מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (יא כ)
יש להסתפק בנכרי שקבע מזוזה בפתחו, האם היא מגינה עליו. ולכאורה היה נראה שכיון שאינו מצווה בדבר אין לו גם את ההגנה של המזוזה. וכן משמע בעבודה זרה יא. שאונקלוס הניח ידו על המזוזה ואמר לגונדא דרומאי, "מנהגו של עולם בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", מזה נראה שהשמירה של מזוזה היא דוקא על עבדיו של הקב"ה שהם ישראל. ויש לדחות, שאת עבדיו צוה הקב"ה להניח מזוזה ובסתמא הם אלו שעושים כן וזוכים להגנה זו, אך אין הוכחה שאם גוי יקבע מזוזה לא תגן עליו.
והנה המקור בתורה לכך שהמזוזה שומרת מבואר במכילתא (בא מסכתא דפסחא פרשה י"א) "ופסח ה' על הפתח ולא יתן, והלא דברים ק"ו ומה אם דם פסח מצרים הקל שאינו אלא לשעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות נאמר בו ולא יתן המשחית, מזוזה שהיא חמורה שיש בה עשרה שמות מיוחדין ונוהגת ביום ובלילה ונוהגת לדורות על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית", ומשמע שזכות המצוה היא שמגינה, ולכן מצוה שהיא לדורות ונוהגת ביום ובלילה חשובה יותר להגן, אם כן ההגנה היא רק מצד קיום המצוה, ולמי שמחוייב בה.
אך מצינו בירושלמי פאה פ"א ה"א "ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון, אמר ליה שלח לי מילה דטבה דכוותה, שלח ליה חד מזוזה, אמר ליה מה אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר, אמר ליה חפציך וחפצי לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילה דאנא מנטר לה ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרה לך, דכתיב בהתהלכך תנחה אותך", ע"כ. ובשאילתות דרב אחאי (פרשת עקב שאילתא קמ"ה) "מיד נכנס שד בביתו של ארטבן ולא היה לו אלא בת אחת, ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה, כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח מיד ברחה אותה שדה", מבואר לכאורה שמזוזה שומרת גם על עכו"ם. שוב הראוני שבפני משה שם פירש שארטבן היה יהודי, אך לכאורה לא משמע כן.
ויש לומר דבאמת מזוזה מגינה גם על גוי, ואע"פ שההגנה היא מכח המצוה וכנ"ל, מ"מ הרי כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פ"י ה"י "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה", ומשמע שיכול לקיימה כאינו מצווה ועושה ויש לו בזה שכר, וכן כתב בשו"ת הרמב"ם סי' קמ"ח שגוי שמל לשם מצוה יש לו שכר כאינו מצווה ועושה וכך הוא בכל מצוה שמקיים, ובתנאי שעושה כן משום שמאמין במצוה שנצטוותה מפי משה, ולא שיעשנה מסיבה אחרת או דעה שראה לעצמו. לפי זה ארטבן יש לומר שהאמין בנבואת משה וקיים מזוזה לשם מצוה.
עוד יש לומר, דההגנה שהיתה לארטבן אינה משום קיום מצות מזוזה, אלא שעצם דברי התורה הכתובים מגינים מחמת קדושתן, מלבד ההגנה שמחמת קיום המצוה, וכדחזינן בברכות כג: דרב נחמן נכנס בתפילין לבית הכסא כדי שישמרוהו התפילין, דהואיל ושרונהו רבנן נינטרן. והרי לא היה זה בשעת קיום מצות תפילין, אלא דעצם דברי תורה שומרים. ומצד דבר זה ישנה שמירה גם על גוי, דאין זה מחמת המצוה. וכן משמע מן הכתוב שאמר רבי לארטבן בשכבך תשמור עליך שנאמר בכל דברי תורה, ולא כיון לשמירה המיוחדת במזוזה דבאמת יש לומר שאינה בגוי כיון שאינו במצוות, ועי'.
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (יא כ)
יש להסתפק בנכרי שקבע מזוזה בפתחו, האם היא מגינה עליו. ולכאורה היה נראה שכיון שאינו מצווה בדבר אין לו גם את ההגנה של המזוזה. וכן משמע בעבודה זרה יא. שאונקלוס הניח ידו על המזוזה ואמר לגונדא דרומאי, "מנהגו של עולם בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", מזה נראה שהשמירה של מזוזה היא דוקא על עבדיו של הקב"ה שהם ישראל. ויש לדחות, שאת עבדיו צוה הקב"ה להניח מזוזה ובסתמא הם אלו שעושים כן וזוכים להגנה זו, אך אין הוכחה שאם גוי יקבע מזוזה לא תגן עליו.
והנה המקור בתורה לכך שהמזוזה שומרת מבואר במכילתא (בא מסכתא דפסחא פרשה י"א) "ופסח ה' על הפתח ולא יתן, והלא דברים ק"ו ומה אם דם פסח מצרים הקל שאינו אלא לשעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות נאמר בו ולא יתן המשחית, מזוזה שהיא חמורה שיש בה עשרה שמות מיוחדין ונוהגת ביום ובלילה ונוהגת לדורות על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית", ומשמע שזכות המצוה היא שמגינה, ולכן מצוה שהיא לדורות ונוהגת ביום ובלילה חשובה יותר להגן, אם כן ההגנה היא רק מצד קיום המצוה, ולמי שמחוייב בה.
אך מצינו בירושלמי פאה פ"א ה"א "ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון, אמר ליה שלח לי מילה דטבה דכוותה, שלח ליה חד מזוזה, אמר ליה מה אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר, אמר ליה חפציך וחפצי לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילה דאנא מנטר לה ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרה לך, דכתיב בהתהלכך תנחה אותך", ע"כ. ובשאילתות דרב אחאי (פרשת עקב שאילתא קמ"ה) "מיד נכנס שד בביתו של ארטבן ולא היה לו אלא בת אחת, ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה, כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח מיד ברחה אותה שדה", מבואר לכאורה שמזוזה שומרת גם על עכו"ם. שוב הראוני שבפני משה שם פירש שארטבן היה יהודי, אך לכאורה לא משמע כן.
ויש לומר דבאמת מזוזה מגינה גם על גוי, ואע"פ שההגנה היא מכח המצוה וכנ"ל, מ"מ הרי כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פ"י ה"י "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה", ומשמע שיכול לקיימה כאינו מצווה ועושה ויש לו בזה שכר, וכן כתב בשו"ת הרמב"ם סי' קמ"ח שגוי שמל לשם מצוה יש לו שכר כאינו מצווה ועושה וכך הוא בכל מצוה שמקיים, ובתנאי שעושה כן משום שמאמין במצוה שנצטוותה מפי משה, ולא שיעשנה מסיבה אחרת או דעה שראה לעצמו. לפי זה ארטבן יש לומר שהאמין בנבואת משה וקיים מזוזה לשם מצוה.
עוד יש לומר, דההגנה שהיתה לארטבן אינה משום קיום מצות מזוזה, אלא שעצם דברי התורה הכתובים מגינים מחמת קדושתן, מלבד ההגנה שמחמת קיום המצוה, וכדחזינן בברכות כג: דרב נחמן נכנס בתפילין לבית הכסא כדי שישמרוהו התפילין, דהואיל ושרונהו רבנן נינטרן. והרי לא היה זה בשעת קיום מצות תפילין, אלא דעצם דברי תורה שומרים. ומצד דבר זה ישנה שמירה גם על גוי, דאין זה מחמת המצוה. וכן משמע מן הכתוב שאמר רבי לארטבן בשכבך תשמור עליך שנאמר בכל דברי תורה, ולא כיון לשמירה המיוחדת במזוזה דבאמת יש לומר שאינה בגוי כיון שאינו במצוות, ועי'.