יוסף דהן
Well-known member
למישהו יש התשובה הזאת שקשורה לאותיות המודגשות? מתוך כשרות המטבח בהלכה ובאגדה
תנור חשמלי
תנור אפייה חשמלי, מאחר וגופי החימום אינם בחלל התנור אלא חוצה לו, יש לחוש קצת יותר לזיעה היוצאת מהמאכל. ועל כל פנים, מותר לאפות בתא אחד חלבי ופרווה יחד, ובלבד שאחד מהם מכוסה. וכגון שבתבנית אחת עוגת גבינה, ובתבנית שניה תפוחי אדמה, ויכסה אחת מהן בנייר כסף, ואין תפוחי האדמה נעשים חלביים, ורשאי לאכלם עם בשר. וכמו כן, רשאי לתת בתא הבשרי, בשרי ופרווה יחד, כשבתבנית אחת עוגה, ובתבנית שניה עופות, ויכסה אחת מהן, ואין העוגה נעשית בשרית, ומותר לאכלה עם חלב.
לאור האמור, מי שיש לו תנור עם תא אחד, יכול להשאיר את התנור פרווה, ובלבד שיקפיד לכסות את התבנית בנייר כסף בכל פעם שאופה בשרי או חלבי.
וכמו כן, אם התנור בשרי, והוצרך משום מה לאפות בו עוגת גבינה, יכסה את העוגה בנייר כסף, ורשאי לאפות בו.
המתארח בצימר ואינו יודע מה בישלו בתנור מקודם לכן, רשאי לאפות בו בשרי או חלבי, באופן שיכסה את התבנית היטב בנייר כסף.
E דין "זיעה" [אדים]
בדברי רבותינו הראשונים מבואר שזיעה [אדים] היוצאת מן התבשיל, דינה כמו התבשיל, וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן צב ס"ח): מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלעת בקדירה, ואוסרתה. וכן כתב בבית יוסף (ס"ס צב) שאם כיסו תבשיל של בשר בכיסוי קדרה של חלב, או להיפך, צריך שישים בתבשיל כנגד כל הכיסוי, כיון שהזיעה שנבלעת בכיסוי חוזרת ויורדת לתבשיל. וכן כתב בשלחן ערוך בהלכות פסח (סימן תנא סעיף יד): כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה, צריך הגעלה כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדירה. ואם נתנוהו על הקדירה ללא הגעלה, כל התבשיל אסור, שזיעת הכיסוי מתערבת בתבשיל. וכן פסק הרמ"א (סימן צג). ולפי זה לכאורה גם בתנורי חשמל, יש לחוש שהזיעה היוצאת מהמאכלים נבלעת בדופני התנור, ובחימום המאכל השני היא חוזרת ונבלעת בו ואוסרתו. וכן נראה משו"ת אבן יקרה שכתב, תנור שהיסקו [האש] מבפנים בתוך התנור, ומבשלים בתוכו בשר ואחר כך חלב, אין לחוש לזיעה, כי הזיעה נשרפת טרם שתבלע בדפנות התנור, ואין להחמיר אלא כשהאש מבחוץ. וכיון שבתנור חשמלי, גופי החימום נמצאים חוץ לתנור, לכאורה יש לחוש לזיעה שאוסרת.
והנה בשו"ת אבן יקרה הביא ראיה לדבריו מהגמרא בפסחים (עו ע"ב) שאמרו שם, אין צולים שני קורבנות פסח יחד בתנור אחד, מפני תערובת גופים שלא יתחלפו זה בזה, [ויטעו ביניהם לאלו מנויים שייך הקרבן]. וקשה, הרי כיון שהזיעה כממשו של הדבר המזיע, אם כן יהיה אסור לצלות שני פסחים אפילו בזה אחר זה, מפני שהזיעה של הראשון נבלעת בשני, [והרי אסור למי שאינו מנוי לאכול מהקרבן השני]? ועל כרחנו לומר שבתנור שהוסק מבפנים אין בו חשש זיעה כלל, כי האש שורפת. וכן מבואר בפרי מגדים. ע"כ. אלא שמהרמב"ם ועוד, מבואר שרק זיעה היוצאת מן המשקים אוסרת, אבל לא זיעה היוצאת מן האוכלים, כי אף אם יש שם מעט זיעה, אין בה ממש. ומה שכיסוי קדרה דינו כקדרה, ונמצא שחוששים גם לזיעה היוצאת מהאוכלים? אפשר שדוקא בכיסוי, כיון שהוא סותם את כל הקדרה והזיעה נדבקת בו, מה שאין כן בתנור אפיה שהדפנות רחוקות מהמאכל וההבל מתפשט בכל החלל, וכשפותחים את דלת התנור תיכף יוצא ההבל החוצה, ואם נשאר מעט, הוא מתפשט בכל חלל התנור, נמצא שאין ממשות זיעה למעלה כדי שתיפול לתבשיל שאחריו. ולפי זה נראה שאין ראיה לדברי האבן יקרה מהגמרא הנ"ל, כי לעולם זיעת אוכלים אינה אוסרת, ולכן אף אם יהיו שני הפסחים יחד לא יאסרו, אלא שעדין חששו חכמים מפני תערובת גופים שלא יתחלפו זה בזה. [ובאמת שגם אם נאמר שיש זיעה באוכלים, וכשהאש מבחוץ אין הזיעה נשרפת כל כך, עדיין אפשר כיון שגופי החימום עוברים בסמוך ממש לדפנות התנור וקרקעיתו, והחום לוהט שם עד מאוד, יש מקום להחשיבו כמו שהיסקו מבפנים, שהזיעה נשרפת ומתייבשת ולא נבלעת כלל.]
זאת ועוד, מאחר והרגילות היא להסיק את התנור כרבע שעה או יותר לפני כל אפיה, אם כן גם אם היה משהו של זיעה, הרי הוא נשרף ולא נשאר ממנו מאומה. ואף על פי שאין זה ליבון גמור שניצוצות ניתזים ממנו, בכל זאת מבואר בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תקט ס"ה) שכלי שבלע היתר אפילו יבש, די להכשירו בליבון קל שקש נשרף עליו, ולכן כלי מתכת שאפו בו גבינה, מותר ביום טוב ללבנו ליבון קל ולאפות בו מיד פשטידה של בשר. וכל שכן כשבלע רק לח, כמו בנידונינו שהזיעה היא דבר לח, שדי בהגעלה. וכן מבואר בשלחן ערוך בהלכות פסח (סימן תנא סי"ד): כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה, צריך הגעלה, כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדירה. וכתב מרן בבית יוסף, שכן מסתבר, כיון שההבל העולה מהתבשיל לכיסוי הקדרה, לח הוא. וכיון שהתנור בלע זיעה של היתר, די בליבון קל. והרי בחום שמסיקים את התנור, ברור שניתן בקלות לשרוף קש, והריהו ככל "ליבון קל", וכל שכן שלדעת רוב הפוסקים, זיעה אסורה רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. ועיין עוד ביביע אומר (חלק ה יו"ד סימן ז) שהאריך בכל זה. עי"ש.
ועל כל פנים לפי המבואר שם, יש כמה וכמה צירופים להקל בתנור חשמלי: א. שמא אין זיעה באוכלים. ב. ושמא כדעת הרא"ש שאם הקדרה למעלה רותחת, יש לומר שחום הרתיחה מונע מלקבל הזיעה, וגם כאן התנור רותח למעלה. ג. ושמא נשרפת הזיעה מיד מחום התנור. ד. ושמא אין הזיעה יורדת בתנור למטה לתבשיל ולא נבלעת בו, [כמו שהוכיח יד יהודה מהרא"ש]. ה. ושמא כיון שאין בזיעה אלא טעם קלוש, אין לזה שם איסור בשר בחלב. [ואולי הוא דומה לנותן טעם בר נותן טעם שהוא טעם קלוש ומותר. וכל שכן לפי מה שבארנו לעיל (עמוד 96) בשם הפרי מגדים, שלא אסרה תורה בבשר בחלב אלא דרך בישול דווקא, ולכן צריך שיהיה טעם גמור, ולא די בטעם שנרגש מעט. ובאמת שאני הקטן טעמתי את הזיעה הנוטפת ממכסה הסיר, והיה הטעם פגום, ואולי מחמת המתכת, ונמצא שגרע אף מטעם קלוש.] ו. ושמא יש שישים במאכל השני כנגד הזיעה. [ומבואר בשלחן ערוך (ס"ס צט, ובסימן קכב סעיף ה) שאם נבלע איסור מועט בקדרה, באופן שוודאי לא יבוא לכלל טעם, מותר לבשל בה לכתחילה.] ז. ושמא די בהסקת התנור שקודם האפיה ששורפת את הזיעה כדין ליבון קל שדינו כהגעלה, וכל שכן כאן שכבולעו כך פולטו. על כן, המקילים לאפות עוגת גבינה בתנור לאחר צליית בשר, בלי להמתין 24 שעות, יש להם על מה שיסמכו. ובפרט במקום צורך או שבאו לו אורחים או בערב שבת וכדומה. [וברור שאין דין תנור דומה לסיר בשרי שאם טעה ובישל בו חלב בתוך 24 שעות, נאסר החלב, כי שם הסיר בלע ישירות מהבשר והבליע לחלב. לא כן בתנור שאין המאכל נוגע בתנור עצמו אלא בתבנית, נמצא שאין הדפנות בולעות אלא זיעה בלבד.]
ועתה אשיחה וירווח לי, כי הנה המעיין היטב היטב בשו"ת יביע אומר (שם) יראה נכוחה היאך מתבאר ההיתר מתוך התשובה לאפות עוגת גבינה אפילו בתוך 24 שעות לשימוש בעופות בתנור, שהרי לבד מששת הצירופים הראשונים הנ"ל, כתב מרן (אות ז) בצירוף השביעי, וזה תוכן דבריו: ויש לצרף עוד סניף חשוב להיתר, מה שרגילים להסיק את התנור כרבע שעה או שליש שעה לפני כל אפיה ובישול, וחום התנור יוכל לשרוף בנקל חוט או קש הבא במגע עם התנור, ואם כן אף אם נשאר משהו מהזיעה וההבל, אש אוכלתו, כלה ענן וילך, ולא ישאר ממנו מאומה. ואף שההיסק של התנור אינו מגיע שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, אבל כאן אנו עוסקים שבלע היתר [חלב או בשר ולא מאכלות אסורות], ובהיתר לא צריך ליבון גמור כזה, וכמבואר בבית יוסף ובשלחן ערוך (אורח חיים סימן תקט ס"ה), ובוודאי לא גרע מהגעלה שמועילה בו אפילו שתשמישו באש ממש, כיון שבלע היתר. ועיין עוד בשו"ת ישכיל עבדי בהכשר תנור גז לפסח, שהואיל ואין האפייה בקרקעית התנור עצמו, אלא בתוך תבניות המיוחדות לכך, ורק יש חשש פן היתה נגיעה בעיסה בכותלי התנור, הרי זה דומה לדין חצובה שהתיר המשנה ברורה בליבון קל, ובדיעבד אין לאסור אפילו בלי ליבון כלל. וכן בתנור די בחימום כל כך עד שקש נשרף עליו מבחוץ. עי"ש. וכן פסק להקל הגר"ש זילברמן. וכיוצא בזה כתב בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן צג), אודות תנורים כפולים אם מותר לחמם בהם מאכלי בשר וחלב בזה אחר זה, כי יש שחוככים להחמיר פן נשפך מעט מרק בתנור, ואף על פי שחום האש שבתנור שורפו ומייבשו, נשאר רושם, ויש לחוש שיבלע בשולי הכלי השני. והשיב, שאין לחוש לזה כלל, כיון שאין כאן איסור בעין רק רושם בעלמא, וכבר התיר כיוצא בזה הט"ז, במעשה שבא לידו שהושיבו קדרה של בשר על המקום שאפו בו פלאדין של גבינה, ופסק להתיר, אף על פי שבלע התנור הרבה מהשומן בעין של הפלאדין. וכן הסכימו כנסת הגדולה, פרי חדש, מנחת יעקב ועוד. ובתנורים אלה בוודאי שחומרא יתירה היא, כיון שהתנור מתלבן מיד על ידי ההיסק, והוא עצמו הכשרו, אפילו נשפך עליו דבר לח בוודאי, ומכל שכן שאינו אלא ספק. והאוסר המאכל והכלי למי שעשה כן, הוא חסיד שוטה ומאבד ממון ישראל בחינם. עכת"ד. ומכאן לנידונינו, שההיסק שעושים לתנור קודם האפיה, שורף כל שארית הזיעה, ולא ישאר ממנה שריד ופליט. עד כאן לשון מרן זצוק"ל ביביע אומר.
ומאחר ומועיל ליבון קל, נמצא שאף ללא כל ששת הצירופים הנ"ל, יש להתיר לכתחילה אפילו בתוך 24 שעות, כיון שעתה במציאות אין זיעה ולא כלום. ואף שהביא שם מרן זצוק"ל (אות ח) את דעת הרב חלקת יעקב שאסר לכתחילה. הנה כתב לאחר מכן: ולעומתו ראיתי להרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז יו"ד ס"ס ד), שנשאל בדין תנורי גז לבשר וחלב, והתיר אף לכתחילה, שאין זה דומה לכיסוי קדרה שחוששים לזיעה, כי דוקא שם הכיסוי סותם את כל הקדרה והזיעה נדבקת בו, אבל בתנור חשמלי גג התנור רחוק מהתבנית, וההבל מתפשט בכל חלל התנור, וכשפותחים את דלת התנור תיכף ומיד יוצא ההבל החוצה, ואם נשאר מן ההבל מקצת מן המקצת, הוא מתפשט בכל חלל התנור, ואין שום ממשות של זיעה למעלה כדי שיפול לתבשיל הבא אחריו. וכן מבואר בערוך השלחן. ועוד, כיון שהדרך להסיק התנור כשליש שעה או יותר לפני האפיה, הרי כל מה שנתהווה על ידי ההבל והזיעה של האפיה הקודמת, נשמד ונשרף כליל על ידי האש הלוהטת שקדמה. עכת"ד מרן ביביע אומר. והמעיין היטב היטב בתשובה, יראה שההיתר הרבה יותר מרווח וברור אף לכתחילה. וכל שכן בצירוף ששת הספקות הנ"ל, ובפרט שלרוב הפוסקים דין זיעה אינו אלא מדרבנן. ואולי החמיר מרן לכתחילה להמתין 24 שעות, כדי לחשוש לכמה גדולים שלא רצה להורות חוצץ נגדם, ובפרט בדבר שאפשר בקל להחמיר ולהשתמש בתנור עם שני תאים, והוא מצוי מאוד. ודו"ק. שוב שלח לי אחד הרבנים ששאל על זה את מרן הראשון לציון שליט"א, ואמר לו שאם מרן זצ"ל היה היום, היה מתיר לגמרי. וכנראה שהורה כן בשביל הרחקה, מחמת שהיה ירא הוראה. ע"כ.
תנור חשמלי
תנור אפייה חשמלי, מאחר וגופי החימום אינם בחלל התנור אלא חוצה לו, יש לחוש קצת יותר לזיעה היוצאת מהמאכל. ועל כל פנים, מותר לאפות בתא אחד חלבי ופרווה יחד, ובלבד שאחד מהם מכוסה. וכגון שבתבנית אחת עוגת גבינה, ובתבנית שניה תפוחי אדמה, ויכסה אחת מהן בנייר כסף, ואין תפוחי האדמה נעשים חלביים, ורשאי לאכלם עם בשר. וכמו כן, רשאי לתת בתא הבשרי, בשרי ופרווה יחד, כשבתבנית אחת עוגה, ובתבנית שניה עופות, ויכסה אחת מהן, ואין העוגה נעשית בשרית, ומותר לאכלה עם חלב.
לאור האמור, מי שיש לו תנור עם תא אחד, יכול להשאיר את התנור פרווה, ובלבד שיקפיד לכסות את התבנית בנייר כסף בכל פעם שאופה בשרי או חלבי.
וכמו כן, אם התנור בשרי, והוצרך משום מה לאפות בו עוגת גבינה, יכסה את העוגה בנייר כסף, ורשאי לאפות בו.
המתארח בצימר ואינו יודע מה בישלו בתנור מקודם לכן, רשאי לאפות בו בשרי או חלבי, באופן שיכסה את התבנית היטב בנייר כסף.
E דין "זיעה" [אדים]
בדברי רבותינו הראשונים מבואר שזיעה [אדים] היוצאת מן התבשיל, דינה כמו התבשיל, וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן צב ס"ח): מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלעת בקדירה, ואוסרתה. וכן כתב בבית יוסף (ס"ס צב) שאם כיסו תבשיל של בשר בכיסוי קדרה של חלב, או להיפך, צריך שישים בתבשיל כנגד כל הכיסוי, כיון שהזיעה שנבלעת בכיסוי חוזרת ויורדת לתבשיל. וכן כתב בשלחן ערוך בהלכות פסח (סימן תנא סעיף יד): כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה, צריך הגעלה כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדירה. ואם נתנוהו על הקדירה ללא הגעלה, כל התבשיל אסור, שזיעת הכיסוי מתערבת בתבשיל. וכן פסק הרמ"א (סימן צג). ולפי זה לכאורה גם בתנורי חשמל, יש לחוש שהזיעה היוצאת מהמאכלים נבלעת בדופני התנור, ובחימום המאכל השני היא חוזרת ונבלעת בו ואוסרתו. וכן נראה משו"ת אבן יקרה שכתב, תנור שהיסקו [האש] מבפנים בתוך התנור, ומבשלים בתוכו בשר ואחר כך חלב, אין לחוש לזיעה, כי הזיעה נשרפת טרם שתבלע בדפנות התנור, ואין להחמיר אלא כשהאש מבחוץ. וכיון שבתנור חשמלי, גופי החימום נמצאים חוץ לתנור, לכאורה יש לחוש לזיעה שאוסרת.
והנה בשו"ת אבן יקרה הביא ראיה לדבריו מהגמרא בפסחים (עו ע"ב) שאמרו שם, אין צולים שני קורבנות פסח יחד בתנור אחד, מפני תערובת גופים שלא יתחלפו זה בזה, [ויטעו ביניהם לאלו מנויים שייך הקרבן]. וקשה, הרי כיון שהזיעה כממשו של הדבר המזיע, אם כן יהיה אסור לצלות שני פסחים אפילו בזה אחר זה, מפני שהזיעה של הראשון נבלעת בשני, [והרי אסור למי שאינו מנוי לאכול מהקרבן השני]? ועל כרחנו לומר שבתנור שהוסק מבפנים אין בו חשש זיעה כלל, כי האש שורפת. וכן מבואר בפרי מגדים. ע"כ. אלא שמהרמב"ם ועוד, מבואר שרק זיעה היוצאת מן המשקים אוסרת, אבל לא זיעה היוצאת מן האוכלים, כי אף אם יש שם מעט זיעה, אין בה ממש. ומה שכיסוי קדרה דינו כקדרה, ונמצא שחוששים גם לזיעה היוצאת מהאוכלים? אפשר שדוקא בכיסוי, כיון שהוא סותם את כל הקדרה והזיעה נדבקת בו, מה שאין כן בתנור אפיה שהדפנות רחוקות מהמאכל וההבל מתפשט בכל החלל, וכשפותחים את דלת התנור תיכף יוצא ההבל החוצה, ואם נשאר מעט, הוא מתפשט בכל חלל התנור, נמצא שאין ממשות זיעה למעלה כדי שתיפול לתבשיל שאחריו. ולפי זה נראה שאין ראיה לדברי האבן יקרה מהגמרא הנ"ל, כי לעולם זיעת אוכלים אינה אוסרת, ולכן אף אם יהיו שני הפסחים יחד לא יאסרו, אלא שעדין חששו חכמים מפני תערובת גופים שלא יתחלפו זה בזה. [ובאמת שגם אם נאמר שיש זיעה באוכלים, וכשהאש מבחוץ אין הזיעה נשרפת כל כך, עדיין אפשר כיון שגופי החימום עוברים בסמוך ממש לדפנות התנור וקרקעיתו, והחום לוהט שם עד מאוד, יש מקום להחשיבו כמו שהיסקו מבפנים, שהזיעה נשרפת ומתייבשת ולא נבלעת כלל.]
זאת ועוד, מאחר והרגילות היא להסיק את התנור כרבע שעה או יותר לפני כל אפיה, אם כן גם אם היה משהו של זיעה, הרי הוא נשרף ולא נשאר ממנו מאומה. ואף על פי שאין זה ליבון גמור שניצוצות ניתזים ממנו, בכל זאת מבואר בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תקט ס"ה) שכלי שבלע היתר אפילו יבש, די להכשירו בליבון קל שקש נשרף עליו, ולכן כלי מתכת שאפו בו גבינה, מותר ביום טוב ללבנו ליבון קל ולאפות בו מיד פשטידה של בשר. וכל שכן כשבלע רק לח, כמו בנידונינו שהזיעה היא דבר לח, שדי בהגעלה. וכן מבואר בשלחן ערוך בהלכות פסח (סימן תנא סי"ד): כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה, צריך הגעלה, כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדירה. וכתב מרן בבית יוסף, שכן מסתבר, כיון שההבל העולה מהתבשיל לכיסוי הקדרה, לח הוא. וכיון שהתנור בלע זיעה של היתר, די בליבון קל. והרי בחום שמסיקים את התנור, ברור שניתן בקלות לשרוף קש, והריהו ככל "ליבון קל", וכל שכן שלדעת רוב הפוסקים, זיעה אסורה רק מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. ועיין עוד ביביע אומר (חלק ה יו"ד סימן ז) שהאריך בכל זה. עי"ש.
ועל כל פנים לפי המבואר שם, יש כמה וכמה צירופים להקל בתנור חשמלי: א. שמא אין זיעה באוכלים. ב. ושמא כדעת הרא"ש שאם הקדרה למעלה רותחת, יש לומר שחום הרתיחה מונע מלקבל הזיעה, וגם כאן התנור רותח למעלה. ג. ושמא נשרפת הזיעה מיד מחום התנור. ד. ושמא אין הזיעה יורדת בתנור למטה לתבשיל ולא נבלעת בו, [כמו שהוכיח יד יהודה מהרא"ש]. ה. ושמא כיון שאין בזיעה אלא טעם קלוש, אין לזה שם איסור בשר בחלב. [ואולי הוא דומה לנותן טעם בר נותן טעם שהוא טעם קלוש ומותר. וכל שכן לפי מה שבארנו לעיל (עמוד 96) בשם הפרי מגדים, שלא אסרה תורה בבשר בחלב אלא דרך בישול דווקא, ולכן צריך שיהיה טעם גמור, ולא די בטעם שנרגש מעט. ובאמת שאני הקטן טעמתי את הזיעה הנוטפת ממכסה הסיר, והיה הטעם פגום, ואולי מחמת המתכת, ונמצא שגרע אף מטעם קלוש.] ו. ושמא יש שישים במאכל השני כנגד הזיעה. [ומבואר בשלחן ערוך (ס"ס צט, ובסימן קכב סעיף ה) שאם נבלע איסור מועט בקדרה, באופן שוודאי לא יבוא לכלל טעם, מותר לבשל בה לכתחילה.] ז. ושמא די בהסקת התנור שקודם האפיה ששורפת את הזיעה כדין ליבון קל שדינו כהגעלה, וכל שכן כאן שכבולעו כך פולטו. על כן, המקילים לאפות עוגת גבינה בתנור לאחר צליית בשר, בלי להמתין 24 שעות, יש להם על מה שיסמכו. ובפרט במקום צורך או שבאו לו אורחים או בערב שבת וכדומה. [וברור שאין דין תנור דומה לסיר בשרי שאם טעה ובישל בו חלב בתוך 24 שעות, נאסר החלב, כי שם הסיר בלע ישירות מהבשר והבליע לחלב. לא כן בתנור שאין המאכל נוגע בתנור עצמו אלא בתבנית, נמצא שאין הדפנות בולעות אלא זיעה בלבד.]
ועתה אשיחה וירווח לי, כי הנה המעיין היטב היטב בשו"ת יביע אומר (שם) יראה נכוחה היאך מתבאר ההיתר מתוך התשובה לאפות עוגת גבינה אפילו בתוך 24 שעות לשימוש בעופות בתנור, שהרי לבד מששת הצירופים הראשונים הנ"ל, כתב מרן (אות ז) בצירוף השביעי, וזה תוכן דבריו: ויש לצרף עוד סניף חשוב להיתר, מה שרגילים להסיק את התנור כרבע שעה או שליש שעה לפני כל אפיה ובישול, וחום התנור יוכל לשרוף בנקל חוט או קש הבא במגע עם התנור, ואם כן אף אם נשאר משהו מהזיעה וההבל, אש אוכלתו, כלה ענן וילך, ולא ישאר ממנו מאומה. ואף שההיסק של התנור אינו מגיע שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, אבל כאן אנו עוסקים שבלע היתר [חלב או בשר ולא מאכלות אסורות], ובהיתר לא צריך ליבון גמור כזה, וכמבואר בבית יוסף ובשלחן ערוך (אורח חיים סימן תקט ס"ה), ובוודאי לא גרע מהגעלה שמועילה בו אפילו שתשמישו באש ממש, כיון שבלע היתר. ועיין עוד בשו"ת ישכיל עבדי בהכשר תנור גז לפסח, שהואיל ואין האפייה בקרקעית התנור עצמו, אלא בתוך תבניות המיוחדות לכך, ורק יש חשש פן היתה נגיעה בעיסה בכותלי התנור, הרי זה דומה לדין חצובה שהתיר המשנה ברורה בליבון קל, ובדיעבד אין לאסור אפילו בלי ליבון כלל. וכן בתנור די בחימום כל כך עד שקש נשרף עליו מבחוץ. עי"ש. וכן פסק להקל הגר"ש זילברמן. וכיוצא בזה כתב בשו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן צג), אודות תנורים כפולים אם מותר לחמם בהם מאכלי בשר וחלב בזה אחר זה, כי יש שחוככים להחמיר פן נשפך מעט מרק בתנור, ואף על פי שחום האש שבתנור שורפו ומייבשו, נשאר רושם, ויש לחוש שיבלע בשולי הכלי השני. והשיב, שאין לחוש לזה כלל, כיון שאין כאן איסור בעין רק רושם בעלמא, וכבר התיר כיוצא בזה הט"ז, במעשה שבא לידו שהושיבו קדרה של בשר על המקום שאפו בו פלאדין של גבינה, ופסק להתיר, אף על פי שבלע התנור הרבה מהשומן בעין של הפלאדין. וכן הסכימו כנסת הגדולה, פרי חדש, מנחת יעקב ועוד. ובתנורים אלה בוודאי שחומרא יתירה היא, כיון שהתנור מתלבן מיד על ידי ההיסק, והוא עצמו הכשרו, אפילו נשפך עליו דבר לח בוודאי, ומכל שכן שאינו אלא ספק. והאוסר המאכל והכלי למי שעשה כן, הוא חסיד שוטה ומאבד ממון ישראל בחינם. עכת"ד. ומכאן לנידונינו, שההיסק שעושים לתנור קודם האפיה, שורף כל שארית הזיעה, ולא ישאר ממנה שריד ופליט. עד כאן לשון מרן זצוק"ל ביביע אומר.
ומאחר ומועיל ליבון קל, נמצא שאף ללא כל ששת הצירופים הנ"ל, יש להתיר לכתחילה אפילו בתוך 24 שעות, כיון שעתה במציאות אין זיעה ולא כלום. ואף שהביא שם מרן זצוק"ל (אות ח) את דעת הרב חלקת יעקב שאסר לכתחילה. הנה כתב לאחר מכן: ולעומתו ראיתי להרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז יו"ד ס"ס ד), שנשאל בדין תנורי גז לבשר וחלב, והתיר אף לכתחילה, שאין זה דומה לכיסוי קדרה שחוששים לזיעה, כי דוקא שם הכיסוי סותם את כל הקדרה והזיעה נדבקת בו, אבל בתנור חשמלי גג התנור רחוק מהתבנית, וההבל מתפשט בכל חלל התנור, וכשפותחים את דלת התנור תיכף ומיד יוצא ההבל החוצה, ואם נשאר מן ההבל מקצת מן המקצת, הוא מתפשט בכל חלל התנור, ואין שום ממשות של זיעה למעלה כדי שיפול לתבשיל הבא אחריו. וכן מבואר בערוך השלחן. ועוד, כיון שהדרך להסיק התנור כשליש שעה או יותר לפני האפיה, הרי כל מה שנתהווה על ידי ההבל והזיעה של האפיה הקודמת, נשמד ונשרף כליל על ידי האש הלוהטת שקדמה. עכת"ד מרן ביביע אומר. והמעיין היטב היטב בתשובה, יראה שההיתר הרבה יותר מרווח וברור אף לכתחילה. וכל שכן בצירוף ששת הספקות הנ"ל, ובפרט שלרוב הפוסקים דין זיעה אינו אלא מדרבנן. ואולי החמיר מרן לכתחילה להמתין 24 שעות, כדי לחשוש לכמה גדולים שלא רצה להורות חוצץ נגדם, ובפרט בדבר שאפשר בקל להחמיר ולהשתמש בתנור עם שני תאים, והוא מצוי מאוד. ודו"ק. שוב שלח לי אחד הרבנים ששאל על זה את מרן הראשון לציון שליט"א, ואמר לו שאם מרן זצ"ל היה היום, היה מתיר לגמרי. וכנראה שהורה כן בשביל הרחקה, מחמת שהיה ירא הוראה. ע"כ.
