• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

המקור ששתי שערות פוסלות בפרה

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
פרה אדומה תמימה (יט ב)

פירש רש"י
שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה. והקשה בפירוש ריב"א עה"ת בשם רבינו תם מאורליינש, הרי שיעור שתי שערות הוא הלכה למשה מסיני, ככל השיעורים [ועי' בפירוש הרא"ם], וכיון שישנה הלכה למשה מסיני שנפסלת בשתי שערות, למה לי קרא שתהא תמימה באדמימות.

ולכאורה היה נראה לתרץ בפשיטות, שהלכה למשה מסיני זו אינה מיוחדת בפרה אדומה, אלא בכל מקום שיש בו דין התלוי בשער, כגון שער לבן בנגעים שאינו מטמא בפחות מב' שערות, וכן לגבי תגלחת נזיר ומצורע ולויים, דשתי שערות מעכבות בהם, ושער אחד אינו מעכב. ולולי קרא שצריכים תמימה באדמומית היינו אומרים שההלכה נאמרה לענין דברים אחרים, ורק לאחר שצריך תמימה באדמימות אמרינן שמכל מקום השיעור הוא בשתי שערות כמו בכל מקום.

ומה שלא תירצו כן הראשונים, יש לבאר שבתורת כהנים תזריע פרק ב' דרשינן לגבי נגעים, אין שער פחות משנים, ופירש הר"ש שם, שלשער אחד קרינן "שערה", ועי' בפירוש הראב"ד שם. ואם כן בנגעים ונזיר שנאמר בהם שער הוי לימוד מן הכתוב שצריך ב' שערות, ואילו לגבי פרה לא נאמר "שער", וצריך הלכה למשה מסיני לזה דהשיעור הוא בב' שערות, ועכ"פ נמצא שההלכה נצרכה רק לפרה, שלא נאמר בה שער.

אמנם בספר נחלת יעקב פרשת תזריע כתב בדעת הרמב"ם בפיהמ"ש נגעים פ"ד מ"ד, שאינו נלמד מלשון "שער" אלא הוי הלכה למשה מסיני, ולפי זה יש לומר שהכל הלכה אחת בכל המקומות [ועי' בפירוש הר"ע מברטנורא עה"ת שכתב ששיעור ב' שערות בפרה הוא כמו לגבי נגעים], ולפי"ז מיושבת קושיית ר"ת מאורליינש. אכן גם לשיטת הרמב"ם עדיין יש לדון, שההלכה היא רק שמיעוט שער שתי שערות, וא"כ הלכה זו שייכת רק במקום שנאמר בו "שער", כגון נגעים וגילוח נזיר, ואילו בפרה אדומה שלא נאמר בה שער היא הלכה בפני עצמה, ושוב קשה כנ"ל.
◆ ◆ ◆

ובשו"ת משיבת נפש למהרא"ל צינץ זצ"ל בסי' י"ב אות ד' כתב ליישב וז"ל "שההלכה נאמרה רק שב' שערות פוסלות בפרה, ואי לאו דכתיב תמימה הוה אמינא דרובה אדומה נמי כשרה, וההלכה אתיא שאם יש באותו הרוב אדום שתי שערות שחורות פסולה, אבל בפחות משתי שערות אינו כלום, אבל מיעוטה שחורה לא איכפת לן", עכ"ל. ובפשוטו כוונתו באופן שהשער השחור הנמצא בתוך הרוב אדום משלים לרוב שחור, ומכל מקום כיון שהוא שער אחד אינו משלים, ואינו מצטרף עם שאר השער השחור, כיון שבפרה צריכים ב' שערות במקום אחד כמבואר במשנה בפרה פ"ב מ"ה. אמנם עדיין קשה לפי דעת רבי יהושע בן בתירא במשנה שם, שאפילו אחת בראשה ואחת בזנבה מצטרפין, ואם כן אין לומר שההלכה באופן שישנם ב' שערות בתוך החלק האדום והם משלימות לרוב שחור, שאם כן אפילו שערה אחת תפסול, כיון שהיא מצטרפת לרוב השערות השחורות שבמקום האחר, ולא חשיב שער אחד.

ואולי יש לומר עוד, שמההלכה למשה מסיני אין ללמוד אלא על שערות, אבל באמת גם גוף הפרה צריך להיות אדום, עי' משנה פרה פ"ב מ"ב שרק גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה, וזה אין ללמוד מהלכה למשה מסיני שפוסל גם במיעוטו, שהרי ההלכה נאמרה דוקא בשער.

ובפירוש רבינו חיים פלטיאל כתב ליישב, דאי מההילכתא הוה אמינא ששתי שערות פוסלות אף בשני מקומות, הואיל ויש בפרה ב' שערות שחורות, וקמ"ל קרא "תמימה" דבעינן במקום אחד. ויש לבאר, שמצד ההילכתא היינו אומרים שב' השערות עצמם הם פסול כמו שב' שערות הם סימן טומאה בנגעים, וממילא מצטרפות מכל הגוף, קמ"ל קרא שהפסול הוא משום שעי"ז הפרה כולה אינה נחשבת אדומה תמימה באדמימות, ולזה דוקא ב' שערות במקום אחד אינם בטלים אגב כל הפרה. אמנם עדיין קשה למ"ד במסכת פרה שם, שב' שערות מצטרפות אפילו אחת בזנבה ואחת בראשה, וצ"ע.​
 
ואילו בפרה אדומה שלא נאמר בה שער היא הלכה בפני עצמה,​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וכן משמע ממה שבפרה פוסלות דוקא ב' שערות במקום אחד כמבואר במשנה פרה פ"ב, ובנזיר ובנגע אפילו בב' מקומות. ומבואר דיש חילוק בדין בין שיעור השערות בפרה לבין שאר המקומות, וצ"ל דזהו הילכתא מיוחדת כאן בשיעור הפוסל את הפרה. ועי' חזון נחום על המשניות בפרה שם.

אמנם מצינו דרך מחודשת בזה ע"פ דברי הספרי זוטא המובא בילקוט פרשת חקת, דהנה במשנה בפרה שם מבואר דבשערות מפוזרות צריך לתלוש, וכשהן סמוכות לא מהני התלישה. ובפשוטו החילוק הוא דכשהן סמוכות שהן פסולות מעיקר הדין לא מהני תלישה, דצריך שהפרה תהיה אדומה מחמת עצמה ותלישה אינה מועילה להכשיר, וכשהן מפוזרות מעיקר הדין הם כשירות, ורק מפני מראית העין צריך תלישה, וכ"כ בכס"מ פרה פ"א ה"ד ומובא בתוי"ט שם.

אמנם בספרי זוטא איתא, "רבי עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרים ובלבד שיעבירם, אבל אם היו שנים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא כמין קרחת". וביאר בזית רענן לבעל המגן אברהם שם וז"ל "אם יתלשו אותן יהיה קרחת, ועי' בשבת דף צ"ד שהוא (שיער קרח) [שיעור קרחה, כצ"ל]", עכ"ל.

ומדבריו נראה דהביאור הוא כך, דבעוד שהב' שערות קיימות הם פוסלות מן התורה אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה, כבכל מקום דשיעור ב' שערות מצטרף אפילו מפוזרות, ואין חילוק בין פרה לשאר דוכתי. אלא שאם אינן סמוכות יש לו תקנה לתלשו. ורק בב' שערות סמוכות אין תקנה לתולשו, כיון שאז נמצא דאיכא קרחה, והקרחה ג"כ פוסלת שאינו נחשב תמימה באדמימות, ושיעור קרחה הוא בב' שערות, וכשיעור קרחה בכל מקום.

ולפי זה באמת אין חילוק ביסוד הדין בין פרה לשאר דיני התורה, דלשיעור קרחה י"ל דאין מצטרף מב' מקומות בכל התורה, היינו גם בקורח על מת, ועי' באילת השחר מכות כ: שנסתפק בזה. [וצ"ל דקרחה היינו דוקא כשהיו ב' שערות אדומות שם ונקרחו, אבל היכא שמעיקרא לא היו ב' שערות אינו פוסל, כמו שהוכיח במנ"ח במצוה שצ"ז מהא דב' שערות שחורות אינן פוסלות בפחות מכדי לקרוץ בזוג, והרי עכ"פ חסר שם שער שחור].

ולפי דרכינו למדנו, דהנה יש להסתפק לגבי קרחה על מת ששיעורה הוא בב' שערות וכנ"ל, היאך הדין בקורח ב' שערות בגומא אחת, דהנה בנדה נב. מבואר דב' שערות בגומא אחת גם כן נחשבות לב' שערות לענין סימני גדלות, ולכאורה כן הדין לכל דיני התורה, כמו גם כאן לגבי פרה אדומה. אמנם לענין קרחה יש להסתפק אם ב' השערות יוצאות מגומא אחת, דבפשוטו השיעור הוא במקום הקרחה הנולד על ידי נטילת השער, ובקורח ב' שערות בגומא אחת מקום הקרחה הוא כמו של שערה אחת, ואע"פ שבמעשה הקריחה איכא שיעורא של ב' שערות, לכאורה השיעור הוא בקרחה עצמה, ופטור. אמנם לפי דברי הספרי זוטא הכא דפרה שניטלו ממנה ב' שערות בגומא אחת פסולה משום קרחה, והזית רענן דימה לשיעור קרחה בקורח על מת, מבואר שגם בב' שערות בגומא אחת איכא שיעור קרחה, וצריך עיון בזה.

[ועי' בבית יוסף יו"ד סי' ק"פ שנראה מדבריו דכמו שלגבי שבת בלוקט לבנות מתוך שחורות חייב אפילו על אחת משום דאית ליה חשיבות, וכמבואר במכות כ:, הכי נמי גם לגבי קרחה, בלוקט לבנות מתוך שחורות חייב אף על אחת, ויש בזה חידוש משום דהיה מקום לומר דרק לגבי מלאכת שבת תלוי במלאכה חשובה שמקיימין כמוה, ובלבנות מתוך שחורות איכא חשיבות, ואף לגבי לא תקיפו ולא תשחית פאת זקנך היה נראה דלא מהני חשיבות בלוקט לבנות מתוך שחורות, אמנם ביותר יל"ע לענין קרחה, לפי מה שכתבנו דהשיעור אינו בשער הניטל, אלא במקום הקרחה הנולד, א"כ מה מהני החשיבות של השער, הא במקום הקרחה הנולד אין שום חילוק וחשיבות, ומשמע דאיסור קרחה הוא על נטילת השער בדרך של קרחה, ולפי"ז י"ל דמה"ט ב' שערות בגומא אחת חשיבי קרחה, ועדיין צ"ע בזה].​
 
ולכאורה היה נראה לתרץ בפשיטות, שהלכה למשה מסיני זו אינה מיוחדת בפרה אדומה, אלא בכל מקום שיש בו דין התלוי בשער, כגון שער לבן בנגעים שאינו מטמא בפחות מב' שערות, וכן לגבי תגלחת נזיר ומצורע ולויים, דשתי שערות מעכבות בהם, ושער אחד אינו מעכב. ולולי קרא שצריכים תמימה באדמומית היינו אומרים שההלכה נאמרה לענין דברים אחרים, ורק לאחר שצריך תמימה באדמימות אמרינן שמכל מקום השיעור הוא בשתי שערות כמו בכל מקום.
בסברא חלוק טובא לכאו', דכל הני תליין בשם שיער והצבע לאו דוקא [ואמנם יש תנאי של צבע מסויים], משא"כ בפרה דהענין הוא אדמימות, ודו"ק.
 
חזור
חלק עליון