מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מעשה באדם שהדליק את הנר הראשון בחלון הבית, וקודם שהדליק את שאר הנרות של המהדרין נצרך לצאת מהחדר, וכשחזר מצא שננעל החדר שהתחיל להדליק בו, ואינו יכול להכנס לשם להדליק את שאר נרות ההידור. והסתפק האם יכול לקיים את הדלקת המהדרין בחלון של חדר אחר, או שכל הדין מהדרין הוא רק ליד הנר העיקרי.
ואפשר לומר שזה תלוי, דאם טעמא דבית הלל הוא משום ימים היוצאים, א"כ צריך להיות ניכר מנין הימים. אבל אם הוא משום "מעלין בקודש", י"ל דאין צריך אלא להדליק נרות במנין הזה, וגם אם אינם במקום אחד, מתקיים עכ"פ ענין זה של מעלין בקודש.
ואולי יש לחדש עוד, שיכול להדליק שוב את הנר הראשון במקום אחר, לצורך ההידור, וידליק את כל הנרות של מנין הימים במקום השני, כגון אם עומדים ביום השמיני ידליק שמונה נרות במקום אחר, ויקיים בזה את ההידור, ואע"פ שכבר יש לו נר דולק במקום אחר לעיקר המצוה, מ"מ יכול להדליק שוב נר זה לצורך ההידור, וזה חידוש גדול, ונראה כדבר זר.
אך יש למצוא יסוד לחידוש זה, דהנה בביאור הלכה סי' תרע"ג סעיף ב' ד"ה אם כבתה, כתב דאע"פ שאם כבתה אין זקוק לה, מ"מ אם כבה אחד הנרות לפני שהשלים את כל מנין הנרות לפי חשבון אותו יום, צריך לחזור ולהדליקו כדי שיחשב מן המהדרין. ומסתימת דבריו נראה, דאף אם הנר הראשון כבה, מ"מ חוזר ומדליקו בשביל ההידור. ומבואר דשייך הדלקה שכולה רק בשביל ההידור, ואע"פ שאין כאן כבר נר ראשון של עיקר המצוה, שהרי כבר כבה ואין זקוק לו, מ"מ שייך לחזור ולהדליקו רק בשביל ההידור.
ובודאי שאם הדליק את הנר הראשון וכבה, שחוזר ומדליקו בשביל ההידור, אין שום נפק"מ היכן מדליקו, אם חוזר ומדליקו באותו מקום או במקום אחר, א"כ יתכן לומר דאפילו אם הנר הראשון עדיין דולק, יכול להדליק במקום אחר בשביל ההידור.
ולפי"ז יש היכי תמצי שאדם אחד ידליק תשעה נרות ולכולם יהיה דין של נר חנוכה, ויאסרו להשתמש לאורן, ויוכלו לברך עליהם ברכת הרואה, וזה חדש. ואפשר דכשהנר הראשון עדיין דולק במקום אחר, אין שייך להדליק עוד נר במקום אחר במקומו, וצ"ע.
מעשה באדם שהדליק את הנר הראשון בחלון הבית, וקודם שהדליק את שאר הנרות של המהדרין נצרך לצאת מהחדר, וכשחזר מצא שננעל החדר שהתחיל להדליק בו, ואינו יכול להכנס לשם להדליק את שאר נרות ההידור. והסתפק האם יכול לקיים את הדלקת המהדרין בחלון של חדר אחר, או שכל הדין מהדרין הוא רק ליד הנר העיקרי.
ואפשר לומר שזה תלוי, דאם טעמא דבית הלל הוא משום ימים היוצאים, א"כ צריך להיות ניכר מנין הימים. אבל אם הוא משום "מעלין בקודש", י"ל דאין צריך אלא להדליק נרות במנין הזה, וגם אם אינם במקום אחד, מתקיים עכ"פ ענין זה של מעלין בקודש.
ואולי יש לחדש עוד, שיכול להדליק שוב את הנר הראשון במקום אחר, לצורך ההידור, וידליק את כל הנרות של מנין הימים במקום השני, כגון אם עומדים ביום השמיני ידליק שמונה נרות במקום אחר, ויקיים בזה את ההידור, ואע"פ שכבר יש לו נר דולק במקום אחר לעיקר המצוה, מ"מ יכול להדליק שוב נר זה לצורך ההידור, וזה חידוש גדול, ונראה כדבר זר.
אך יש למצוא יסוד לחידוש זה, דהנה בביאור הלכה סי' תרע"ג סעיף ב' ד"ה אם כבתה, כתב דאע"פ שאם כבתה אין זקוק לה, מ"מ אם כבה אחד הנרות לפני שהשלים את כל מנין הנרות לפי חשבון אותו יום, צריך לחזור ולהדליקו כדי שיחשב מן המהדרין. ומסתימת דבריו נראה, דאף אם הנר הראשון כבה, מ"מ חוזר ומדליקו בשביל ההידור. ומבואר דשייך הדלקה שכולה רק בשביל ההידור, ואע"פ שאין כאן כבר נר ראשון של עיקר המצוה, שהרי כבר כבה ואין זקוק לו, מ"מ שייך לחזור ולהדליקו רק בשביל ההידור.
ובודאי שאם הדליק את הנר הראשון וכבה, שחוזר ומדליקו בשביל ההידור, אין שום נפק"מ היכן מדליקו, אם חוזר ומדליקו באותו מקום או במקום אחר, א"כ יתכן לומר דאפילו אם הנר הראשון עדיין דולק, יכול להדליק במקום אחר בשביל ההידור.
ולפי"ז יש היכי תמצי שאדם אחד ידליק תשעה נרות ולכולם יהיה דין של נר חנוכה, ויאסרו להשתמש לאורן, ויוכלו לברך עליהם ברכת הרואה, וזה חדש. ואפשר דכשהנר הראשון עדיין דולק במקום אחר, אין שייך להדליק עוד נר במקום אחר במקומו, וצ"ע.
