נסעתי אתמול עם אשתי לשכונת הבוכרים בירושלים ובחזור לבית הלכנו לבית העלמין סנהדריה להתפלל על קברו של מרן במלאות 10 שנים לפטירתו
ולצערי הגדול כי רב ובפרט לצער אשתי שממש לא האמינה למראה עיניה שרר במקום תערובת נוראית של בחורים והכוונה לחרדים כמובן ובני ישיבות שנדחפו עם בנות רווקות שהגיעו לבדן להתפלל וכן נשואות שהגיעו עם בעליהם במקום שרר דוחק רב וכנראה שאולי חסמו חלק מהכניסה שלא יהיה מצב של יותר מידי אנשים וחשש פיקוח נפש מה שגרם לכך שכאשר נפתח השער לרכב הלוויות שרצה לצאת מיד כולם יחד ניסו להידחף בעליה לכיוון הציון מה שגרם לתערובת נוראית בציבור.
אני אישית לצערי הגדול לא נשארתי שם אלא פשוט המשכתי לתחנה וחזרנו לבית כי בטוח אני שאין זה רצון הקב"ה ורצון מרן זיע"א.
אבל נפשי בשאלתי איך יתכן שדווקא בקיברו של מרן ובימים כ"כ קשים לעמ"י שבתורה נאמר "ולא יראה... ושב מאחריך..." אין מישהו אחראי שיארגן את ההפרדה במקום הקדוש והיקר לנו כ"כ בקיברו של מרן זיע"א (שכמה נלחם כל חייו על צניעות בנות ישראל בפאות ובבגדים הקצרים וכו' ).
והאמת שלאחר מכן נזכרתי שאין זה רק השנה אלא כבר כמה שנים שכך המצב שם ואין מוחה ואין גודר גדר ועומד בפרץ.
ולמה אני מפרסם זאת?
א. לא כי ברצוני לקטרג ח"ו אלא כי באמת כואב לי הדבר ואינני יודע למי לפנות ומה לומר.
ב. וכן אני מקווה שיהיה כאן מישהו שיוכל להעביר לגורמים אחראים שידאגו לא רק לאוכל ושתיה וכדו' אלא גם לקדושת המעמד והמקום.
