ידוע מה שפסק הרמב''ם שבזמן מלחמה התפילות הם מהתורה
לא הרמב"ם
אלא הרמב"ן, כי הרמב"ם סובר שמצות עשה להתפלל בכל יום כמבואר בתחילת הל' תפילה, והרמב"ן בסה"מ מצוה ה סובר שאי"ז אלא מדרבנן, אבל בשעת צרה הוא מודה לרמב"ם שתפילה היא מהתורה.
האם גם במלחמה הנוכחית וכן התפילות של שחרית מנחה ערבית הם מהתורה א''כ יש כמה וכמה נפק''מ
זאת סתם שאלה כללית מה ההגדרה של "עת צרה" לדעת הרמב"ן? כלומר מה השיעור כדי שיחשב לעת צרה?
ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (ציוני הלכה תפילה ח"א עמ' ריא בהוצאת תלמידו הגרב"צ קוק) נשאל אם למשל כשיש לו צער גידול בנים נחשב עת צרה, וחייב להתפלל מהתורה והשיב שכן! ואפילו כשיש לו צער כספי, גם זה נחשב לצער. היינו כל צער שיש לו.
לפי"ז גם בעת מלחמה אם מצטער על זולתו הואיל ויש לו צער נחשב עת צרה
אבל לצערנו לא כל אחד בדרגה להרגיש בצער השני, וזה תלוי בדרגת האהבת ישראל שיש לכל אחד...
רבים בכלל התרגלו למצב שמתמשך כבר תשעה חודשים!! והראיה שכבר רבים מפסיקים להתפלל ולומר תהילים על החטופים וכו', וזה אחד המדדים הגדולים לדעת אם באמת אדם מצטער וכואב את כאבו של השני (שהרי אם אביו או בנו וכדומה היו חטופים ח"ו, בודאי שלא היה מרפה והיה מתפלל מידי יום ביומו עליהם, גם אם עברו חודשים ושנים!!!)
ולפי"ז התשובה לשאלתך, תלויה במי מדובר: אם הוא אכן מצטער בצערם של החטופים והפצועים וכו', אז אה"נ יחשב לו לעת צרה וחייב להתפלל מהתורה ע"ז. וכאמור האדם משתנה מאדם לאדם
