קודם – מצוה דרבנן תדירה קודמת למצוה דאוריתא שאינה תדירה וכדמוכח מהמאורות, ולא חשיב המצוה דאוריתא מקודש ביחס למצוה דרבנן. ג. אף אם נאמר שבהמ"ז מקדושת וקודמת לתדיר – הכא אשר יצר עומדת לפניו קודם בהמ"ז וכסברת הגר"ח פלאג'י.
ועל כן נראה שיקדים אשר יצר גם לבהמ"ז וכ"ש למעין ג'.
