מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (לה ג)
יש להסתפק האם השקאת סוטה מותרת בשבת ויום טוב. והנה הכתיבה והמחיקה של פרשת סוטה לתוך המים, בודאי אינן דוחים שבת. אמנם עדיין יש לעיין אם כבר כתבו ומחקו את המגילה מאתמול מערב שבת ויו"ט, ולא הספיקו להשקותה, האם משקין בשבת ויו"ט.
והנידון הוא דאע"פ שאין בזה משום מלאכת נטילת נשמה, דהרי הוא רק גורם למיתתה ומשמיא קטלו לה, מ"מ יש לדון לפי מש"כ הרמב"ם בהלכות שבת פכ"ד ה"ז, דאין עונשין בשבת גם בדבר שאין בו מלאכה, כגון עונש מלקות, מדכתיב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", דהוי איסור מיוחד לענוש בשבת, ועי' במנחת חינוך מצוה קי"ד שדן האם גם יו"ט בכלל איסור זה. ועי' בספר חמדת ישראל קונטרס נר מצוה אות ל"ה כתב, שבשבת אין משקין סוטה משום שאין דנין דיני נפשות בשבת.
אמנם באמת נראה דאין זה נחשב עונש בית דין, כי ההשקאה עצמה אינה העונש, ועונש המיתה בידי שמים הוא, ואינו נחשב עונש בידי הבית דין, וממילא אינו אסור מדין "לא תבערו אש". ונפקא מינה עוד, דהנה בית דין שהרגו את הנפש אסורים לאכול כל אותו היום, מדין "לא תאכלו על הדם", אבל הבית דין שהשקו את הסוטה מותרים לאכול, דאין זה נחשב שהרגו את הנפש.
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (לה ג)
יש להסתפק האם השקאת סוטה מותרת בשבת ויום טוב. והנה הכתיבה והמחיקה של פרשת סוטה לתוך המים, בודאי אינן דוחים שבת. אמנם עדיין יש לעיין אם כבר כתבו ומחקו את המגילה מאתמול מערב שבת ויו"ט, ולא הספיקו להשקותה, האם משקין בשבת ויו"ט.
והנידון הוא דאע"פ שאין בזה משום מלאכת נטילת נשמה, דהרי הוא רק גורם למיתתה ומשמיא קטלו לה, מ"מ יש לדון לפי מש"כ הרמב"ם בהלכות שבת פכ"ד ה"ז, דאין עונשין בשבת גם בדבר שאין בו מלאכה, כגון עונש מלקות, מדכתיב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", דהוי איסור מיוחד לענוש בשבת, ועי' במנחת חינוך מצוה קי"ד שדן האם גם יו"ט בכלל איסור זה. ועי' בספר חמדת ישראל קונטרס נר מצוה אות ל"ה כתב, שבשבת אין משקין סוטה משום שאין דנין דיני נפשות בשבת.
אמנם באמת נראה דאין זה נחשב עונש בית דין, כי ההשקאה עצמה אינה העונש, ועונש המיתה בידי שמים הוא, ואינו נחשב עונש בידי הבית דין, וממילא אינו אסור מדין "לא תבערו אש". ונפקא מינה עוד, דהנה בית דין שהרגו את הנפש אסורים לאכול כל אותו היום, מדין "לא תאכלו על הדם", אבל הבית דין שהשקו את הסוטה מותרים לאכול, דאין זה נחשב שהרגו את הנפש.
◆ ◆ ◆
ולכאורה יש להוכיח דמותר להשקות בשבת ויו"ט, דהנה בתמורה יד: אלה תעשו לה' במועדיכם וגו' ולמנחותיכם, במה הכתוב מדבר הא אינו מדבר אלא במנחת חוטא ובמנחת קנאות שקרבים בחולו של מועד. ובשיטמ"ק שם כתבו דיש מפרשים דאתא למיסר יו"ט, דהיינו שמכאן ילפינן שאינם קרבים ביו"ט [וכמ"ד שנדרים ונדבות אינם קרבים ביו"ט].
ומבואר דכל האיסור הוא רק מחמת הקרבת המנחה, אבל בלא זה היה אפשר להקריב את מנחתה, וגם לקושטא דמילתא למ"ד שנדרים ונדבות קרבים ביו"ט מותר ג"כ להקריב מנחת סוטה ביו"ט, אע"ג דלפי"מ דקי"ל שמשקה אותה ואח"כ מקריב את מנחתה הויא הקרבת המנחה גמר מעשה הסוטה, מ"מ לא חשיב עונש ביו"ט.
אך יש לדחות דהך ברייתא היא מן הספרי וסתם ספרי רבי שמעון, דס"ל שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה אותה, והנידון כאן הוא רק להקריב את המנחה ביו"ט, ואה"נ ישקה אותה למחר [עי' מנ"ח מצוה שס"ו, שאם לא הספיקו, יכולים לעשות ההשקאה ביום אחד והקרבת המנחה ביום אחר], וכיון שעדיין אינה נבדקת בהקרבת המנחה לחוד, אין שייך בזה עונש. ובלא"ה ג"כ לק"מ, די"ל דהי"מ בשיטמ"ק אינם סוברים כהרמב"ם דכל עונש בשבת אסור, ולהרמב"ם תתפרש הסוגיא כאידך פירושים שם.
