הרב שואל:
1. האם מותר לקרוא בספרים של מי שנחשד בעבירה? (ואפי' בידוע שעשה עבירה עם/בלי תשובה)
2. האם מותר לקרוא בספרים של מי ששלח יד בנפשו?
3. האם מותר לשמוע ולדבר דברי גנאי על הנפטר?
4. האם מותר ללמוד ולעשות פעולות כהכרת הטוב לעילוי נשמתו של מי שנחשד בעבירה ושלח יד בנפשו?
ועונה ע"כ הרב:
1-2. כמובן במידה והתכנים טובים ואין בהם פגם מצד עצמם, אין איסור לקרוא ספרים שחיברם אדם שעשה/עושה עבירות.
ואין הדבר דומה לס"ת שכתבו מין (גיטין מה ע"ב), מכיון ששם פירש רש"י שכל מה שזה אסור זה בגלל שזה לשם עבודת כוכבים. ורואים משם שאין בעיה לקרוא אפי' משהו שכתבו גוי אם זה לא לשם ע"ז. ואמנם יש את הצד הרוחני וההשפעה של כוח הפועל והנפעל, אולם זה אינו עניין הלכתי. (ופוק חזי מאי עמא דבר, שבכל מקום ישנם ספרים שביקרו את תוכנם אך לא את כותביהם).
לכן למעשה, עד שתהיה הוראה ברורה, ובוודאי אם הילדים לא מודעים לעניין, הדבר מותר ואפשר לקרוא בספריו שהביאו תועלת רבה עד היום.
3. באופן כללי אין שום היתר לשמוע ולדבר דברי גנאי לא על החיים וכ"ש אפי' לא על המתים, אבל פעמים שיש צורך בדבר לגופו של עניין, לכן זו שאלה שאי אפשר לענות עליה בצורה נקודתית על המקרה שלפנינו, ולכן הרב נמנע מלהשיב עליה, אבל באופן כללי בוודאי שבמקום שלא רואים צורך והכל רגוע ואין עניין לא לכאן ולא לכאן יש איסור גמור ומוחלט! ורק אם יש מודעות לעניין ולפרטים ודווקא אם לא ידבר על כך זה יכול לגרום לזלזל בדברים חשובים אחרים וכו' או לחזק דברים לא נכונים או להחליש דברים נכונים אז צריך לדבר בהסברה נכונה ובהדרכה מפורטת לגופו של עניין.
לכן למעשה, בבית רגיל ונורמלי שלא יודעים הרבה וכן בכוללים ובישיבות ובעבודה וכד' בוודאי שאין לדבר על הפרטים של מה שהיה ללא תועלת והוא איסור גמור של לשון הרע והוצאת שם רע.
4. מרן זצ"ל ביבי"א ח"ב מכריע שאדם שמאבד עצמו לדעת מרוב ייסורים נחשב כמאבד עצמו לדעת (ואמנם יש חולקים), אולם (מביא בשם החת"ס) אם יש חשש שבא לו רוח רעה וחולי נפשי, הוא נחשב אנוס ולא נחשב מאבד עצמו לדעת, וכן אם היה טועה וחשב שאצלו הדבר מותר וזה לא מקרה רגיל (כמו שהיה אצל שאול) נחשב שוגג ואין לו דין של מאבד עצמו לדעת.
ומרן כותב שם שצריך לעשות הכל לכבוד המשפחה ואפי' במאבד עצמו לדעת גמור כבוד החיים במקומם מונח, ובחלק ו' מרן זצ"ל כותב שאין חשש לעשות פעולות לע"נ מי שאיבד עצמו לדעת ואדרבה יש לנו לעשות בשבילו, ואמנם לא לדאוג לכבודו פה בעוה"ז, אבל לדאוג לנשמתו ולעילוי נשמתו בוודאי ובוודאי שיש לעשות הכל. ובוודאי שיש הכרת הטוב גדולה לנפטר שעשה המון וכו'.
לכן למעשה, יש צורך ומצווה ואין שום חשש לעשות פעולות כהכרת הטוב לעילוי נשמתו.