• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

האם כופין על מצות ביעור

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בערתי הקדש מן הבית (כו יג)

בספר אמרי הצבי ב"ק לו: אות כ"ח כתב לדון, שאין בי"ד כופים על מצות ביעור מעשרות, משום דהוי ליה מצות עשה שמתן שכרה בצידה שאין בי"ד כופין עליה, כמבואר בחולין קי: לגבי כיבוד אב ואם שאין כופין עליה משום שמתן שכרה בצידה דכתיב למען יאריכון ימיך, והכא נמי במצות ביעור כתיב בפרשת ראה (דברים יד כח) "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' והנחת בשעריך" וכתיב שם "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". הרי שמפורש מתן שכרה בצידה.

ויש לעיין דקרא דפרשת ראה מיירי רק בביעור של נתינת מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים, אבל ביעור מעשר שני [וכן ביכורים ונטע רבעי] על ידי אכילתו אינה מפורשת אלא בפרשת כי תבוא, וא"כ יהיה ביניהם חילוק, דעל ביעור של מעשר שני כופין ועל ביעור של נתינה ללוי ולעני אין כופין, [וצ"ע לגבי ביעור של נתינת תרומה לכהנים, שנלמד מדכתיב "וגם" נתתיו ללוי בפרשת כי תבוא].

ויש לדון דכיון דבלא ביעור אין יכול להתוודות, א"כ כופין אותו לבער כדי שיוכל להתוודות, דמצות וידוי אין מתן שכרה בצידה וא"כ לכאורה כופין עליה. אלא דיש לדון בזה, האם באמת הוידוי מחייב לבער כדי שיוכל להתוודות, או דהביעור מחוייב רק מצד מצות ביעור, ורק אחרי שביער את כל המעשרות חלה עליו חובת וידוי. [ואף אם נימא דוידוי מחייב לבער כדי שיוכל להתוודות ולכן כופין לבער, מ"מ נפק"מ בזה דאין כופין מצד מצות ביעור, במי שאינו יכול להתוודות כגון גר או מי שכבר עבר על אחד מדיני המעשרות ואינו יכול לומר לא עברתי ממצותיך, דאז מצד מצות וידוי לא שייך לכופו אלא רק מצד ביעור, ובזה נפק"מ שאין כופין על הביעור משום דמתן שכרה בצידה].​
 
ויש לדון דכיון דבלא ביעור אין יכול להתוודות, א"כ כופין אותו לבער כדי שיוכל להתוודות, דמצות וידוי אין מתן שכרה בצידה וא"כ לכאורה כופין עליה. אלא דיש לדון בזה, האם באמת הוידוי מחייב לבער כדי שיוכל להתוודות, או דהביעור מחוייב רק מצד מצות ביעור, ורק אחרי שביער את כל המעשרות חלה עליו חובת וידוי.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויש עוד נפק"מ בספק זה האם מצות וידוי יכולה לחייב לבער כדי שיוכל להתוודות, דהנה החזו"א דמאי סי' ב' סק"ו ד"ה ונראה דזה, כתב לחדש דאע"פ שבספק תרומה ומעשר אינו חייב ליתן לכהן וללוי משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה, מ"מ מעכב את הוידוי מספק, דאינו יכול לומר "וגם נתתיו ללוי" דהא שמא לא נתנו. ואע"פ שלענין ממון הממע"ה, מ"מ לענין וידוי הוי ספק [ואמנם יל"ע דהא הוא נחשב בעלים ודאי, וכיון דהמצוה תלויה בממון כדחזינן דאינו צריך לתת מדין ספק מצוה לחומרא, א"כ הוי כירש מאבי אמו כהן, אך באמת מצינו כהאי גוונא לגבי מקרא ביכורים דהקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא מספק, ולא אמרינן דהממע"ה, ועוד יל"ע בזה].

וכתב שם דבספק וידוי אינו יכול להתוודות, ולא אמרינן דספק דאורייתא לחומרא ויתודה, משום דדובר שקר לפני המקום חמיר טפי, ובאמת כן כתב גם במנחת חינוך מצוה תר"ז לגבי טומטום ואדרוגינוס, דאינן מתוודים משום דהוו ספק אשה, ובספק הוי מיחזי כשיקרא כדאמרינן בבבא בתרא פב. לגבי מקרא ביכורים שאין קורין מספק.

אמנם יש להעיר, דשם איכא ב' דעות בגמ' מ"ט אין קורין על הביכורים מספק, האם משום דמחזי כשיקרא, או משום דאתו למיפטרינהו מתרומה ומעשרות, ולדעה השניה דהוי מטעם אתי למיפטרינהו אין שייך זה בוידוי מעשר, א"כ וידוי מעשר בספק יהיה תלוי בב' הדעות. אך יש לחלק בין מקרא ביכורים דעיקר עניינו הוא לשבח ולהודות להקב"ה, ואע"פ שאומר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, מ"מ עיקר תוכן דבריו הוא הודאה ושבח ומתחיל מארמי אובד אבי. משא"כ וידוי מעשר שכל עניינו הוא לעמוד לפני ה' ולנקות את עצמו ולומר שלא חטא בענייני מעשרות, ובזה ודאי לא יתכן לשקר ולומר שלא חטא אם לא קיים הכל כדין, וא"כ אף למ"ד דבביכורים קורין מספק, בוידוי מעשר ודאי אינו יכול לאומרו בספק.

עכ"פ אי נימא דאינו יכול להתוודות מחמת הספק, א"כ לכאורה נימא דמצות וידוי מחייבת אותו ליתן כדי שיוכל להתוודות, וא"כ איך פטרינן כל ספק מנתינה. ואמנם י"ל, דמיירי קודם שהגיע זמן מצות וידוי, ולא חל עליו החיוב, אבל לפי"ז באמת בזמן הוידוי מחויב לתת בספק מעשרות כדי שיוכל להתוודות, ולכאורה זה תלוי בהנ"ל, דאם הוידוי מחייב לבער, יהיה חייב. אבל אם אין בכח הוידוי לחייב ביעור, לא יתחייב לתת.

[אבל באמת הכא יש לדון דאפילו אם קודם הביעור לא חל עליו חיוב וידוי והוידוי אינו מחייב לבער, מ"מ הכא הרי יש צד לומר דכבר חייב בוידוי, דהיינו אם באמת כלפי שמיא גליא דמעשר זה המסופק אינו מעשר ואינו חייב בנתינתו, א"כ הרי כבר ביער כדין את כל שאר מעשרותיו, אלא שבפועל אינו יכול להתוודות משום חשש מיחזי כשיקרא, ונמצא שיש ספק שהוא מבטל מצות וידוי גמורה שכבר נתחייב בה לאחר שביער הכל, ויתחייב לתת כדי שיוכל להתוודות ולצאת ידי חובת ספק עשה דאורייתא שכבר מוטלת עליו, וצ"ע בזה].​
 
חזור
חלק עליון