מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מראשית פרי האדמה (כו ב)
יש לעיין האם אפשר להביא ביכורים מקמח ומפת, כגון שהיו לו חיטין ועשאן סולת או שעשאן פת, ושמעתי מרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שכמו שמביאין ביכורים משקה מן היוצא מן הזיתים ומן הענבים, ולרבי אליעזר בחולין קכ: מביאים אף משקה היוצא מן החיטים ומן השעורים, כך גם מביאים מפת [והנה לפי זה יש לדון לדעת הירושלמי חלה פ"ד ה"ה שאין מביאין ביכורים משקין אלא בבצרם מתחילה לכך, הכי נמי אין מביאים פת אלא כשקצרן מתחילה לכך, ועי' עוד בערכין יא. ובתוס' שם דלא בכל אופן מביאים ביכורים מיין].
והוסיף שאין לומר שפת אינה נחשבת פרי [היינו כיון שנשתנית כולי האי, יותר מהשינוי של משקין], ולביכורים בעינן פרי, שנאמר ראשית כל פרי האדמה, שהרי מצינו שאם בירך על הפת בורא פרי האדמה יצא, הרי שנקרא פרי.
והנה בכס"מ פ"ד מהלכות ברכות ה"ו מסתפק אם בירך על הפת בורא פרי האדמה האם יצא יד"ח, ובנשמת אדם כלל נ"ח אות ב' כ' שבודאי נקרא פרי כמו שנאמר בביכורים הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, ומיירי בחיטים ושעורים, ע"כ. אמנם בחי' הרא"ה ברכות מ: כתב שלא יצא, וכ"כ בשמו הריטב"א בהלכות ברכות פ"ב אות ט"ז, וביאר שכיון שנעשה פת אינו נקרא פרי כלל אלא לחם או מזון, ולפי"ז צ"ע האם מביאים ממנו ביכורים, ועי' רא"ש ברכות פ"ו סי' ג' שדימה שם פרי לענין ברכה, לשם פרי לענין ביכורים.
והביא הגרד"ל שליט"א סמך לדבריו שמביאים ביכורים מפת, דבכתובות קה: איתא, ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה [פירש רש"י והלא בשומרון היה ואין ביכורים נאכלים חוץ לחומה], אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים, ע"כ. ומשמע דלולי זאת שאלישע אינו אוכל ביכורים כיון שהוא חוץ לחומה, משכחת לה לחם ביכורים. ולכאורה יש לדחות דשייך שלאחר הנחה ותנופה שכבר הותרו הביכורים עשאן לחם, אמנם בתוס' שם הביאו בשם תנא דבי אליהו, והלא אין שם לא מקדש ולא מזבח, ומשמע שדנים על ההבאה עצמה שטעונה מזבח, עכ"ד.
מראשית פרי האדמה (כו ב)
יש לעיין האם אפשר להביא ביכורים מקמח ומפת, כגון שהיו לו חיטין ועשאן סולת או שעשאן פת, ושמעתי מרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שכמו שמביאין ביכורים משקה מן היוצא מן הזיתים ומן הענבים, ולרבי אליעזר בחולין קכ: מביאים אף משקה היוצא מן החיטים ומן השעורים, כך גם מביאים מפת [והנה לפי זה יש לדון לדעת הירושלמי חלה פ"ד ה"ה שאין מביאין ביכורים משקין אלא בבצרם מתחילה לכך, הכי נמי אין מביאים פת אלא כשקצרן מתחילה לכך, ועי' עוד בערכין יא. ובתוס' שם דלא בכל אופן מביאים ביכורים מיין].
והוסיף שאין לומר שפת אינה נחשבת פרי [היינו כיון שנשתנית כולי האי, יותר מהשינוי של משקין], ולביכורים בעינן פרי, שנאמר ראשית כל פרי האדמה, שהרי מצינו שאם בירך על הפת בורא פרי האדמה יצא, הרי שנקרא פרי.
והנה בכס"מ פ"ד מהלכות ברכות ה"ו מסתפק אם בירך על הפת בורא פרי האדמה האם יצא יד"ח, ובנשמת אדם כלל נ"ח אות ב' כ' שבודאי נקרא פרי כמו שנאמר בביכורים הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, ומיירי בחיטים ושעורים, ע"כ. אמנם בחי' הרא"ה ברכות מ: כתב שלא יצא, וכ"כ בשמו הריטב"א בהלכות ברכות פ"ב אות ט"ז, וביאר שכיון שנעשה פת אינו נקרא פרי כלל אלא לחם או מזון, ולפי"ז צ"ע האם מביאים ממנו ביכורים, ועי' רא"ש ברכות פ"ו סי' ג' שדימה שם פרי לענין ברכה, לשם פרי לענין ביכורים.
והביא הגרד"ל שליט"א סמך לדבריו שמביאים ביכורים מפת, דבכתובות קה: איתא, ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה [פירש רש"י והלא בשומרון היה ואין ביכורים נאכלים חוץ לחומה], אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים, ע"כ. ומשמע דלולי זאת שאלישע אינו אוכל ביכורים כיון שהוא חוץ לחומה, משכחת לה לחם ביכורים. ולכאורה יש לדחות דשייך שלאחר הנחה ותנופה שכבר הותרו הביכורים עשאן לחם, אמנם בתוס' שם הביאו בשם תנא דבי אליהו, והלא אין שם לא מקדש ולא מזבח, ומשמע שדנים על ההבאה עצמה שטעונה מזבח, עכ"ד.
◆ ◆ ◆
ושמעתי בשם הג"ר חיים ברמן שליט"א לדון, דכמו שלענין פאה מועיל "שינוי" לפטור מפאה כמבואר בב"ק צד. ה"נ לענין ביכורים, ולכן לא יביאו ביכורים מן הפת, דחיטין ועשאן פת הוי שינוי כמבואר בב"ק שם לגבי פאה ולגבי חלה. אך באמת גם ענבים ונעשו יין הוי שינוי כמבואר בתמורה ל: עי"ש, וא"כ מהא דמביאין ביכורין מן היין והשמן מוכח דלא מהני בזה שינוי לפטור.
והנה בפשוטו זה תלוי בפירוש הסוגיא שם, דמרש"י ד"ה אף שכתב "דקנייה בשינוי והוי ממון שאין לו תובעים", משמע דר"ל דקנאו בשינוי דגזילה, וצ"ל דהמצוה של פאה תלויה בהא דהוי ממון עניים, ואם גזל את הממון עניים וקנאו בשינוי שוב ליכא מצוה. ורש"י סובר דבפאה איכא ממון עניים עוד קודם ההפרשה, ואכמ"ל. אמנם לדעת התוס' ב"ק שם ד"ה מרחו, שנתבאר דליכא ממון עניים בפאה קודם ההפרשה, על כרחך הא דנפטר מן הפאה בשינוי אי"ז מדין גזילה, אלא כמו שמדמה הגמ' שינוי באתנן לשינוי דגזילה, דכשנשתנה שמו פקע דינו, דפנים חדשות הוא, ונתבטלה ממנו המצוה.
והנה בביכורים החיוב אינו תלוי בממון הכהנים, שהרי גם כהן עצמו מחויב להפריש ביכורים, וא"כ לרש"י דכל מה דמהני שינוי הוא רק מדין גזילה, כאן אין שייך לדון מצד שינוי דגזילה. אך לדעת התוס' ששינוי פוטר ממצוה כיון שפנים חדשות באו לכאן, עדיין צ"ע, מה הטעם שבביכורים לא מהני שינוי לפטור.