אושרי רביב
Well-known member
ראיתי להגאון ר' עובדיה יוסף בן הגאון ר' מרדכי טולדאנו שליט"א, בספרו משפט הקנין ח"ג (שער טו דעת משפט ס"ק לג אות א ד"ה: וחזי הוית עמ' שפג) שהביא לדברי הגאון רבי יששכר שלמה טייכטל בשו"ת משנה שכיר חלק א (סימן עב) שכתב וזו לשונו, ועוד גדולה מזו אני אומר דאם הסכימו הסוחרים לנהוג לגמור הקניין על ידי דיבור גרידא כמו שדרשתי וחקרתי אצל סוחרים גדולים דפקיעי שמייהו אשר עתה המנהג בין התגרין לגמור הקנין בדיבור בעלמא באופן שאומר שרוצה ליקח את הסחורה שהציעו לו והשלימו בסך ומאשר ומקיים הקנין במה שאומר הן, שהסכים לעשות המקח והוא מנהג שנתפשט במדינה, נראה לי דגם זה מהני מדין סיטומתא ויש למקח זה כל תוקף ועוז מדין קנין סיטומתא, כמו שאר מנהגי הסוחרים. עכ"ל. והביא שמצא תנא ירושלמי לסייע לדבריו הכי נקרא החכם הספרדי בעל משא למלך (כצ"ל, ולא ידעתי מי הוא. וחיפשתי ולא מצאתי. א.ר) שהיה מגדולי הדור עוד לפני בעל משנ"ל (גם כאן לא זכיתי להבין על מי דיבר. ושמא הוא משנה למלך. א.ר) ובשו"ת ד"ח (חושן משפט חלק ב סימן כו) כתב משמו דאף במנהגים של שטות שאין לסמוך עליהם, אפי' הכי דתנן הכל כמנהג המדינה, מכל מקום לענין מסיים ולענין מנהג הסוחרים כו"ע מודו דאזלינן בתר מנהגם אפי' לא הוקבע ע"פ חכמים, וכפי הסדר שעושים לעצמם לפי צרכיהם ולפי ענייניהם, דאי מצרכת להו למיזל בתר ד"ת בכל דבר שבעולם תהא מריבה ביניהם, מש"ה מעיקרא מחלי להדדי לוותר על דין תורה וגמרי ומקני אהדדי באמירה בעלמא. וכתב (שולי התשובה) ששלח תשובה זו להגאון בעל פני מבין (והיא לו הודפסה בחלק יורה דעה סימן רסא) ז"ל, והסכים לדבריו במ"ש שגם דיבור חשיב סיטומתא, וסייע לדבריו מדברי הריטב"א בב"מ שכתב דהיכא דאנן סהדי דגמר ומקני, קנה גם בלא קנין, רק בדיבור בעלמא. ודוקא בעלמא י"ל דכיון דבעי' סמיכות דעת, ובדיבור בעלמא יש לומר דאתי דיבור ומבטל דיבור, לפיכך לא די בדיבור ובעי' מעשה. וכתב דמקור דבריו מדברי הגמ' ב"ב (דף פח) דפריך התם וכי משום שגמר בלבו לקנות, קנה להתחייב במעשר. ותריץ רב הושעיא דהכא ביר"ש עסקינן כגון רב ספרא דקיים בנפשיה "דובר אמת בלבבו", ופירש רשב"ם, דכיון דירא שמים הא כיון שגמר בלבו, זכה במקח ונתחייב במעשה. הרי שי מציאות שבדיבור בלבד נקנה המקח, וכל שכן בסיטומתא דאנן סהדי דרצונו בקיום המקח. ע"כ. וע"ע בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' קיג) מה שכתב באורך לדחות את דבריו, ובמה שכתב על דבריו בשו"ת תשובות והנהגות ח"א (סי' תתג). עכ"ל בעל משפט הקנין.
