שלום וברכה. אקדים שאני מאוד נהנה מכבודו וכל התלמידי חכמים הנמצאים כאן הנושאים ונותנים בדבר הלכה וזה קידוש ה' הגדול ביותר שחותרים להגיע אל האמת של רצון ה' יתברך. תזכו להגיל תורה ולהאדירה לאורך ימים ושנות חיים!
לגוף הענין: אני לא רואה את זה בתור הצעת פשרה מדידי אלא הוא פשוט דברי המנחת כהן (וכן הפרי חדש ובית דוד) ככתבו וכלשונו ממש [שאורך היום וקיצורו הוא הקובע וגם צפון ודרום קובע את היחס של אורך היום] והוא דיבר הכי ברור שיכול להיות שכך צריך לעשות החשבון (אציין לשונו למטה). ואדרבא אני רואה את זה בתור עיקר שיטת "הזמניות" שאין שיטה אחרת ולא הבנה אחרת בדעת הזמניות אלא לזמניות משתנות בין לפי אורך היום וקיצורו ובדיוק באותו מידה בין מקום דרום ולמקום צפון (והוה דרום כחורף וצפון כקיץ).
ובעיקר הקושיא שזה נגד המציאות אני מודה במקצת הטענה שאם היום בוהק ומאיר והחשבון אומר שעדיין לא הגיע עלות השחר (כגון במקומות הצפוניות הרחוקות בזמן החורף) שאי אפשר לתפוס שעות זמניות נגד המציאות הברורה הנראית לעין אבל דעתו ברוב מקומות תבל שאין המציאות סותרת באופן ברור את החשבונות של זמניות דהיינו שאף שהוא דבר ברור כדבריכם שזמן הנשף בחורף אורך יותר מזמן הנשף של האביב אבל מכל מקום זמן צאת וזמן עלות השחר אינו זמן מוחלט על השניה לכל אדם דהיינו שאינו כנץ החמה שכל מי שנמצא יראה נקודת השמש עולה או יורדת אלא תלוי בשיקולים כמו כוכבים בינונים וכן מידה האור (האיר פני המזרח וכן גם עלות מהו כמות האור שצריך לעלות) ולכן מצינו בזמנים אלה מחלוקת כל כך קיצונית אם עלות הוא בתשעים דקות או יותר או שהוא ע"ב דקות וכן בצאת אם הוא יג דקות או עב דקות ואין מי שיחלוק כלל בזריחה ושקיעה (עכ"פ במקום שאין הרים וכיוצ"ב) מתי הוה ולכן כיון שאין הנקודה ברורה כל כך נתנו חכמים שיעור קרוב לזה לסמוך עליו (לשיטתי דלעיל שהוא שיעור חכמים דפסחים צד "עשירית מן היום") מבלי להצטרך להגיע אל סימני הרקיע באופן מוחלט ומדויק וכל שאין נסתר מסימני הרקיע שפיר דמי לסמוך על זה וכהנה וכהנה מצינו כמה וכמה פעמים בחשבונות ושיעורים ואציין לאחת כגון מה שהביא מרן בבית יוסף סי' תכ"ב גבי ברכת לבנה בשם תשובה אשכנזית דמברך עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג כי זהו חשבון מילוי הלבנה והוסיף שאם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי על ידי הליקוי בודאי שאין לברך (דהיינו אף שהולכים לפי חשבון ממוצע של חצי חודש ממוצע דהא לבנה פעם בא בקצרה ופעמים בארוכה אפילו הכי סמכינן עלה כל שלא ראינו בשמים סתירה מפורשת לזה) והכי נמי דעת גדולי פוסקים ספרד (ובעלי הלוחות עד קרוב לזמננו) שסתייה מעב דקות עשר דקות למעלה עשר דקות למטה לא ניכר כל כך דהא ראיה דמצינו שנחלקו בזמן עלות בהבדל של עשרים וארבע דקות וזה אומר שזהו עלות וזה אומר שזהו עלות אבל אם רואה שמים מלאים אורה או בלילה שמים מלאים כוכבים שוב אין להתחשב בשיעורי הזמניות אבל זה לא המציאות בארץ ישראל וברוב מקומות תבל בזמן עלות (בפרט לא על פי חשבון המנחת כהן הנ"ל). וברור דמי שעושה כשיטת המעלות לגמרי לא משתבש (רק שאי אפשר לסמוך על זה גם כן על הדקה כי יש גורמים אחרים שמשפיעים על מידת האור ביום מלבד המעלות כגון לחץ אויר וחום היום ועוד ויתכן סתיה של כמה דקות בין יום ליום גם לאחר חשבון המעלות) אבל בגלל שהחשבון הוא חדש מיאן בזה מרן זצ"ל ואין הכי נמי אם אדם בקי בראיית הסימנים של עלות היה רוצה להסתכל בחוץ לראות מתי הגיע עלות מי היה מתנגד לזה בעצם ובלבד שיהיה בקי במידת האור הצריך וזך הראות (זה לא מצוי ובפרט בזמננו) אבל על החשבון המעלות היה מתנגד לעשותו בפועל מצד שהוא חשבון חדש אבל אין הכי נמי מי שסומך על זה לא משתבש כי הולך עם המציאות אבל מכל מקום מאן דעביד חשבון זמניות ברוב מקומות תבל גם כן לא משתבש כי לא נסתר החשבון ביומו על פי ראית עיניו.
**לשון המנחת כהן שאמרתי שאציין בתחילת דברי-
[גבי זמניות של אורך היום וקיצורם בארץ ישראל] (מבוא השמש מאמר ב' פרק ב' ד"ה אלא שצריך) "אבל בקיץ ובחורף משתנים אלו השיעורין לפי אורך היום או קיצורם וכו'", וכן אחר כך, "אם נחשוב בכל זמן ובכל מקום וכו' שמא אלו השיעורים ראויים שישתנו לפחות ויתר לפי גודל הימים או קיצורם ונפיק מיניה חורבא בימי החורף שהימים קצרים שאין בין השקיעה לשעת צאת הכוכבים שיעור ד' מילין אלא פחות ונחשוב ליום גמור מה שהוא זמן בין השמשות או לילה ודאי וכו'", וחזר על כל זה בפרק ד' ע"ש וזהו בודאי דלא כשיטת המעלות שעשו שיעור החורף ארוך.
[גבי זמניות של מקומות הצפון] (מבוא השמש מאמר ב' פרק ד' ד"ה והנה כל זה) "והנה כל זה הוא בא״י או במדינות שהן באותו הרוחב מן המזרח למערב שלעולם השיעור שיש מן השקיעה עד צאת הכוכבים הוא א׳ מעשרה ביום אבל בארצות הקרובות והרחוקות מן הקו השווה שנראה בנסיון שמשתנה שם זה השיעור לפחות ויתר. הנה צריך לידע ראשונה כמה הוא הזמן שיש בארץ ההיא מן השקיעה עד צאת הכוכבים ואז נקח הי״ג חלקים מן השיעור ההוא ונחשוב אותו ליום גמור אחר השקיעה וחג׳ הלקים יהיה שיעור זמן בין השמשות על הדרך שביארתי למעלה. ואמנם אינך צריך להסתכל בכל יום בשקיעת החמה כדי לדעת כמה זמן יש ממנה ער צאת הכוכבים כי כשתדע זה ביום אחד תוכל לדעת גודל זה השיעור לכל ימות השנה, כי לעולם יהיה ביחס אחד לפי אורך הימים או קיצורם כאלו תאמר אחד מח׳ או ט׳ או י״א או י״ב ביום. וזה השיעור עצמו יהיה בכל ימות השנה ויגדל או ימעט לפי אורך הימים וקיצורם. ולכן כשתדע כמה גודל היום תדע מיד לפי זה החשבון כמה זמן יש מן השקיעה עד צאת הכוכבים וכו'". [פי' אדם הגר למשל בנו יורק אינו עושה חשבון עלות א מעשרה ביום כמו בא"י אלא א' מט' ביום כיון שבימות האביב שיעור הנשף רב יותר משל ישראל אף שהיום בין נץ לשקיעה שוה לשל ארץ ישראל ועכ"פ גם בעיר נו יורק דעת המנחת כהן שנשף החורף קצר מן האביב של נו יורק].
