האם אפשר לאכול פירות וירקות של היתר מכירה? הרב אושרי אזולאי
Your browser does not support HTML5 video.
kavhalacha.co.il
תראה פה מה אמרתי ותבין
כתב: הרב אושרי אזולאי שליט"א
שאלה: מהי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקלה"ה על היתר מכירה. דמחד ראינו בכמה וכמה פעמים שמרן כתב וגם אמר בתושב"ע שהיתר זה הוא ללא פקפוק וכו'. ומאידך ראינו מכתב שכתב מרן זצוק"ל למשביתי הקרקעות שהם גיבורי כח עושי דברו וכו'. וכן משמע בכמה מקומות בילקו"י (שביעית) למרן הראשון לציון שליט"א דמשמע מיניה שהיא חומרא ואדרבה במקום שאפשר, יחמירו.
תשובה: הנה לאחר שבפתח שנת שמיטה זו, שנת תשפ"ב, הראו לציבור הרחב כמה וכמה סרטונים בו מרן זצוק"ל השיב שהיתר מכירה הוא היתר גמור וכל האומר להיפך לא למד וכו' וכו', ודבריו של מרן זצוק"ל התבדרו לכל רוחות העולם. וכבר ידוע גודלו ותוקפו, אשר אפשר לומר שאין לה ריע לא בדורות אלו וגם בדורות שלפניו, והוא האיש הגדול בארזים אשר קוטנו עבה ממותננו ומי יכול לעמוד על אפס קצהו בלימוד וכו'. וכן בבקיאותו, אשר כל רז לא אניס ליה ממש, ובכל סוגיה שנגע, לא הניח פינה וזוית. וגם בסוגיה זו של היתר מכירה מרן זצוק"ל הקיפה מכל צד ובכל אופן כך שכל הלומדה משתכנע כי מרן ראה כל ד' הפוסקים ולכן אמר ללא חת וללא מורא כי היתר זה, הוא היתר גמור. וכשם שמרן עשה כן בהאי היתירא, עשה כן גם באיסור, וכגון בסוגיה של חבישת פאה, לא הניח פינה וזוית עד שהכריע ברוב גדלותו שהדבר אסור ולא מצא פינה להתיר, ולא באנו כאן לדבר משבחו שיכלה הזמן והמה לא יכלו ומי אנו שנעשה כן, והרי הוא חוכא והטלולא לעמוד בכור המבחן של עינינו, ומה יעיד הננס על הענק שעולה עליו עשרת מונים (ולא כאותו טיפש, צ'עיר המשתלח אשר לא שימש והוא צנא מלא ספרי ללא דעת, ומוריד את שומעיו לרמה נמוכה וזולה ע"י דברי נבלה וכו', ובמקום אחר נכתוב בזה ב"ה יתברך).
ומאידך גיסא ראינו למו"ר זצוק"ל אשר הוציא מכתב לחזק את שומרי השמיטה גיבורי כח עושי דברו והודפס בילקו"י (שביעית) למורינו הרב. ובחזון עובדיה (פרוזבול, הנד"מ עמ' קיב, שם הביאו גם מתשובותיו של מרן על הל' שביעית). ורבים יצאו לכאורה מבולבלים ונבוכים, מה דעת מרן זצוק"ל בהאי עניינא.
ובכן ידוע בכל עולם ההלכה כי מרן זצוק"ל רב גובריה וחיליה בהאי כוחא דהיתירא ובכל ספריו חתר חתירה למצוא פתח להתיר, כמובן על פי ד' הפוסקים ראשונים ואחרונים המקובלים דור אחר דור, כדי להיווכח שאכן הדבר מותר ולאחר שהקיפו מכל הצדדים והיה ברור לו להתיר, לא ירא ולא חת מלכותבו או לאומרו. אבל בכמה עניינים לנפשיה היה מחמיר ונוהג סלסול בעצמו, כנודע. וכבר הארכנו בפתגמא דא בהקדמה לספרינו קצה המטה בענייני חומרות בהלכה כי הכל תלוי במציאות ובנפש האדם וכו' וכו', וכך היה לעולמים.
ומרן ברוב חוכמתו ידע כי במקומות רבים בפרפריה קשה עד בלתי ניתן להשיג פירות וירקות שמיטה לחומרא. וכן יש אשר חזרו בתשובה ובביתם מקפידים על כשרות רגילה, ומעוררים על כך ריב ומדנים מיותרים ושנאות וחילול ה' ועוד כהנה דוגמאות. וכן שמתארחים בשבתות אצל משפחותיהם וכדו', שאי אפשר להחמיר. או שהפירות והירקות יקרים ולא כל כיס יכול לקנותם, ובפרט במשפחות ברוכות ילדים אשר צריכים לספק מזון לעולליהם. וכמו ששמעתי פה אל פה ממרן זצוק"ל בישיבת חזון עובדיה, בהיותנו אברכים בישיבה שבא לדבר על כך ואמר שיש אברכים שחושבים שזה איסור ונדחקים לקנות מכספם הדל ממילא. ופעמים שאף לא קונים ומוותרים, כי אין הפרוטה מצויה בכיסיהם והכפירים שואגים לטרף וכו', וכן לא יעשה, עכת"ד.
ואה"נ במקומות שניתן להשיג בקלות ובזול או שלא מעורר מחלוקת במשפחה וכל כיוצ"ב, המחמיר תע"ב. וכן נוהגים בכללי בענייני כשרות בכל בתי היראים, שאף שיש מוצרים בשוק שמעיקר הדין יכולים לקנותם אף בכשרות רגילה, נוהגים לסלסל בעצמם וקונים בהכשרים מהודרים. ה"נ הכא. אבל צריך לדעת שהוא בגדר חומרא ולא איסור, ולכן מרן התבטא בתקיפות שידע ברוב חוכמתו שהציבור ברגע שרואה שהרב מסתפק, יוצא מבולבל ונוטה לאיסורא וכו'. וחכם עדיף מנביא.
מה עוד שהחקלאים לצערינו הרב ברוב רובם אינם שומרים שמיטה ולא מעוניינים בכך, ואם היו מזניחים האי היתירא, השוק היה מוצף בפירות וירקות שחלים עליהם קדושת שביעית וכו' וכו', וצריך להציל העם מחשש זה. ושוו לעצמכם אם הרבנות היתה מפסיקה לספק כשרות ברמה רגילה והיו מצריכים רק כשרויות מהודרות, היו היום רבים מעם ישראל אוכלים נבלות וטרפות והמצב היה בכי רע, וכי יש הו"א שאם היו מעמידים רף כזה, היו הספקים נכנעים, בודאי שלא. וידוע שיש בהרבה ערים רבני ערים שמתירים בענייני כשרות כל מיני היתרים בשעת הדחק וכו', כאשר מדובר בכשרות רגילה, ואף יש מהם רבנים אשכנזים שהולכים בדרך זו, אף שבביתם אינם אוכלים מכשרויות אלו, משום שיודעים שאם יקשו וינהגו עם בעלי העסקים בחומרות, חומת הכשרות תיפרץ ורבים מעמי הארץ יקלו ראש ה'"י וכבר היה כן לעולמים, ומאי שנא הכא? אלא ודאי שצריכים מחד לדאוג שרבים לא יכשלו באיסורים, ומאידך לעודד את החקלאים להשבית השדות וכו', וכל כמה שחקלאים ישמעו, והיה זה שכרינו. וזה בדיוק היתה כוונתו של מרן זצוק"ל.
ואף ששמענו שמרן גופיה היה אוכל היתר מכירה, אין זו סתירה כלל. שבודאי מרן הבין שהוא היתר גמור ואכל שהיה נצרך לכך מכל מיני סיבות, כי כן ההלכה. וכזאת מצינו לגבי עוגיות פפושדו שמרן זצ"ל העיד שהיה אף הוא אוכל אותם כמו ששמעתי באוזניי, ואמנם לבד"ץ ב"י נתן הוראה לא לתת כשרות מהודרת משום כמה חששות שיש שמחמירים בהם, ולא קשיא מידי וכאמור. ונראה אף שבד"ץ ב"י לא יתן כשרות מהודרת לפירות וירקות המשווקות בהיתר מכירה, משום שבודאי יש הידור לאכול מיבול נכרי וכו'.
ודע עוד שישנם מוצרים שאין צריך להדר בהם ואפשר לאוכלם, אף אם אינם מפוקחים בכשרות מהודרת, אלא שהרבה מחמירים מחוסר ידיעה בעיקר. ויש אשר מעדיפים לא לחלק וקונים הכל בכשרות מהודרת גם בשביל חינוך הילדים. ודברים אלו לא היו בדורות הקודמים כמו שבררתי, או משום שאכן לא היתה אפשרות להדר או משום שהיו נוהגים הכל ע"פ ההלכה ולא הושפעו מפלגים כאלו או אחרים. והדברים עתיקים וידועים. וב"ה אכשור דרא וכיום כמעט תשעים אחוז מוצרים משווקים בכשרות מהודרת ואשריהם ישראל, כך שאין קושי לרכוש מתוצרות אלו, הן מבחינה פיזית שלא צריך לחפש וכו', הן מבחינה ממונית שבדר"כ אינם יקרים מאוד, אף שיש הפרשים לדוגמא בבשר ועופות ופעמים אף בירקות ובזה ינהג כ"א ע"פ יכולותיו ומצב כיסו וכו', כמובן לאחר בירור שאכן המוצר שלפניו מפוקח כדבעי.
וכעת סיפר לי אברך אחד שחמיו קונה היתר מכירה והוא מחמיר ואינו יודע מה לעשות, האם יעורר ע"כ מחלוקת וכו', והשבתי לו כי בדיוק ע"ז מרן אמר את דבריו הנחרצים שבמקום כזה בודאי מותר לאכול וכו', ואין לעורר שום מדנים בעבור כך.
וידיד נפשי הג"ר יקותיאל אוהב ציון שליט"א כתב לי, עתה קראתי בכל לב. לענ"ד הדברים ברורים בדעתו של מרן גאון עזינו זיע"א. וכן העיד ר' דוד גבאי בס' "שיח דוד" שאמר לו מרן זיע"א, שבודאי כן יש לנהוג לכתחילה לקנות יבול נוכרי או חו"ל וכו', ע"כ.
וידידנו הג"ר שמעון ללוש שליט"א כתב לי, לכבוד ידידי ורעי, אלופי ומיודעי, הרה"ג אושרי אזולאי שליט"א
שלום וברכה!
ראיתי מה ששלח אלי כבודו, ששרטט בדעת ובתבונה מה שהעלה בדעתו ודרכו של מרן רבנו הגדול זיע"א, בדבר היחס להיתר המכירה להלכה ולמעשה, חזק ואמץ!
אמנם לגופו של ענין, לדידי זעירא חזי לי דלא היא, ואחר העיון בכל מה שכתבו בזה מרן זיע"א בספריו ומכתביו, וכן מרן הראש"ל שליט"א בחיבוריו, וכן התיעודים מתורה שבע"פ, ההיתר לרכוש פירות וירקות מיבול של היתר מכירה הוא לכתחילה בשופי, אף לבני התורה המהדרין מן המהדרין.
וכפי שהשיב מרן רבנו הגדול זיע"א לרב יעקב ששון, אחר ששאלו מפורשות "האם גם למחמירים"? והשיב לו ש"כן", גם למחמירים. וכן אמר לו בנחישות וכמתרעם "מה צריך לחשוב כל פעם מהיכן לוקחים, מה לוקחים?! יש לנו היתר מכירה וגמרנו! רחמנות"!!! והוסיף על זה מעצמו "תאמר לחברים שלך גם כן"! ומבואר שמדבר להדיא לבני תורה המהדרין. ולא נחה דעתו עד שסיים, שמי שהוא "מקטני אמנה" שיקבל את חלקו בעולם הזה ויפסיד כסף, ע"כ. זו אמירה קשה בשביל מי שמחמיר בדבר שראוי להחמיר היכא דאפשר. גם בתוך דבריו שירבב דבר מעניין בזה, באמרו, "משה כועס עלי שאני אומר ככה"! והרי על מה כועס אם סה"כ אומר שמותר?! אלא שאומר שהכל לכתחילה, וכנראה הרב משה היה סבור שזה יכול לעורר עליו דברי קנטור שמתיר לכתחילה ובשופי. וברוך היודע.
וכן פסק להדיא בילקו"י שביעית תשע"ה עמ' תשס"ו, בהלכה למעשה, שההיתר הוא "לכתחילה, גם לבני תורה", ומה יותר מפורש מזה. אלא שהוסיף שאם אין כל הפסד בדבר, אה"נ המחמיר תע"ב, ובעמוד תתח ייחד את הדיבור לבאר שיחתו בזה, שהוא לא מחמת חשש של "קולא הלכתית", שהרי הוברר הענין שמהצד ההלכתי הוא ברור וחלק אף למהדרין מן המהדרין, ולכן הוא לכתחילה אף לבני תורה, אלא רק למי שחפץ לשמוע גם בקול החכמים שהתנגדו בזמנו להיתר, בזה אמרינן דשפיר יש מקום להנהגה של חומרא בזה, ותול"מ.
וגם מרן זיע"א בכל שנותיו האחרונות לא אמר ש"ראוי" להחמיר, אלא רק ששאלוהו אם בכל זאת יש מקום להדר, השיב דאה"נ אם רוצה להדר וזה לא על חשבון המשפחה, ויש לו כסף מיותר, שיהדר, לבריאות, אבל לא שזוהי דעתו של מרן זצ"ל שראוי להדר, כפי אשר יבחין המקשיב לרוח דבריו בכל התיעודים שיש לנו ממנו בזה.
ועל דבר המכתב "קול קורא" שכתב מרן זצ"ל לתושבי אשקלון שראוי ללקוחות בני תורה להחמיר, וכן הוא במכתב לרב גולדשמיט בשנת תשל"ב שלכתחילה יש לקונים להחמיר, והוסיף שהוא כפי שכתב בשו"ת יבי"א ח"ג חיו"ד סי' יט אות ז. ע"ש. ומכאן רבים וטובים סברי מרנן בדעת מרן זיע"א דלפי האמת דעתו להחמיר לכתחילה, ושההיתר ללקוחות גם הוא אינו אלא בדיעבד ומשום שעת הדחק, וכ"ש לבני תורה, ע"ש.
אולם אנא דאמרי דאדרבא שוברו בצדו, שכאשר העתיק את אותו קול קורא בעצמו שכתב לתושבי אשקלון, לשו"ת יבי"א ח"י (לאחר חלק יורה דעה, וכפי שהקדים שם שהוא מעתיק "קול קורא שנתפרסם בזמנו", ואין לנו "קול קורא" אחר שנתפרסם ממנו בעבר זולת לתושבי אשקלון), העתיק את הבסיס שלו מילה במילה אות באות, ואפילו הפסיקים והנקודות שוים, אבל שינה במכוון את כל הפניה שלו מהלקוחות, לחקלאים בלבד, אבל על הלקוחות לא דיבר כלל ועיקר!
ומבואר להדיא שלאחר מה שהרחיב לברר בזה ביביע אומר חלק י' יש כאן חזרה ברורה מהפניה שלו כלפי הלקוחות, והשמיט אותה במכוון ובידיים, דלאחר כל מה שהרחיב בביסוס ובירור תוקף המכירה, כבר אינו סבור שיש עוד מקום ונימוק הלכתי אחד שיש לחוש בשבילו שלא לרכוש מהיבול של המכירה. דאף שלגבי החקלאים שהם צריכים להשמיט את קרקעותיהם המכירה אינה רצויה, ולא נעשית אלא בשביל שעת הדחק, דסו"ס יש כאן הערמה, ואף שהיא מותרת, אבל הכל יודעים שלא מערימים לחינם נגד רצון התורה ומצוות חכמים, רק במקום צורך חשוב כשאין ברירה. אולם לגבי הלקוחות, שאין במעשיהם כל הערמה, אלא קונים יבול שהוא כבר כשר לאכילה ולמסחר לכתחילה ובשופי, בלא "שום" חשש הלכתי אפילו קל שבקלים, כפי שבירר ונימק מחדש ע"פ כללי הפסיקה לאורך ולרוחב מפי ספרים וסופרים בכל שבעת הסימנים הנרחבים שכתב בקונטרס השמיטה, בזה דעתו ברורה שאין כל מקום וצד להחמיר מבחינה "הלכתית".
ולכן מאז והלאה לא הזכיר מעולם בכתביו לגבי הלקוחות שיש ענין להחמיר כלל. וכן מאז והלאה, כאשר נשאל בזה תמיד ביטא דעתו ורוחו באופן בהיר ונהיר שלדעתו אין כל חשש כלל ועיקר, והכל מותר לכתחילה ובשופי אף למחמירים. ורק כשדחקו בו ושאלו בכל זאת אם לדעתו זה לכתחילה או שיש מקום להחמיר, היה מוסיף בלשון של התנערות, ההיתר הוא ברור לכתחילה, מי שרוצה להדר לעצמו, שיהדר, אבל לעצמו, לא לאחרים. יש לו כסף מיותר ורוצה להדר, שיהדר. כאלו הם תגובותיו, וזה מבטא באופן ברור את דעתו ורוחו לענ"ד.
ואף שאין עיקר סמיכתנו רק על תורה שבע"פ, אבל כאשר הדברים מתחזקים טובא ע"י תורה בכתב בדבריו הארוכים בזה ביבי"א ח"י, אדרבא אצטמיד חצבא דמרן רבנו זיע"א, לעמוד על דעתו אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא. ותול"מ.
וזהו שהעלה בילקו"י תשע"ה עמ' תשס"ו במסקנתו להלכה ולמעשה, שההיתר הוא "לכתחילה ואף לבני תורה", ואילו במהדורה קודמת של הילקו"י, וכן בקיצור ילקו"י, כתב שהוא רק בדיעבד.
והוא לענ"ד מפני שבמהדורות קודמות של הילקו"י עדין לא היה מקור לחדש שמרן היבי"א חזר בו מהמכתבים לרב גולדשמיט ולתושבי אשקלון, והיה אפשר דאף אחר היביע אומר אם נשאל אותו יתברר שההיתר הוא רק בדיעבד, דלכתחילה יש לחוש לאומרים שתוקף המכירה אינו מוחלט מכל וכל. שהרי לא דיבר מזה להדיא ביבי"א ח"י. ולכן אין לנו אלא מה שגילה דעתו להדיא באותם מכתבים לרב גולדשמיט טלאשקלון, ושכן הוא ביבי"א ח"ג סי' יט אות ז, וכאמור לעיל.
אולם עם השנים, לאחר שראה מרן הראש"ל שליט"א עוד בחייו של מרן זיע"א, את דבריו של מרן רבנו הגדול לבני ביתו בכמה הזדמנויות, שמתבאר מהם בהחלט דעתו ורוחו של מרן זיע"א למעשה, ולאחר מכן אף חתר מרן שליט"א לברר בעצמו מקרוב את דעתו ודרכו של מרן זיע"א בזה עוד בחייו, הן במעונו של מרן זיע"א, והן שחזר לעיין ולהרחיב הבירור והכתיבה בזה מן המקורות לאור טענות החולקים, ומצא שאכן דעתו של מרן זיע"א מתבררת ועולה בבירור הן בתורה שבכתב, והן בתורה שבע"פ, באופן שווה, שההיתר הוא לכתחילה ובשופי ואף לבני תורה, לכן כתב מסקנתו זו בילקו"י הבא שכתב, הוא מהדורת תשע"ה עמ' תשס"ו. ובעמוד תת"ח עמד על הצדדים בהכרעה זו, דאף שמהצד ההלכתי אין כל מקום לחוש ולא בכי הוא זה, והוא לכתחילה גם לבני תורה המהדרין, ללא חשש הלכתי כלל ועיקר, מ"מ בודאי שיש מקום לזה מצד ההנהגה, למי שרוצה (ואנו נוסיף למי שדרכו) לחוש לכל הדעות בנידונים שיש מגדולי הדור שהתנגדו להם, (כמו גנרטור בשבת וכדומה), אף שנתברר שלאמיתו של דבר אין מקום לחוש לזה כלל.
ובזה אתי שפיר שמצד אחד מרן שליט"א כותב שיש מקום לחומרא זו, והיינו בשביל ההנהגה הנ"ל, וכאמור, ומצד שני חוזר ואומר בכמה הזדמנויות שמרן זיע"א בעצמו היה אוכל היתר מכירה, וכן הוא בעצמו מר ניהו רבה אוכל בעצמו היתר מכירה, והיינו דאף שיש מקום לחומרא זו מצד ההנהגה בלבד, היינו שהמחמיר בזה אינו שיבוש, ואינו נקרא הדיוט, שיש לזה מקום, אבל למעשה זוהי הנהגה שאינה הולמת אותנו להתחיל לחוש לכל דבר שיתנגדו אליו גדולי הדור אף אחר שנדחו כל חששותיהם ע"י הגדולים שלנו מכל וכל. ואדרבא, בדרך המלך נלך, לאורו של עמוד האש ההולך לפני המחנה.
ובודאי שמרן שליט"א שחוזר על עדויות אלו על מרן זיע"א ועל עצמו שליט"א שהם אוכלים בעצמם היתר מכירה, אינו בשביל שנמשיך בערפול ונאמר שמסתמא יש להם סיבה למה היקלו, ושמא מאיתנו עדין הם מצפים שנחמיר, אלא חוזר על זה כדי שנדע שזה לכתחילה, ונלמד מעשה רב, ונפסיק לחיות בערפול ובגמגום.
ויש להוסיף, שכפי הנראה לדעת רבותינו הנזכרים, עדיפא יותר ההליכה בדרך ההלכה הבהירה ללא ערפול וגמגום, יותר מאשר שנגמגם ונחוש לאיזו הנהגה של חומרא מחמת סיבה שאינה מבוררת, וגם שאינה מדת כל אדם ואף לא בני התורה לחוש לכל דבר שהתנגדו לו כמה מחכמי הדור, ובכך שנלך בטח לפי כללי הפסיקה ודרכי ההוראה הבהירים, נשמור על הסדר והבהירות שעשה לנו מרן זצ"ל בשטח ההלכה, ולא ניתן מקום לערפל וחוסר בהירות בשטח ההלכה בחיי היום יום, ע"כ.
וכעת שלח לי האברך החשוב הרב יוסף זכאי שליט"א בזה"ל, למעלת מכובדינו מזכה הרבים ראש הכולל הגאון רבי אושרי אזולאי שליט"אהרב קהילת וראש כולל "הליכות עולם". מח"ס "אשרי האיש" ושו"ת "אשר השיב" ב"ח.
שלו' וברכה רבה!
קראתי את אשר כתב כת"ר שליט"א בטוטו"ד, ובודאי בלי ספק יש מקום להחמיר בהיתר המכירה, כמו שיראה המעיין הנכבד במערכות הפוסקים שכתב מרן זיע"א בספריו. ולאחרונה (ב' חשוון) דיברתי בזה עם ידידי הרב צבי חקק הי"ו (מי שזכה להיות נאמן ביתו הקרוב למרן זיע"א ב25 שנה האחרונות ויותר מב"ב כידוע) ואמר לי בהאי לישנא מרן זיע"א היה אומר אין מצווה לאכול דוקא מהיתר מכירה, וגם מרן זיע"א בעצמו לא חיפש דווקא מהיתר המכירה, והיה אומר אם הגעת לחנות וכל הסחורה יקרה תקנה מהיתר המכירה בזול, וכן אם הסחורה של היתר מכירה יותר משובחת מסחורת יבול נוכרי או שישית, תקנה מהיתר המכירה, או אברכים שקשה עליהם, או הגיעו לאולם או לסעודה משפחתית וכד' והגישו בפניכם את היתר המכירה מותר מעיקר הדין לאכול. וידוע על הרבה פסקים שמרן זיע"א היקל מעיקר הדין ביב"א לעם ישראל הוא החמיר לעצמו כגון, מעלית שבת ועוד ואכמ"ל. וכן שמעתי כמה פעמים מפי הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א שיש מקום להחמיר בהיתר מכירה אבל לעצמו בלבד! (וצ"ע האם גם לב"ב). והשתא דיברתי עם אחד מנכדיו הגדולים של מרן זיע"א (וביקש ממני לא להזכיר את שמו) ואמר לי שזוכר באברכותו שמרן זיע"א היה אוכל מהיתר המכירה שמרן היה גר ברחביה, מפני שהרבנית מאוד רצתה והיה חשוב לה לקנות דוקא בחנות הזאת, ומרן זיע"א כיבד אותה מאד, אבל בסוף ימיו מרן זיע"א לא אכל מהיתר המכירה, ולא יודע מדוע, ע"כ. ועיין במכתבו של מרן זיע"א בהקדמה לילקוט יוסף שביעית, לבני התורה והאברכים שיש באפשרותם לשמור את דיני השמיטה ללא חשש, שיחמירו. וע"ע בילקו"י שביעית (עמ' תתח), ע"כ.
ומלבד זה כתב לי הגאון הדיין המצויין הרב חגי שושן שליט"א וז"ל, מתוך מה שאני רואה יש בעיות בשטח, למשל יש מלא בשוק גידול חסלט של היתר מכירה שמשווק ע"י הרבנים המקומיים שהרבה אנשים רוכשים, אבל לא יודעים שלגבי תולעים הרמה מאוד נמוכה (מדובר במקומות של חממות שבכל השנים היו מאושרים ע"י הבדצי"ם, רק בעקבות שנת השמיטה הם לא מאשרים בגלל שהגידול בחלקו של יהודי ועל היתר חממות לבד הם לא מסתמכים), ע"כ.
[ובדרך אגב, ידוע לי כמה וכמה פסקים שהרב זצ"ל הראה להם פנים לכאן ולכאן וכאשר שאלו מאן דהוא הרי הרב כתב או אמר כך, היה אומר אה"נ יש צדדים לכאן ולכאן. וכן שמעתי באוזניי ממרן זצוק"ל על פסק אחד שנחלקו בו תלמידי חכמים וכאשר הגיע לשכנעו חד מן הצדדים אמר לו, אל תעשה מזה סיפור כל כך יש צדדים לכאן ולכאן וכו'. ואף שהכא לא שייך שפשוט הוא שהפסק מבוסס וחזק].
והשבוע סיפר לי מאן דהוא על רב עיר אחד ממקורבי מרן זצוק"ל שמסרב לתת כשרות בעירו שהרבה ממנה דתיים וחילונים לפירות וירקות בתוצרת היתר מכירה, כי לדעתו אין לתת כשרות להיתר מכירה. ואנני יודע אם עושה כן כי חושש חששות בצורת הפיקוח על ההיתר מכירה או שמא חש לחולקים. בכל אופן זה לא יעשה כי בודאי אפשר שיצאו מכך תקלות רבות מאוד וכמו שכתב הגאון הראש"ל הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל במכתב מפורסם. ואה"נ אם חושש על עצם הפיקוח ימנה מאן דהוא שיבדוק שהכל כדבעי וכו', שהרי זה תפקידו של הרב המקומי. אבל להימנע מחמת כן שלא לתת כשרות, בודאי שאין לזה שום הצדקה.
ונראה שהנקודה שרצינו להבהיר במשנתו של מרן זצוק"ל היא שאה"נ הרוצה לאכול היתר מכירה שיאכל, אבל לומר דליכא שום חומרא בזה לאכול יבול שישית או יבול נוכרי, זה לא יאמר, וכל הרוצה לנהוג סלסול בעצמו, ינהג וכמו שנוהג כך בהכשרי הבד"ץ שהרבה מהם מלאי חומרות וכבר הונהג בבתי היראים להכניס הכשרים טובים לבית גם מבחינת הקפדה יתירה או משום חינוך הילדים וכו', אלא א"כ בסיבות המפורטות לעיל שאין לו להחמיר כי חומרא זו תביאו לידי קולא. וגם משיחתו של מרן בישיבת חזון עובדיה בא הייתי נוכח מרן בא לאפוקי המזלזלים בזה וגורמים בלבול ובפרט שאברכים קשיי יום מבולבלים ומחמת זה נמנעים מלצרוך ירקות ופירות (וכמו ששח לי אברך השבוע שקנה ארבע עגבניות ב9 שקלים בו בזמן שבהיתר מכירה שווה חצי ואף פחות מכך). אבל לא אמר שלחומרא זו אין טעם וכו', וכך היה הלך רוחו של מרן זצוק"ל במשך כל השנים. וכל אותם סרטונים בא לאפוקי המבלבלים והמבולבלים. וכוחו של מרן היה שהיה תקיף ובטוח בפסקיו ולכן דבריו נתקבלו ועשו פירותיהם, ובודאי שבזה הושגה המטרה. וכך מרן גם שינה דור שלם שהרגישו שיש לנו מי שסוחב את משא הדור ולא מסופק וכו', והציבור קיבל בטחון ללכת בדרך הברורה והישרה.
וכל זה כתבתי אחר שראיתי שהשאלות אלינו בבית ההוראה חוזרות ונשנות בפרשתא דא. וידוע לכל באי שער עמי כי הנני צמוד לפסקיו של מרן זצוק"ל במשך שנים ולברר מקחו של מרן פאר הדור באתי. ולמה ששאלוני הרי כבודו קרוב למרן הראשון לציון שליט"א ומדוע לא שאלו, כמו שהנני נוהג כמעט בכל דבר וענין להימלך במו"ר. וע"כ יש לי להשיב בקצרה ממש והמבין יבין, כי בסוגיה זו צריך זהירות רבה עד למאוד ורצון יראיו יעשה, וד"ל.
שאלה: מהי דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקלה"ה על היתר מכירה. דמחד ראינו בכמה וכמה פעמים שמרן כתב וגם אמר בתושב"ע שהיתר זה הוא ללא פקפוק וכו'. ומאידך ראינו מכתב שכתב מרן זצוק"ל למשביתי הקרקעות שהם גיבורי כח עושי דברו וכו'. וכן משמע בכמה מקומות בילקו"י (שביעית) למרן הראשון לציון שליט"א דמשמע מיניה שהיא חומרא ואדרבה במקום שאפשר, יחמירו.
תשובה: הנה לאחר שבפתח שנת שמיטה זו, שנת תשפ"ב, הראו לציבור הרחב כמה וכמה סרטונים בו מרן זצוק"ל השיב שהיתר מכירה הוא היתר גמור וכל האומר להיפך לא למד וכו' וכו', ודבריו של מרן זצוק"ל התבדרו לכל רוחות העולם. וכבר ידוע גודלו ותוקפו, אשר אפשר לומר שאין לה ריע לא בדורות אלו וגם בדורות שלפניו, והוא האיש הגדול בארזים אשר קוטנו עבה ממותננו ומי יכול לעמוד על אפס קצהו בלימוד וכו'. וכן בבקיאותו, אשר כל רז לא אניס ליה ממש, ובכל סוגיה שנגע, לא הניח פינה וזוית. וגם בסוגיה זו של היתר מכירה מרן זצוק"ל הקיפה מכל צד ובכל אופן כך שכל הלומדה משתכנע כי מרן ראה כל ד' הפוסקים ולכן אמר ללא חת וללא מורא כי היתר זה, הוא היתר גמור. וכשם שמרן עשה כן בהאי היתירא, עשה כן גם באיסור, וכגון בסוגיה של חבישת פאה, לא הניח פינה וזוית עד שהכריע ברוב גדלותו שהדבר אסור ולא מצא פינה להתיר, ולא באנו כאן לדבר משבחו שיכלה הזמן והמה לא יכלו ומי אנו שנעשה כן, והרי הוא חוכא והטלולא לעמוד בכור המבחן של עינינו, ומה יעיד הננס על הענק שעולה עליו עשרת מונים (ולא כאותו טיפש, צ'עיר המשתלח אשר לא שימש והוא צנא מלא ספרי ללא דעת, ומוריד את שומעיו לרמה נמוכה וזולה ע"י דברי נבלה וכו', ובמקום אחר נכתוב בזה ב"ה יתברך).
ומאידך גיסא ראינו למו"ר זצוק"ל אשר הוציא מכתב לחזק את שומרי השמיטה גיבורי כח עושי דברו והודפס בילקו"י (שביעית) למורינו הרב. ובחזון עובדיה (פרוזבול, הנד"מ עמ' קיב, שם הביאו גם מתשובותיו של מרן על הל' שביעית). ורבים יצאו לכאורה מבולבלים ונבוכים, מה דעת מרן זצוק"ל בהאי עניינא.
ובכן ידוע בכל עולם ההלכה כי מרן זצוק"ל רב גובריה וחיליה בהאי כוחא דהיתירא ובכל ספריו חתר חתירה למצוא פתח להתיר, כמובן על פי ד' הפוסקים ראשונים ואחרונים המקובלים דור אחר דור, כדי להיווכח שאכן הדבר מותר ולאחר שהקיפו מכל הצדדים והיה ברור לו להתיר, לא ירא ולא חת מלכותבו או לאומרו. אבל בכמה עניינים לנפשיה היה מחמיר ונוהג סלסול בעצמו, כנודע. וכבר הארכנו בפתגמא דא בהקדמה לספרינו קצה המטה בענייני חומרות בהלכה כי הכל תלוי במציאות ובנפש האדם וכו' וכו', וכך היה לעולמים.
ומרן ברוב חוכמתו ידע כי במקומות רבים בפרפריה קשה עד בלתי ניתן להשיג פירות וירקות שמיטה לחומרא. וכן יש אשר חזרו בתשובה ובביתם מקפידים על כשרות רגילה, ומעוררים על כך ריב ומדנים מיותרים ושנאות וחילול ה' ועוד כהנה דוגמאות. וכן שמתארחים בשבתות אצל משפחותיהם וכדו', שאי אפשר להחמיר. או שהפירות והירקות יקרים ולא כל כיס יכול לקנותם, ובפרט במשפחות ברוכות ילדים אשר צריכים לספק מזון לעולליהם. וכמו ששמעתי פה אל פה ממרן זצוק"ל בישיבת חזון עובדיה, בהיותנו אברכים בישיבה שבא לדבר על כך ואמר שיש אברכים שחושבים שזה איסור ונדחקים לקנות מכספם הדל ממילא. ופעמים שאף לא קונים ומוותרים, כי אין הפרוטה מצויה בכיסיהם והכפירים שואגים לטרף וכו', וכן לא יעשה, עכת"ד.
ואה"נ במקומות שניתן להשיג בקלות ובזול או שלא מעורר מחלוקת במשפחה וכל כיוצ"ב, המחמיר תע"ב. וכן נוהגים בכללי בענייני כשרות בכל בתי היראים, שאף שיש מוצרים בשוק שמעיקר הדין יכולים לקנותם אף בכשרות רגילה, נוהגים לסלסל בעצמם וקונים בהכשרים מהודרים. ה"נ הכא. אבל צריך לדעת שהוא בגדר חומרא ולא איסור, ולכן מרן התבטא בתקיפות שידע ברוב חוכמתו שהציבור ברגע שרואה שהרב מסתפק, יוצא מבולבל ונוטה לאיסורא וכו'. וחכם עדיף מנביא.
מה עוד שהחקלאים לצערינו הרב ברוב רובם אינם שומרים שמיטה ולא מעוניינים בכך, ואם היו מזניחים האי היתירא, השוק היה מוצף בפירות וירקות שחלים עליהם קדושת שביעית וכו' וכו', וצריך להציל העם מחשש זה. ושוו לעצמכם אם הרבנות היתה מפסיקה לספק כשרות ברמה רגילה והיו מצריכים רק כשרויות מהודרות, היו היום רבים מעם ישראל אוכלים נבלות וטרפות והמצב היה בכי רע, וכי יש הו"א שאם היו מעמידים רף כזה, היו הספקים נכנעים, בודאי שלא. וידוע שיש בהרבה ערים רבני ערים שמתירים בענייני כשרות כל מיני היתרים בשעת הדחק וכו', כאשר מדובר בכשרות רגילה, ואף יש מהם רבנים אשכנזים שהולכים בדרך זו, אף שבביתם אינם אוכלים מכשרויות אלו, משום שיודעים שאם יקשו וינהגו עם בעלי העסקים בחומרות, חומת הכשרות תיפרץ ורבים מעמי הארץ יקלו ראש ה'"י וכבר היה כן לעולמים, ומאי שנא הכא? אלא ודאי שצריכים מחד לדאוג שרבים לא יכשלו באיסורים, ומאידך לעודד את החקלאים להשבית השדות וכו', וכל כמה שחקלאים ישמעו, והיה זה שכרינו. וזה בדיוק היתה כוונתו של מרן זצוק"ל.
ואף ששמענו שמרן גופיה היה אוכל היתר מכירה, אין זו סתירה כלל. שבודאי מרן הבין שהוא היתר גמור ואכל שהיה נצרך לכך מכל מיני סיבות, כי כן ההלכה. וכזאת מצינו לגבי עוגיות פפושדו שמרן זצ"ל העיד שהיה אף הוא אוכל אותם כמו ששמעתי באוזניי, ואמנם לבד"ץ ב"י נתן הוראה לא לתת כשרות מהודרת משום כמה חששות שיש שמחמירים בהם, ולא קשיא מידי וכאמור. ונראה אף שבד"ץ ב"י לא יתן כשרות מהודרת לפירות וירקות המשווקות בהיתר מכירה, משום שבודאי יש הידור לאכול מיבול נכרי וכו'.
ודע עוד שישנם מוצרים שאין צריך להדר בהם ואפשר לאוכלם, אף אם אינם מפוקחים בכשרות מהודרת, אלא שהרבה מחמירים מחוסר ידיעה בעיקר. ויש אשר מעדיפים לא לחלק וקונים הכל בכשרות מהודרת גם בשביל חינוך הילדים. ודברים אלו לא היו בדורות הקודמים כמו שבררתי, או משום שאכן לא היתה אפשרות להדר או משום שהיו נוהגים הכל ע"פ ההלכה ולא הושפעו מפלגים כאלו או אחרים. והדברים עתיקים וידועים. וב"ה אכשור דרא וכיום כמעט תשעים אחוז מוצרים משווקים בכשרות מהודרת ואשריהם ישראל, כך שאין קושי לרכוש מתוצרות אלו, הן מבחינה פיזית שלא צריך לחפש וכו', הן מבחינה ממונית שבדר"כ אינם יקרים מאוד, אף שיש הפרשים לדוגמא בבשר ועופות ופעמים אף בירקות ובזה ינהג כ"א ע"פ יכולותיו ומצב כיסו וכו', כמובן לאחר בירור שאכן המוצר שלפניו מפוקח כדבעי.
וכעת סיפר לי אברך אחד שחמיו קונה היתר מכירה והוא מחמיר ואינו יודע מה לעשות, האם יעורר ע"כ מחלוקת וכו', והשבתי לו כי בדיוק ע"ז מרן אמר את דבריו הנחרצים שבמקום כזה בודאי מותר לאכול וכו', ואין לעורר שום מדנים בעבור כך.
וידיד נפשי הג"ר יקותיאל אוהב ציון שליט"א כתב לי, עתה קראתי בכל לב. לענ"ד הדברים ברורים בדעתו של מרן גאון עזינו זיע"א. וכן העיד ר' דוד גבאי בס' "שיח דוד" שאמר לו מרן זיע"א, שבודאי כן יש לנהוג לכתחילה לקנות יבול נוכרי או חו"ל וכו', ע"כ.
וידידנו הג"ר שמעון ללוש שליט"א כתב לי, לכבוד ידידי ורעי, אלופי ומיודעי, הרה"ג אושרי אזולאי שליט"א
שלום וברכה!
ראיתי מה ששלח אלי כבודו, ששרטט בדעת ובתבונה מה שהעלה בדעתו ודרכו של מרן רבנו הגדול זיע"א, בדבר היחס להיתר המכירה להלכה ולמעשה, חזק ואמץ!
אמנם לגופו של ענין, לדידי זעירא חזי לי דלא היא, ואחר העיון בכל מה שכתבו בזה מרן זיע"א בספריו ומכתביו, וכן מרן הראש"ל שליט"א בחיבוריו, וכן התיעודים מתורה שבע"פ, ההיתר לרכוש פירות וירקות מיבול של היתר מכירה הוא לכתחילה בשופי, אף לבני התורה המהדרין מן המהדרין.
וכפי שהשיב מרן רבנו הגדול זיע"א לרב יעקב ששון, אחר ששאלו מפורשות "האם גם למחמירים"? והשיב לו ש"כן", גם למחמירים. וכן אמר לו בנחישות וכמתרעם "מה צריך לחשוב כל פעם מהיכן לוקחים, מה לוקחים?! יש לנו היתר מכירה וגמרנו! רחמנות"!!! והוסיף על זה מעצמו "תאמר לחברים שלך גם כן"! ומבואר שמדבר להדיא לבני תורה המהדרין. ולא נחה דעתו עד שסיים, שמי שהוא "מקטני אמנה" שיקבל את חלקו בעולם הזה ויפסיד כסף, ע"כ. זו אמירה קשה בשביל מי שמחמיר בדבר שראוי להחמיר היכא דאפשר. גם בתוך דבריו שירבב דבר מעניין בזה, באמרו, "משה כועס עלי שאני אומר ככה"! והרי על מה כועס אם סה"כ אומר שמותר?! אלא שאומר שהכל לכתחילה, וכנראה הרב משה היה סבור שזה יכול לעורר עליו דברי קנטור שמתיר לכתחילה ובשופי. וברוך היודע.
וכן פסק להדיא בילקו"י שביעית תשע"ה עמ' תשס"ו, בהלכה למעשה, שההיתר הוא "לכתחילה, גם לבני תורה", ומה יותר מפורש מזה. אלא שהוסיף שאם אין כל הפסד בדבר, אה"נ המחמיר תע"ב, ובעמוד תתח ייחד את הדיבור לבאר שיחתו בזה, שהוא לא מחמת חשש של "קולא הלכתית", שהרי הוברר הענין שמהצד ההלכתי הוא ברור וחלק אף למהדרין מן המהדרין, ולכן הוא לכתחילה אף לבני תורה, אלא רק למי שחפץ לשמוע גם בקול החכמים שהתנגדו בזמנו להיתר, בזה אמרינן דשפיר יש מקום להנהגה של חומרא בזה, ותול"מ.
וגם מרן זיע"א בכל שנותיו האחרונות לא אמר ש"ראוי" להחמיר, אלא רק ששאלוהו אם בכל זאת יש מקום להדר, השיב דאה"נ אם רוצה להדר וזה לא על חשבון המשפחה, ויש לו כסף מיותר, שיהדר, לבריאות, אבל לא שזוהי דעתו של מרן זצ"ל שראוי להדר, כפי אשר יבחין המקשיב לרוח דבריו בכל התיעודים שיש לנו ממנו בזה.
ועל דבר המכתב "קול קורא" שכתב מרן זצ"ל לתושבי אשקלון שראוי ללקוחות בני תורה להחמיר, וכן הוא במכתב לרב גולדשמיט בשנת תשל"ב שלכתחילה יש לקונים להחמיר, והוסיף שהוא כפי שכתב בשו"ת יבי"א ח"ג חיו"ד סי' יט אות ז. ע"ש. ומכאן רבים וטובים סברי מרנן בדעת מרן זיע"א דלפי האמת דעתו להחמיר לכתחילה, ושההיתר ללקוחות גם הוא אינו אלא בדיעבד ומשום שעת הדחק, וכ"ש לבני תורה, ע"ש.
אולם אנא דאמרי דאדרבא שוברו בצדו, שכאשר העתיק את אותו קול קורא בעצמו שכתב לתושבי אשקלון, לשו"ת יבי"א ח"י (לאחר חלק יורה דעה, וכפי שהקדים שם שהוא מעתיק "קול קורא שנתפרסם בזמנו", ואין לנו "קול קורא" אחר שנתפרסם ממנו בעבר זולת לתושבי אשקלון), העתיק את הבסיס שלו מילה במילה אות באות, ואפילו הפסיקים והנקודות שוים, אבל שינה במכוון את כל הפניה שלו מהלקוחות, לחקלאים בלבד, אבל על הלקוחות לא דיבר כלל ועיקר!
ומבואר להדיא שלאחר מה שהרחיב לברר בזה ביביע אומר חלק י' יש כאן חזרה ברורה מהפניה שלו כלפי הלקוחות, והשמיט אותה במכוון ובידיים, דלאחר כל מה שהרחיב בביסוס ובירור תוקף המכירה, כבר אינו סבור שיש עוד מקום ונימוק הלכתי אחד שיש לחוש בשבילו שלא לרכוש מהיבול של המכירה. דאף שלגבי החקלאים שהם צריכים להשמיט את קרקעותיהם המכירה אינה רצויה, ולא נעשית אלא בשביל שעת הדחק, דסו"ס יש כאן הערמה, ואף שהיא מותרת, אבל הכל יודעים שלא מערימים לחינם נגד רצון התורה ומצוות חכמים, רק במקום צורך חשוב כשאין ברירה. אולם לגבי הלקוחות, שאין במעשיהם כל הערמה, אלא קונים יבול שהוא כבר כשר לאכילה ולמסחר לכתחילה ובשופי, בלא "שום" חשש הלכתי אפילו קל שבקלים, כפי שבירר ונימק מחדש ע"פ כללי הפסיקה לאורך ולרוחב מפי ספרים וסופרים בכל שבעת הסימנים הנרחבים שכתב בקונטרס השמיטה, בזה דעתו ברורה שאין כל מקום וצד להחמיר מבחינה "הלכתית".
ולכן מאז והלאה לא הזכיר מעולם בכתביו לגבי הלקוחות שיש ענין להחמיר כלל. וכן מאז והלאה, כאשר נשאל בזה תמיד ביטא דעתו ורוחו באופן בהיר ונהיר שלדעתו אין כל חשש כלל ועיקר, והכל מותר לכתחילה ובשופי אף למחמירים. ורק כשדחקו בו ושאלו בכל זאת אם לדעתו זה לכתחילה או שיש מקום להחמיר, היה מוסיף בלשון של התנערות, ההיתר הוא ברור לכתחילה, מי שרוצה להדר לעצמו, שיהדר, אבל לעצמו, לא לאחרים. יש לו כסף מיותר ורוצה להדר, שיהדר. כאלו הם תגובותיו, וזה מבטא באופן ברור את דעתו ורוחו לענ"ד.
ואף שאין עיקר סמיכתנו רק על תורה שבע"פ, אבל כאשר הדברים מתחזקים טובא ע"י תורה בכתב בדבריו הארוכים בזה ביבי"א ח"י, אדרבא אצטמיד חצבא דמרן רבנו זיע"א, לעמוד על דעתו אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא. ותול"מ.
וזהו שהעלה בילקו"י תשע"ה עמ' תשס"ו במסקנתו להלכה ולמעשה, שההיתר הוא "לכתחילה ואף לבני תורה", ואילו במהדורה קודמת של הילקו"י, וכן בקיצור ילקו"י, כתב שהוא רק בדיעבד.
והוא לענ"ד מפני שבמהדורות קודמות של הילקו"י עדין לא היה מקור לחדש שמרן היבי"א חזר בו מהמכתבים לרב גולדשמיט ולתושבי אשקלון, והיה אפשר דאף אחר היביע אומר אם נשאל אותו יתברר שההיתר הוא רק בדיעבד, דלכתחילה יש לחוש לאומרים שתוקף המכירה אינו מוחלט מכל וכל. שהרי לא דיבר מזה להדיא ביבי"א ח"י. ולכן אין לנו אלא מה שגילה דעתו להדיא באותם מכתבים לרב גולדשמיט טלאשקלון, ושכן הוא ביבי"א ח"ג סי' יט אות ז, וכאמור לעיל.
אולם עם השנים, לאחר שראה מרן הראש"ל שליט"א עוד בחייו של מרן זיע"א, את דבריו של מרן רבנו הגדול לבני ביתו בכמה הזדמנויות, שמתבאר מהם בהחלט דעתו ורוחו של מרן זיע"א למעשה, ולאחר מכן אף חתר מרן שליט"א לברר בעצמו מקרוב את דעתו ודרכו של מרן זיע"א בזה עוד בחייו, הן במעונו של מרן זיע"א, והן שחזר לעיין ולהרחיב הבירור והכתיבה בזה מן המקורות לאור טענות החולקים, ומצא שאכן דעתו של מרן זיע"א מתבררת ועולה בבירור הן בתורה שבכתב, והן בתורה שבע"פ, באופן שווה, שההיתר הוא לכתחילה ובשופי ואף לבני תורה, לכן כתב מסקנתו זו בילקו"י הבא שכתב, הוא מהדורת תשע"ה עמ' תשס"ו. ובעמוד תת"ח עמד על הצדדים בהכרעה זו, דאף שמהצד ההלכתי אין כל מקום לחוש ולא בכי הוא זה, והוא לכתחילה גם לבני תורה המהדרין, ללא חשש הלכתי כלל ועיקר, מ"מ בודאי שיש מקום לזה מצד ההנהגה, למי שרוצה (ואנו נוסיף למי שדרכו) לחוש לכל הדעות בנידונים שיש מגדולי הדור שהתנגדו להם, (כמו גנרטור בשבת וכדומה), אף שנתברר שלאמיתו של דבר אין מקום לחוש לזה כלל.
ובזה אתי שפיר שמצד אחד מרן שליט"א כותב שיש מקום לחומרא זו, והיינו בשביל ההנהגה הנ"ל, וכאמור, ומצד שני חוזר ואומר בכמה הזדמנויות שמרן זיע"א בעצמו היה אוכל היתר מכירה, וכן הוא בעצמו מר ניהו רבה אוכל בעצמו היתר מכירה, והיינו דאף שיש מקום לחומרא זו מצד ההנהגה בלבד, היינו שהמחמיר בזה אינו שיבוש, ואינו נקרא הדיוט, שיש לזה מקום, אבל למעשה זוהי הנהגה שאינה הולמת אותנו להתחיל לחוש לכל דבר שיתנגדו אליו גדולי הדור אף אחר שנדחו כל חששותיהם ע"י הגדולים שלנו מכל וכל. ואדרבא, בדרך המלך נלך, לאורו של עמוד האש ההולך לפני המחנה.
ובודאי שמרן שליט"א שחוזר על עדויות אלו על מרן זיע"א ועל עצמו שליט"א שהם אוכלים בעצמם היתר מכירה, אינו בשביל שנמשיך בערפול ונאמר שמסתמא יש להם סיבה למה היקלו, ושמא מאיתנו עדין הם מצפים שנחמיר, אלא חוזר על זה כדי שנדע שזה לכתחילה, ונלמד מעשה רב, ונפסיק לחיות בערפול ובגמגום.
ויש להוסיף, שכפי הנראה לדעת רבותינו הנזכרים, עדיפא יותר ההליכה בדרך ההלכה הבהירה ללא ערפול וגמגום, יותר מאשר שנגמגם ונחוש לאיזו הנהגה של חומרא מחמת סיבה שאינה מבוררת, וגם שאינה מדת כל אדם ואף לא בני התורה לחוש לכל דבר שהתנגדו לו כמה מחכמי הדור, ובכך שנלך בטח לפי כללי הפסיקה ודרכי ההוראה הבהירים, נשמור על הסדר והבהירות שעשה לנו מרן זצ"ל בשטח ההלכה, ולא ניתן מקום לערפל וחוסר בהירות בשטח ההלכה בחיי היום יום, ע"כ.
וכעת שלח לי האברך החשוב הרב יוסף זכאי שליט"א בזה"ל, למעלת מכובדינו מזכה הרבים ראש הכולל הגאון רבי אושרי אזולאי שליט"אהרב קהילת וראש כולל "הליכות עולם". מח"ס "אשרי האיש" ושו"ת "אשר השיב" ב"ח.
שלו' וברכה רבה!
קראתי את אשר כתב כת"ר שליט"א בטוטו"ד, ובודאי בלי ספק יש מקום להחמיר בהיתר המכירה, כמו שיראה המעיין הנכבד במערכות הפוסקים שכתב מרן זיע"א בספריו. ולאחרונה (ב' חשוון) דיברתי בזה עם ידידי הרב צבי חקק הי"ו (מי שזכה להיות נאמן ביתו הקרוב למרן זיע"א ב25 שנה האחרונות ויותר מב"ב כידוע) ואמר לי בהאי לישנא מרן זיע"א היה אומר אין מצווה לאכול דוקא מהיתר מכירה, וגם מרן זיע"א בעצמו לא חיפש דווקא מהיתר המכירה, והיה אומר אם הגעת לחנות וכל הסחורה יקרה תקנה מהיתר המכירה בזול, וכן אם הסחורה של היתר מכירה יותר משובחת מסחורת יבול נוכרי או שישית, תקנה מהיתר המכירה, או אברכים שקשה עליהם, או הגיעו לאולם או לסעודה משפחתית וכד' והגישו בפניכם את היתר המכירה מותר מעיקר הדין לאכול. וידוע על הרבה פסקים שמרן זיע"א היקל מעיקר הדין ביב"א לעם ישראל הוא החמיר לעצמו כגון, מעלית שבת ועוד ואכמ"ל. וכן שמעתי כמה פעמים מפי הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א שיש מקום להחמיר בהיתר מכירה אבל לעצמו בלבד! (וצ"ע האם גם לב"ב). והשתא דיברתי עם אחד מנכדיו הגדולים של מרן זיע"א (וביקש ממני לא להזכיר את שמו) ואמר לי שזוכר באברכותו שמרן זיע"א היה אוכל מהיתר המכירה שמרן היה גר ברחביה, מפני שהרבנית מאוד רצתה והיה חשוב לה לקנות דוקא בחנות הזאת, ומרן זיע"א כיבד אותה מאד, אבל בסוף ימיו מרן זיע"א לא אכל מהיתר המכירה, ולא יודע מדוע, ע"כ. ועיין במכתבו של מרן זיע"א בהקדמה לילקוט יוסף שביעית, לבני התורה והאברכים שיש באפשרותם לשמור את דיני השמיטה ללא חשש, שיחמירו. וע"ע בילקו"י שביעית (עמ' תתח), ע"כ.
ומלבד זה כתב לי הגאון הדיין המצויין הרב חגי שושן שליט"א וז"ל, מתוך מה שאני רואה יש בעיות בשטח, למשל יש מלא בשוק גידול חסלט של היתר מכירה שמשווק ע"י הרבנים המקומיים שהרבה אנשים רוכשים, אבל לא יודעים שלגבי תולעים הרמה מאוד נמוכה (מדובר במקומות של חממות שבכל השנים היו מאושרים ע"י הבדצי"ם, רק בעקבות שנת השמיטה הם לא מאשרים בגלל שהגידול בחלקו של יהודי ועל היתר חממות לבד הם לא מסתמכים), ע"כ.
[ובדרך אגב, ידוע לי כמה וכמה פסקים שהרב זצ"ל הראה להם פנים לכאן ולכאן וכאשר שאלו מאן דהוא הרי הרב כתב או אמר כך, היה אומר אה"נ יש צדדים לכאן ולכאן. וכן שמעתי באוזניי ממרן זצוק"ל על פסק אחד שנחלקו בו תלמידי חכמים וכאשר הגיע לשכנעו חד מן הצדדים אמר לו, אל תעשה מזה סיפור כל כך יש צדדים לכאן ולכאן וכו'. ואף שהכא לא שייך שפשוט הוא שהפסק מבוסס וחזק].
והשבוע סיפר לי מאן דהוא על רב עיר אחד ממקורבי מרן זצוק"ל שמסרב לתת כשרות בעירו שהרבה ממנה דתיים וחילונים לפירות וירקות בתוצרת היתר מכירה, כי לדעתו אין לתת כשרות להיתר מכירה. ואנני יודע אם עושה כן כי חושש חששות בצורת הפיקוח על ההיתר מכירה או שמא חש לחולקים. בכל אופן זה לא יעשה כי בודאי אפשר שיצאו מכך תקלות רבות מאוד וכמו שכתב הגאון הראש"ל הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל במכתב מפורסם. ואה"נ אם חושש על עצם הפיקוח ימנה מאן דהוא שיבדוק שהכל כדבעי וכו', שהרי זה תפקידו של הרב המקומי. אבל להימנע מחמת כן שלא לתת כשרות, בודאי שאין לזה שום הצדקה.
ונראה שהנקודה שרצינו להבהיר במשנתו של מרן זצוק"ל היא שאה"נ הרוצה לאכול היתר מכירה שיאכל, אבל לומר דליכא שום חומרא בזה לאכול יבול שישית או יבול נוכרי, זה לא יאמר, וכל הרוצה לנהוג סלסול בעצמו, ינהג וכמו שנוהג כך בהכשרי הבד"ץ שהרבה מהם מלאי חומרות וכבר הונהג בבתי היראים להכניס הכשרים טובים לבית גם מבחינת הקפדה יתירה או משום חינוך הילדים וכו', אלא א"כ בסיבות המפורטות לעיל שאין לו להחמיר כי חומרא זו תביאו לידי קולא. וגם משיחתו של מרן בישיבת חזון עובדיה בא הייתי נוכח מרן בא לאפוקי המזלזלים בזה וגורמים בלבול ובפרט שאברכים קשיי יום מבולבלים ומחמת זה נמנעים מלצרוך ירקות ופירות (וכמו ששח לי אברך השבוע שקנה ארבע עגבניות ב9 שקלים בו בזמן שבהיתר מכירה שווה חצי ואף פחות מכך). אבל לא אמר שלחומרא זו אין טעם וכו', וכך היה הלך רוחו של מרן זצוק"ל במשך כל השנים. וכל אותם סרטונים בא לאפוקי המבלבלים והמבולבלים. וכוחו של מרן היה שהיה תקיף ובטוח בפסקיו ולכן דבריו נתקבלו ועשו פירותיהם, ובודאי שבזה הושגה המטרה. וכך מרן גם שינה דור שלם שהרגישו שיש לנו מי שסוחב את משא הדור ולא מסופק וכו', והציבור קיבל בטחון ללכת בדרך הברורה והישרה.
וכל זה כתבתי אחר שראיתי שהשאלות אלינו בבית ההוראה חוזרות ונשנות בפרשתא דא. וידוע לכל באי שער עמי כי הנני צמוד לפסקיו של מרן זצוק"ל במשך שנים ולברר מקחו של מרן פאר הדור באתי. ולמה ששאלוני הרי כבודו קרוב למרן הראשון לציון שליט"א ומדוע לא שאלו, כמו שהנני נוהג כמעט בכל דבר וענין להימלך במו"ר. וע"כ יש לי להשיב בקצרה ממש והמבין יבין, כי בסוגיה זו צריך זהירות רבה עד למאוד ורצון יראיו יעשה, וד"ל.
ב"ה
חזק וברוך.
ומכיון שהשואל ביקש אותי באופן פרטי לבאר כאן, לפי דברי שהובאו כאן ע"י ידי"נ, מדוע אין כשרות של בד"ץ בית יוסף על היתר מכירה, אבאר בזה שהסיבה לכך מבוארת מאליה, לעיל סוף ד"ה וכפי שהשיב, ע"ש. ובודאי שזה מובן מאד שלא כדאי לגוף ציבורי מבוסס, להיות מעורב בעניינים השנויים במחלוקת פולמוסית מול חוגים שונים שיצאו נגדו בחרב וחנית, בזמן שאותו גוף ציבורי כל המטרה היא להחדירו בקרב הציבור באופן שיתן מענה לכלל הציבור ללא מחיצות וגבולות, ולכן אין נכון עבורו כלל להיכנס בכל זה. כ"ש שיש רבים שכן סבורים להחמיר בזה, ואם גוף כשרות כזה יתעלם מהנהגתם, הם יסתייגו ממנו בכל ענין שמא גם פרט זה תלוי בשינויי גישות וכדומה.
ולגופו של ענין מהמו"מ שהובא לעיל, הנה לאחר כתבי הנ"ל לידי"נ בשעתו, הקרה הי"ת לפני מ"ש מרן שליט"א בילקו"י בשני מקומות, אחד בעמוד תתכח, שם ביאר ההנהגה הראויה להסיר הלוט והערפל ממסילות ההלכה הבהירה, והשני בעמוד תתפא והלאה, לנהוג כדעת רבו גדול הדור בדוקא אפילו אם היה לקולא, ואצרפם לכאן, שם מבואר יפה מה דעתו מצד ההנהגה למעשה לדידן כתלמידי מרן זיע"א דנקטינן בשיפולי גלימתו.
כמו"כ היום הזה ממש בס"ד גדולה, הראני ידידי הרב מיארה נר"ו מכתב ממרן זיע"א שכפי הידוע לי עדין לא התפרסם, ובו גם מבינים דעתו של מרן זיע"א כמה שנים אחר מכתבו לאשקלון, ואצרף גם אותו.
למותר לציין בכל זה, שהכלל בגדול בזה, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, והאמת והשלום אהבו.
בברכה רבה
חזק וברוך.
ומכיון שהשואל ביקש אותי באופן פרטי לבאר כאן, לפי דברי שהובאו כאן ע"י ידי"נ, מדוע אין כשרות של בד"ץ בית יוסף על היתר מכירה, אבאר בזה שהסיבה לכך מבוארת מאליה, לעיל סוף ד"ה וכפי שהשיב, ע"ש. ובודאי שזה מובן מאד שלא כדאי לגוף ציבורי מבוסס, להיות מעורב בעניינים השנויים במחלוקת פולמוסית מול חוגים שונים שיצאו נגדו בחרב וחנית, בזמן שאותו גוף ציבורי כל המטרה היא להחדירו בקרב הציבור באופן שיתן מענה לכלל הציבור ללא מחיצות וגבולות, ולכן אין נכון עבורו כלל להיכנס בכל זה. כ"ש שיש רבים שכן סבורים להחמיר בזה, ואם גוף כשרות כזה יתעלם מהנהגתם, הם יסתייגו ממנו בכל ענין שמא גם פרט זה תלוי בשינויי גישות וכדומה.
ולגופו של ענין מהמו"מ שהובא לעיל, הנה לאחר כתבי הנ"ל לידי"נ בשעתו, הקרה הי"ת לפני מ"ש מרן שליט"א בילקו"י בשני מקומות, אחד בעמוד תתכח, שם ביאר ההנהגה הראויה להסיר הלוט והערפל ממסילות ההלכה הבהירה, והשני בעמוד תתפא והלאה, לנהוג כדעת רבו גדול הדור בדוקא אפילו אם היה לקולא, ואצרפם לכאן, שם מבואר יפה מה דעתו מצד ההנהגה למעשה לדידן כתלמידי מרן זיע"א דנקטינן בשיפולי גלימתו.
כמו"כ היום הזה ממש בס"ד גדולה, הראני ידידי הרב מיארה נר"ו מכתב ממרן זיע"א שכפי הידוע לי עדין לא התפרסם, ובו גם מבינים דעתו של מרן זיע"א כמה שנים אחר מכתבו לאשקלון, ואצרף גם אותו.
למותר לציין בכל זה, שהכלל בגדול בזה, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, והאמת והשלום אהבו.
בברכה רבה