כתב השו"ע סי' רל"ג ס"א, שמי שהתפלל מנחה משש שעות ומחצה ומעלה - יצא;
ודייקו האחרונים שבמשנ"ב סק"ב שמי שהתפלל קודם לכן - אפי' אחרי חצות לא יצא בדיעבד.
וכמה אחרונים חולקים בזה.
ובשעה"צ סק"ו דן שייחשב כספק, ולא יהיה חייב להתפלל,
והביאו בדרשו מביאה"ל (סי' ק"ז ס"ב ד"ה חוזר) שהמסופק אם התפלל - אין חיוב גמור לחזור ולהתפלל, אלא שמכיון שמותר להתפלל אם אינו מתפלל מראה שאינו חושש לתפילה.
והנה הדיוק מלשון המחבר שקודם לכן לא יצא - היה מקום לומר שהכוונה שזה ספק, וכצידוד השעה"צ, וממילא יצטרך להתפלל שוב [ולהתנות בנדבה].
אכן בשו"ע סי' רצ"א ס"א כתב שמי שאכל סעודה שלישית קודם שעבר חצי שעה אחר חצות - לא קיים המצווה, ומשמע שצריך לחזור ולאכול;
וע"כ שבוודאות אי"ז זמן מנחה, דאל"כ ספיקא דרבנן לקולא, כי לכאורה רק בתפילה יש את הכלל שמספק צריך לחזור.
ודייקו האחרונים שבמשנ"ב סק"ב שמי שהתפלל קודם לכן - אפי' אחרי חצות לא יצא בדיעבד.
וכמה אחרונים חולקים בזה.
ובשעה"צ סק"ו דן שייחשב כספק, ולא יהיה חייב להתפלל,
והביאו בדרשו מביאה"ל (סי' ק"ז ס"ב ד"ה חוזר) שהמסופק אם התפלל - אין חיוב גמור לחזור ולהתפלל, אלא שמכיון שמותר להתפלל אם אינו מתפלל מראה שאינו חושש לתפילה.
והנה הדיוק מלשון המחבר שקודם לכן לא יצא - היה מקום לומר שהכוונה שזה ספק, וכצידוד השעה"צ, וממילא יצטרך להתפלל שוב [ולהתנות בנדבה].
אכן בשו"ע סי' רצ"א ס"א כתב שמי שאכל סעודה שלישית קודם שעבר חצי שעה אחר חצות - לא קיים המצווה, ומשמע שצריך לחזור ולאכול;
וע"כ שבוודאות אי"ז זמן מנחה, דאל"כ ספיקא דרבנן לקולא, כי לכאורה רק בתפילה יש את הכלל שמספק צריך לחזור.
נערך לאחרונה:
