לענ"ד דהבנת דברי הרמב"ן הוא דוקא ור' יהודה מתפלל מנחה עד פלג הכוונה עד שגלגל החמה מתחיל לשקוע תחת האופק שאז כבר אין כאן "עם שמש" שחלקו כבר נשקע תחת האופק (ואין זה תחילת שקיעה שכתב הרמב"ן לזמן תוספת אליבא דר"ת שהוא אחר שכל גלגל החמה נתכסית וקוראו תחילת שקיעה על שם סוף שקיעה שהוא כשעה אחר כך אליבא דר"ת) ויש כאן ג' מושגים א' פלג- שהוא השעה שגלגל חמה מתחלת להתחסר מתחת לאופק אבל עדיין נראית בחלקה מעל האופק (וזהו סוף זמן מנחה) ויש שקיעת החמה שכל הגלגל ירד מתחת לאופק (וקורא הרמב"ן לזה שעת תוספת) וג' סוף שקיעה שהוא כבר זמן בין השמשות. ועיקר חידוש הרמב"ן שיש משמעות וחשיבות לשקיעה זאת הראשונה אף אליבא דרבינו תם (דעיקר השקיעה לדעתו הוא סוף השקיעה) וזהו שאמר "והיינו דאמרינן במסכת ברכות וכו'" שגם ר' יהודה עשה חשיבות לשעה זאת אע"פ שאין עיקר הלילה והוא זמן קרוב לזמן שקיעה שנותן לה הרמב"ן חשיבות לענין תוספת. ולענ"ד כמו שדעת הרמב"ן לפי דעתי בזמני הנשף הולך לפי אריכות היום וקיצורו גם שתות המיל לפי הזמניות שהוא ירידת גלגל השמש משתנה מהלכו לפי אריכות היום ולעולם כשגלגל השמש (חלקו התחתון) מתחיל לירד תחת האופק עד שיורד כולו הוא שתות המיל (זמנית) דבקיץ מתעכבת לירד מחמת גודל הקשת (ע' מנחת כהן בזה) ובחורף ממהרת לירד (ודוקא נראה שזה באמת המציאות דלא כבזמני הנשף שנקבע באמת על פי מעלות) ודוקא לפי דברי הרמב"ן אתי שפיר מאוד זמן פלג המנחה שיש לו טעם וריח להיות תלוי בשקיעת הגלגל עצמו משא"כ ניקח לדוגמא דעת הגר"א שהולך הפלג שעה ורבע קודם השקיעה אינו זמן מבורר בתכונה אלא הוא זמן שנקבע בלי סימן שמימי (דלא כעלות או צאת או שקיעה כשאר הזמנים). ויש לציין שאפשר לבדוק זה שלוקח לגלגל השמש לירד כמה דקות מתחילה עד סוף והוא תואם מאוד לדברי הרמב"ן לענ"ד ודבריו ד"ייראוך עם שמש" הוא דוקא ואי אפשר כלל וכלל לפלג להיות אחר השקיעה כי עצם מהותו לעולם להיות קודם וכמו שכתב הרמב"ן דמוסיף על מהלך והדברים כפשוטן ממש בכוונתו בלא אוקימתות ובלא דחוקים.
כבודו אומר משנה סדורה ומעניינת בדעת הרמב"ן
והנה מה שאמרת שלהגר"א פלג המנחה אינו זמן מבורר וללא סימן שמימי, אינה טענה כלל, דהרי זמן מנחה קטנה לר"ת גם אינו זמן שמימי, ולמה הפלג שחוצה אותה צריך להיות עם סימן שמימי.
ותו לדבריך, מה צד הספק שהסתפקה הגמ' אם פלג המנחה דר' יהודה הוא סוף פלג המנחה, והיינו כ72 דק' אחר השקיעה, וכי לזה תקרא פלג, זה לילה גמור, ובשלמה לרבנן זה נקרא סוף שקיעה דמהלכת בחלון העליון, אבל לר"י לקרוא לזה פלג? [אבל להגר"א שהוא בשקיעה ראשונה יש כאן קשר למצב פלג, וצ"ב]
אלא שלהבנתך המעניינת והחדשה בעיני, יש כאן ב' קשיים גדולים.
האחד למה היה צריך רבי יהודה לחדש זמן שנקרא פלג המנחה, ולא סגי לו לומר שקיעת החמה, (ר"י לא בא להגיד דינו לענין תוספת שבת, אלא שזמן מנחה עד פלג המנחה וזמן ערבית מפלג המנחה), הרי בינהם 4 דק' בלבד, ואין בכלל מושג כזה ודעה כזו של שקיעה ראשונה להרמב"ן ור"ת [דהרי עד סוף שקיעה רצה עושה כולו חול (מלבד דקה אחת לתוספת)]. ולמה לא אומר רבי יהודה "עם השמש" כלשון בית הלל שמתירין עם השמש. למה לייצר זמן שהוא 4 דק' לפני השקיעה ולתת ממנו תוספת שבת, כזמן השקיעה מונח לפנינו וצועק הכי ברור בעולם אני כאן, ואינו שמימי, ומבורר היטב.
ושוב ראיתי בדבריך שלענין מנחה לרבנן היא בשקיעה ראשונה, וזו מנין לך בשיטת הרמב"ן, ותמוה לומר שחלקו רבנן ור' יהודה אם סוף היום לענין מנחה הוא בתחילת הגלגל וזה פלג המנחה או בסוף הגלגל וזה שקיעת החמה הראשונה שהיא סוף מנחה, הרמב"ן לא הזכיר על זה מילה ואתה כבר הגעת למחלוקת תנאים....
ועוד מה שאמרת שר' יהודה בעצם מדבר על תחילת ירידת הגלגל ושקיעת החמה היא סוף הגלגל, וירידת הגלגל הוא 3.75 דק', ומשתנה הוא בין קיץ לחורף, כל ההנחות האלו מוטעות, אני מצטט מספר הזמנים בהלכה (בייניש) פ"א, שהזמן הוא לכל היותר 2.54 דק', לא כדבריך 3 דק' ו40 שניות. ובזמניות הוא לפעמים גם 5 דק'
