ההיבט ההלכתי על הפרשיה הסוערת של חיים ולדר ז"ל / הרה"ג שמעון ללוש

[אברך מבני ברק]

ההיבט ההלכתי על הפרשיה של חיים ולדר

 

[בנימין לוריא]

הרב שואל:
1. האם מותר לקרוא בספרים של מי שנחשד בעבירה? (ואפי' בידוע שעשה עבירה עם/בלי תשובה)
2. האם מותר לקרוא בספרים של מי ששלח יד בנפשו?
3. האם מותר לשמוע ולדבר דברי גנאי על הנפטר?
4. האם מותר ללמוד ולעשות פעולות כהכרת הטוב לעילוי נשמתו של מי שנחשד בעבירה ושלח יד בנפשו?

ועונה ע"כ הרב:
1-2. כמובן במידה והתכנים טובים ואין בהם פגם מצד עצמם, אין איסור לקרוא ספרים שחיברם אדם שעשה/עושה עבירות.
ואין הדבר דומה לס"ת שכתבו מין (גיטין מה ע"ב), מכיון ששם פירש רש"י שכל מה שזה אסור זה בגלל שזה לשם עבודת כוכבים. ורואים משם שאין בעיה לקרוא אפי' משהו שכתבו גוי אם זה לא לשם ע"ז. ואמנם יש את הצד הרוחני וההשפעה של כוח הפועל והנפעל, אולם זה אינו עניין הלכתי. (ופוק חזי מאי עמא דבר, שבכל מקום ישנם ספרים שביקרו את תוכנם אך לא את כותביהם).
לכן למעשה, עד שתהיה הוראה ברורה, ובוודאי אם הילדים לא מודעים לעניין, הדבר מותר ואפשר לקרוא בספריו שהביאו תועלת רבה עד היום.

3. באופן כללי אין שום היתר לשמוע ולדבר דברי גנאי לא על החיים וכ"ש אפי' לא על המתים, אבל פעמים שיש צורך בדבר לגופו של עניין, לכן זו שאלה שאי אפשר לענות עליה בצורה נקודתית על המקרה שלפנינו, ולכן הרב נמנע מלהשיב עליה, אבל באופן כללי בוודאי שבמקום שלא רואים צורך והכל רגוע ואין עניין לא לכאן ולא לכאן יש איסור גמור ומוחלט! ורק אם יש מודעות לעניין ולפרטים ודווקא אם לא ידבר על כך זה יכול לגרום לזלזל בדברים חשובים אחרים וכו' או לחזק דברים לא נכונים או להחליש דברים נכונים אז צריך לדבר בהסברה נכונה ובהדרכה מפורטת לגופו של עניין.
לכן למעשה, בבית רגיל ונורמלי שלא יודעים הרבה וכן בכוללים ובישיבות ובעבודה וכד' בוודאי שאין לדבר על הפרטים של מה שהיה ללא תועלת והוא איסור גמור של לשון הרע והוצאת שם רע.

4. מרן זצ"ל ביבי"א ח"ב מכריע שאדם שמאבד עצמו לדעת מרוב ייסורים נחשב כמאבד עצמו לדעת (ואמנם יש חולקים), אולם (מביא בשם החת"ס) אם יש חשש שבא לו רוח רעה וחולי נפשי, הוא נחשב אנוס ולא נחשב מאבד עצמו לדעת, וכן אם היה טועה וחשב שאצלו הדבר מותר וזה לא מקרה רגיל (כמו שהיה אצל שאול) נחשב שוגג ואין לו דין של מאבד עצמו לדעת.
ומרן כותב שם שצריך לעשות הכל לכבוד המשפחה ואפי' במאבד עצמו לדעת גמור כבוד החיים במקומם מונח, ובחלק ו' מרן זצ"ל כותב שאין חשש לעשות פעולות לע"נ מי שאיבד עצמו לדעת ואדרבה יש לנו לעשות בשבילו, ואמנם לא לדאוג לכבודו פה בעוה"ז, אבל לדאוג לנשמתו ולעילוי נשמתו בוודאי ובוודאי שיש לעשות הכל. ובוודאי שיש הכרת הטוב גדולה לנפטר שעשה המון וכו'.
לכן למעשה, יש צורך ומצווה ואין שום חשש לעשות פעולות כהכרת הטוב לעילוי נשמתו.

 

[מורשת מרן]

הנושא ננעל.

 

[יצחק משען]

להוי ידוע שבתור אנשי חינוך העוסקים עם בחורים בישיבה קטנה נגרם נזק גדול מכל הענין הזה מכמה היבטים (ואני מודיע כי כל מה שכתבתי לצדד בעדו, הכל בטל ומבוטל, ובהיות שרצון הרב החכם @מורשת מרן לא להרחיב בזה הדיבור אני שם מחסום לפי), אך באתי להודיע כאן כי כל הורה לנער או נערה וכ''ש מי שבישיבה וכדו' חייב לפקוח מעתה שבעים ושבעה עינים שלא יחשבו שהחיים זולים ח''ו, ולהרחיב עמם הדיבור על קדושת החיים בלי שום הוראת היתר יהיה מה שיהיה, וכן להראות להם יופי התורה ושמחת החיים, הגם שכידוע אין זה קל בכלל לנערים בגיל הזה
ואי''ה בהמשך השבוע אכתוב בזה כמה נקודות שראוי ליתן עליהם הדעת במה שקשור לבחורים הבנים והבנות