נחלקו הראשונים האם מלאכה בחול המועד אסורה מדאורייתא או מדרבנן.
ושיטת הרמב"ן שעיקר האיסור הוא מדאורייתא, רק חכמים הוסיפו באופנים מסוימים [טירחה יתירה בדבר האבד, ומעשה אומן לצורך המועד].
ובביאור הלכה (סי' תקל) הביא בזה כמדומה עשר ראשונים שזה מדאורייתא, ותשע שזה מדרבנן.
וסיים הביאור הלכה שלראשונים שהוא דאורייתא צריך להחמיר בספק, כדין ספיקא דאורייתא לחומרא.
ויל"ע שלכאורה לנו אין נפק"מ בזה, שהרי לנו ספק מה ההלכה, וא"כ אפשר להקל בספק מצד שביחס לדאורייתא - יש פה ספק ספיקא לקולא, שמא בכלל אין איסור מלאכה מדאורייתא, ושמא במקרה הזה מותר,
וביחס לדרבנן - ספיקא דרבנן לקולא.
וכעי"ז הביא הרעק"א (תשובה כ"ה, כמדומה) לגבי אשה שספק אם ברכה ברכת המזון,
והביא שיסוד זה כתב הדרכי משה (יו"ד סי' נ"ז).
ואולי אפשר לדחוק שכוונת הביאור הלכה רק שלכתחילה ראוי להחמיר, כיון שלפי ראשונים אלו אסור בספק,
ועי' בסוף הביאור הלכה [אחרי שהביא שהכרעת השו"ע שזה רק מדרבנן, ודן בזה] שכתב שאין למהר להקל.
ושיטת הרמב"ן שעיקר האיסור הוא מדאורייתא, רק חכמים הוסיפו באופנים מסוימים [טירחה יתירה בדבר האבד, ומעשה אומן לצורך המועד].
ובביאור הלכה (סי' תקל) הביא בזה כמדומה עשר ראשונים שזה מדאורייתא, ותשע שזה מדרבנן.
וסיים הביאור הלכה שלראשונים שהוא דאורייתא צריך להחמיר בספק, כדין ספיקא דאורייתא לחומרא.
ויל"ע שלכאורה לנו אין נפק"מ בזה, שהרי לנו ספק מה ההלכה, וא"כ אפשר להקל בספק מצד שביחס לדאורייתא - יש פה ספק ספיקא לקולא, שמא בכלל אין איסור מלאכה מדאורייתא, ושמא במקרה הזה מותר,
וביחס לדרבנן - ספיקא דרבנן לקולא.
וכעי"ז הביא הרעק"א (תשובה כ"ה, כמדומה) לגבי אשה שספק אם ברכה ברכת המזון,
והביא שיסוד זה כתב הדרכי משה (יו"ד סי' נ"ז).
ואולי אפשר לדחוק שכוונת הביאור הלכה רק שלכתחילה ראוי להחמיר, כיון שלפי ראשונים אלו אסור בספק,
ועי' בסוף הביאור הלכה [אחרי שהביא שהכרעת השו"ע שזה רק מדרבנן, ודן בזה] שכתב שאין למהר להקל.