מתוך ה'מגדלות מרקחים':
פרה אדומה תמימה (יט ב)
פירש רש"י שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה. והקשה בפירוש ריב"א עה"ת בשם רבינו תם מאורליינש, הרי שיעור שתי שערות הוא הלכה למשה מסיני, ככל השיעורים [ועי' בפירוש הרא"ם], וכיון שישנה הלכה למשה מסיני שנפסלת בשתי שערות, למה לי קרא שתהא תמימה באדמימות.
ולכאורה היה נראה לתרץ בפשיטות, שהלכה למשה מסיני זו אינה מיוחדת בפרה אדומה, אלא בכל מקום שיש בו דין התלוי בשער, כגון שער לבן בנגעים שאינו מטמא בפחות מב' שערות, וכן לגבי תגלחת נזיר ומצורע ולויים, דשתי שערות מעכבות בהם, ושער אחד אינו מעכב. ולולי קרא שצריכים תמימה באדמומית היינו אומרים שההלכה נאמרה לענין דברים אחרים, ורק לאחר שצריך תמימה באדמימות אמרינן שמכל מקום השיעור הוא בשתי שערות כמו בכל מקום.
ומה שלא תירצו כן הראשונים, יש לבאר שבתורת כהנים תזריע פרק ב' דרשינן לגבי נגעים, אין שער פחות משנים, ופירש הר"ש שם, שלשער אחד קרינן "שערה", ועי' בפירוש הראב"ד שם. ואם כן בנגעים ונזיר שנאמר בהם שער הוי לימוד מן הכתוב שצריך ב' שערות, ואילו לגבי פרה לא נאמר "שער", וצריך הלכה למשה מסיני לזה דהשיעור הוא בב' שערות, ועכ"פ נמצא שההלכה נצרכה רק לפרה, שלא נאמר בה שער.
אמנם בספר נחלת יעקב פרשת תזריע כתב בדעת הרמב"ם בפיהמ"ש נגעים פ"ד מ"ד, שאינו נלמד מלשון "שער" אלא הוי הלכה למשה מסיני, ולפי זה יש לומר שהכל הלכה אחת בכל המקומות [ועי' בפירוש הר"ע מברטנורא עה"ת שכתב ששיעור ב' שערות בפרה הוא כמו לגבי נגעים], ולפי"ז מיושבת קושיית ר"ת מאורליינש. אכן גם לשיטת הרמב"ם עדיין יש לדון, שההלכה היא רק שמיעוט שער שתי שערות, וא"כ הלכה זו שייכת רק במקום שנאמר בו "שער", כגון נגעים וגילוח נזיר, ואילו בפרה אדומה שלא נאמר בה שער היא הלכה בפני עצמה, ושוב קשה כנ"ל.
פרה אדומה תמימה (יט ב)
פירש רש"י שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה. והקשה בפירוש ריב"א עה"ת בשם רבינו תם מאורליינש, הרי שיעור שתי שערות הוא הלכה למשה מסיני, ככל השיעורים [ועי' בפירוש הרא"ם], וכיון שישנה הלכה למשה מסיני שנפסלת בשתי שערות, למה לי קרא שתהא תמימה באדמימות.
ולכאורה היה נראה לתרץ בפשיטות, שהלכה למשה מסיני זו אינה מיוחדת בפרה אדומה, אלא בכל מקום שיש בו דין התלוי בשער, כגון שער לבן בנגעים שאינו מטמא בפחות מב' שערות, וכן לגבי תגלחת נזיר ומצורע ולויים, דשתי שערות מעכבות בהם, ושער אחד אינו מעכב. ולולי קרא שצריכים תמימה באדמומית היינו אומרים שההלכה נאמרה לענין דברים אחרים, ורק לאחר שצריך תמימה באדמימות אמרינן שמכל מקום השיעור הוא בשתי שערות כמו בכל מקום.
ומה שלא תירצו כן הראשונים, יש לבאר שבתורת כהנים תזריע פרק ב' דרשינן לגבי נגעים, אין שער פחות משנים, ופירש הר"ש שם, שלשער אחד קרינן "שערה", ועי' בפירוש הראב"ד שם. ואם כן בנגעים ונזיר שנאמר בהם שער הוי לימוד מן הכתוב שצריך ב' שערות, ואילו לגבי פרה לא נאמר "שער", וצריך הלכה למשה מסיני לזה דהשיעור הוא בב' שערות, ועכ"פ נמצא שההלכה נצרכה רק לפרה, שלא נאמר בה שער.
אמנם בספר נחלת יעקב פרשת תזריע כתב בדעת הרמב"ם בפיהמ"ש נגעים פ"ד מ"ד, שאינו נלמד מלשון "שער" אלא הוי הלכה למשה מסיני, ולפי זה יש לומר שהכל הלכה אחת בכל המקומות [ועי' בפירוש הר"ע מברטנורא עה"ת שכתב ששיעור ב' שערות בפרה הוא כמו לגבי נגעים], ולפי"ז מיושבת קושיית ר"ת מאורליינש. אכן גם לשיטת הרמב"ם עדיין יש לדון, שההלכה היא רק שמיעוט שער שתי שערות, וא"כ הלכה זו שייכת רק במקום שנאמר בו "שער", כגון נגעים וגילוח נזיר, ואילו בפרה אדומה שלא נאמר בה שער היא הלכה בפני עצמה, ושוב קשה כנ"ל.
◆ ◆ ◆
ובשו"ת משיבת נפש למהרא"ל צינץ זצ"ל בסי' י"ב אות ד' כתב ליישב וז"ל "שההלכה נאמרה רק שב' שערות פוסלות בפרה, ואי לאו דכתיב תמימה הוה אמינא דרובה אדומה נמי כשרה, וההלכה אתיא שאם יש באותו הרוב אדום שתי שערות שחורות פסולה, אבל בפחות משתי שערות אינו כלום, אבל מיעוטה שחורה לא איכפת לן", עכ"ל. ובפשוטו כוונתו באופן שהשער השחור הנמצא בתוך הרוב אדום משלים לרוב שחור, ומכל מקום כיון שהוא שער אחד אינו משלים, ואינו מצטרף עם שאר השער השחור, כיון שבפרה צריכים ב' שערות במקום אחד כמבואר במשנה בפרה פ"ב מ"ה. אמנם עדיין קשה לפי דעת רבי יהושע בן בתירא במשנה שם, שאפילו אחת בראשה ואחת בזנבה מצטרפין, ואם כן אין לומר שההלכה באופן שישנם ב' שערות בתוך החלק האדום והם משלימות לרוב שחור, שאם כן אפילו שערה אחת תפסול, כיון שהיא מצטרפת לרוב השערות השחורות שבמקום האחר, ולא חשיב שער אחד.
ואולי יש לומר עוד, שמההלכה למשה מסיני אין ללמוד אלא על שערות, אבל באמת גם גוף הפרה צריך להיות אדום, עי' משנה פרה פ"ב מ"ב שרק גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה, וזה אין ללמוד מהלכה למשה מסיני שפוסל גם במיעוטו, שהרי ההלכה נאמרה דוקא בשער.
ובפירוש רבינו חיים פלטיאל כתב ליישב, דאי מההילכתא הוה אמינא ששתי שערות פוסלות אף בשני מקומות, הואיל ויש בפרה ב' שערות שחורות, וקמ"ל קרא "תמימה" דבעינן במקום אחד. ויש לבאר, שמצד ההילכתא היינו אומרים שב' השערות עצמם הם פסול כמו שב' שערות הם סימן טומאה בנגעים, וממילא מצטרפות מכל הגוף, קמ"ל קרא שהפסול הוא משום שעי"ז הפרה כולה אינה נחשבת אדומה תמימה באדמימות, ולזה דוקא ב' שערות במקום אחד אינם בטלים אגב כל הפרה. אמנם עדיין קשה למ"ד במסכת פרה שם, שב' שערות מצטרפות אפילו אחת בזנבה ואחת בראשה, וצ"ע.