עיצות לפטור פת הבאה בכסנין בסעודה.
הנה האוכל מאכל שברכתו ודאי מזונות לקינוח מברך עליו כנזכר בש"ע קסח סעיף ח', אולם מאכל שמברכים מזונות מחמת הספק אין לברך עליו מזונות בסעודה, דשמא ברכתו המוציא ונפטר בברכת ההמוציא כנזכר הביאור הלכה שם.
ואדם שרוצה לאכול הביאו הפוסקים כמה פתרונות ואמרתי לדון בקצרה איזה פיתרון יותר טוב
פיתרון ראשון לברך שהכל אך אינו לכתחילה
כתב הבא"ח (ש"ר פינחס כב) לברך שהכל, ולכוין לפטור המאכל שברכתו מזונות. ולכאורה זה אינו לכתחילה דהא על כל מאכל יש את הברכה המיוחדת שלו, ושהכל היא ברכה כללית מאוד, ומאי דאמרינן דעל הכל אם אמר שהכל יצא וכמבואר בש"ע (סימן רו), כתב שם המ"ב (ס"ק ה') דיוצא בדיעבד.
וגם המברכים, יש להם לברך על דבר שברכתו שהכל לכו"ע, ולא על דבר שנחלקו בו הפוסקים, דהא הוא בגפו יצא מהמחלקת ובגפו יכנס למחלקת אחרת, ולכן לא יברך על סוכר, לפי דיש דס"ל דברכתו האדמה עיין חזו"ע ברכות (עמוד עד-עה) ובברכה נאמנה (סימן קעז סעיף יג בהערות) [ואם בירך לפני כן על דבר שברכתו אדמה בלא"ה לא יכול לברך על סוכר דיצא מספק]. וכן לא יברך על קורנפלקס לפי דשנוי במחלקת כנודע ועיין בברכה נאמנה (בתשובות סימן יז).
ויש להעיר דבלוא הכי יש לאדם לברך שהכל לפני הסעודה וכמו שכתב מרן הש"ע בסימן קעד ס"ז. וגם בשבת אף שמקדשים על היין, ראוי לשאר המסובים שרק טועמים מהיין לברך שהכל על מאכל ולפטור בו את המשקים, לפי שטעימה בעלמא על יין הוי מחלוקת אם פוטרת השתיה בסעודה עיין באה"ל (סימן קעד ס"ב) ובהערות א"מ (שם) וכמו שכתב בברכה נאמנה (ס"ס יד). וע"ש שמי שרק טועם עדיף שלא ישתה בכלל שלא להיכנס למחלקת. [ובפרט אם זה לא כוס המקדש דאפילו חיבוב ליכא].
פיתרון שני לכוין בברכת המוציא לפטור אך אינו לכתחילה
פיתרון שני: לכוין בברכת המוציא לפטור המאכלים שברכתם מזונות וכמו שכתבו החיי אדם (חלק א כלל מג סעיף ט) והביאור הלכה (סימן קסח סעיף ח) דהא מי שברך המוציא על מזונות יצא. אך גם פיתרון זה הוא בדיעבד דהא ברכת המוציא אינה פוטרת מזונות אלא בדיעבד, וכמבואר בכף החיים (קסח אות מג).
פתרון שלישי לכוין לא לפטור בברכת המוציא וההערה בזה
פיתרון שלישי לכוין בברכת המוציא לא לפטור את העוגות, ואז יברך על העוגות בסעודה וכמו שכתב באור לציון (ח"ב פרק יב הערה י). ויש לדון בפיתרון זה דהש"ע בסימן קעד ס"ד כתב אם קבע לשתות לפני המזון, א"צ לברך על יין שבתוך המזון, דיין שלפני המזון פוטרו, וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון, וכן המבדיל על השלחן, פוטר היין שבתוך המזון. וי"א שאין ברכת יין הבדלה פוטר, אלא א"כ נטל ידיו קודם הבדלה, הילכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה, ובדיעבד שלא כוון כך, פוטר יין שבתוך הסעודה, דספק ברכות דרבנן להקל. עכ"ל. וזה ראיה טובה דאפשר לעשות תנאי לא לפטור אפילו באותו המשקה עצמו, והכא נמי בנידון דידן. אולם נראה שיש לחלק דהכא כיון שיש צד שהמיני מזונות אלו דינם כפת והם חלק מהסעודה אם כן לא יועיל תנאי, וכמו דלא עושים תנאי שלא לפטור שתיה ולברך עליה בסעודה
[1]. וכ"כ בספר ברית יוסף (סימן ט) דלא עבדינן בעיקר וטפל כונה נגדית לא לפטור הטפל ולברך עליו. ע"כ. והוי כמו שלא אפשר לכוין לפטור בהמוציא רק לחם פלוני ולחם אלמוני לא לפטור. [וע"ע ביבי"א ח"ח סימן כו אות ב].
אם כי יש לדון בדבריו לדינא אם אפשר לעשות תנאי מפורט שיפטור רק מאכל אחד. ונחלקו בזה הפוסקים דדעת התבואות שור (סימן יט אות יז) דכל שאין הפסק אי אפשר להגביל ברכה, והביא דדעת הפרי חדש (אות ח) דאפשר. ועיין מג"א (סימן תרלט ס"ק יז ובסימן מז והאחרונים הביאו את הסתירה בדבריו ויישבו). ועיין עוד בשערי תשובה (סימן ח אות טז) ובספר סדר ברכות (וינברג עמוד שעו) [וגם לפרי חדש כל ההיתר דווקא שיש צורך, והכא אפשר גם בפתרונות אחרים].
לברך על פהב"כ עם ג' תנאים או ליכא תוריתא דנהמא והחשש בזה
ולברך על פת הבאה בכסנין שיש בו את כל ג' התנאים, זו עיצה טובה אך לא יצא דעת כולם לפי דדעת הרשב"א (ברכות מא:) שכל מאכל שאם יאכל ממנו שיעור קביעות סעודה יברך עליו המוציא וברה"ז, הוא נפטר בברכת המוציא וכמו שכתב בברכת ה' (ח"ג עמוד שעד) בשם הרשב"א ועוד ראשונים [ועיין חזו:ע ברכות (עמוד רפ) ובהלכה ברורה (עמוד תמט)].
ולכאורה יכול לאכול דבר שאין עליו תוריתא דנהמא, כגון דבר שבלילתו רכה, ויברך עליו כיון דמאכל שאין עליו תוריתא דנהמא אפילו יקבע עליו לא יהיה ברכתו המוציא כמ"ש הש"ע בסימן קסח סעיף טו'.
והנה ביסלי וכדומה אין עליו תוריתא דנהמא
[2] וכמו שכתבו כמה אחרונים וכ"כ בברכת ה' (ח"ג עמוד שעו). ומ"ש ויזבח אלקנה (ח"א עמוד קא) דהוי פת הבאה בכסנין, אינו ברור דהכא קאתינן מדין תוריתא דנהמא.
איברא דדין תוריתא דנהמא אינו ברור לפי דעת הגינת ורדים (כלל א סימן כד) ע"ש. והפרח שושן (כלל א סימן ה) מביא ומבין דדעת כמה ראשונים דאף שאין תוריתא דנהמא יש לברך המוציא אם קובע סעודה ע"ש. ועיין כה"ח (קסח מט) והלכה ברורה (ח"ח עמוד תעג) וברכת ה' (ח"ב עמוד קנה) ובספר ברכה נאמנה (תשובה יב). ומ"מ לדינא לא נהגו לברך בקבע סעודתו המוציא אלא מזונות, ואפשר דזה מספק ולא מהכרעה ברורה, ולכאורה למיחש בעי לא להיכנס לספק שרוצה לצאת מספק. [ובדעת הרמב"ם (פ"ג מהלכות ברכות ה"ט) בכובא דארעא דאע"פ שאין צורת פת מברך המוציא, יש לדון אם מרן בדין טריטא פליג עליה, ומרן הביאו בב"י בסוף הסעיף, ועיין בפרח שושן שכתב שטריטא שאני מעשיה קלושין ע"ש].
והיכא דהוי אפוי יש צד יותר דיש בהם תוריתא דנהמא, עיין מג"א (קס"ח מא) דדעתו בטריטא דקבע עליה מברך המוציא ועין במ"ב (ס"ק צ') ועין בספר לדוד ולזרעו (זרע חיים ח"ד סימן יב) שכתב שלא מצינו ראשון אחד דבדבר אפוי וקובע סעודתו עליו מברך מזונות [וטריטא שאני לפי דנשפכת כנוזל], ושם חזר והשיב על מה שהעיר על דבריו הרב יעקב כהן. ולדעתו כדאי להימנע מלאכול חטיפים אפויים ממיני דגן בנפח ג' ביצים ע"ש. וע"ע ביבי"א (ח"ח סימן כא).
לברך קודם הנטילה מזונות ודוקא על קינוח
פיתרון נוסף לברך לפני הסעודה ברכת מזונות, ויש לברר אחריו כיון דיש צד דהעוגות הללו דינם כפת [לחד מאן דאמר] אם כן איך יברך המוציא אחר כך, ודמי למי שבירך על לחם מזונות דיצא ולא יברך שוב על הלחם, אך הפיתרון לזה לעשות כוונה נגדית לא לפטור את הלחם [וכן כתב לי הרב עובדיה יוסף בן הרב יעקב], ושוב ראיתי שכן נראה מהאור לציון (ח"ב פי"ב אות ז ד"ה והנה בבאה"ל) שכתב כן וז"ל וצ"ע בדבריו [של הבאה"ל], שכיון שבירך על ספק פת במ"מ, הרי פטר כל מיני פת, וכמו שנתבאר לעיל, וא"כ שוב אין לו לברך המוציא על הפת שאוכל כעת. ואפשר שדעתו שאף שבמ"מ פוטר ברכת המוציא, כאן שחשב שזה ודאי מזונות, ולא היתה דעתו על הפת, לא פטר את הפת בברכת במ"מ וכ"ו עכ"ל.
ואכתי לא יגהה מזור לפי דדנו הפוסקים במי שבירך אדמה וכדומה על סלטים לפני הסעודה האם פטר הליפתן שבסוף הסעודה, לפי דדברים שקודם הסעודה אינם בדין שיפטרו דברים לקינוח, עיין מ"ב (סימן קעז ס"ק י' וסימן קעד ס"ק ל"ט לענין יי"ש). וע"ע בשו"ת באר שרים (חלק ג סימן כג) ובהליכות שלמה (ניסן עמוד שג) ובגליונות מריח ניחוח (תשעט ח"ה עמוד 49) תשובה מהרב כפיר מבורך דדון, וכן בספר רב ברכות (בן שושן עמוד פז). ומ"מ יש חולקים דאין לברך וכן שמעתי לכמה מגדולי הדור שאמרו שלא יברך.
ולכן לא יברך על חציל שניצל [למברכים עליו מזונות, ועיין מחוקק במשענותם (ח"ו עמוד קל) ואכמ"ל] וכן על סלט שיש בו קורטנים לפי דיכנס למחלקת הנ"ל. ולכן יברך על קינוח כגון עוגה וכדומה, ובזה נראה דלכו"ע יפטור לפי דזה קינוח מתחילתו [ועל קינוח מברכים גם באמצע הסעודה] ואינו בא לפתוח האכילה, ובפרט שמכוין כן להדיא לפטור העוגה שבסוף הסעודה. [ולכן עיצה טובה קמ"ל גם שמברך העץ ואדמה אחרי הקידוש דיברך על קינוח ולא על סלט, אלא דיש לדון לפי מ"ש לקמן טעם לנכון לברך על טעימת סלט לפני הקידוש להרויח דעת רש"י, אם מהני מה שמברך על קינוח לפטור הסלטים ונראה לפו"ר דמהני].
ושמברך על עוגה יכוין שאכילתו לא לשם שביעה ולפתוח האכילה, דא"כ לא יפטור העוגה שבאה לשם קינוח. ויש להסתפק אם שכח ובירך על החציל שניצל וכדומה, האם יעזור שיטעם מהעוגה לפטור העוגה בסוף, דהא ברכת המזונות היתה על מאכל לשם פתיחת האכילה והעוגה נפטרה דרך אגב וצ"ע.
וכן יזהר שלא יאכל כזית ויכנס למחלקת אם לברך ברכה אחרונה. ואם אכל כזית דנו הפוסקים אם יברך מעין שלש. ולפו"ר יש לברך כיון דאיכא מחלקת בראשונים אם ברה"ז פוטרתו, ולכן כדאי דיגרום ברכה שאינה צריכה דמותרת במקום מחלקת וכן דעת בא"ח (ש"ר נשא ד) ואור לציון (ח"ב יב ז). ואולם בברכת ה' (ח"ג עמוד שעט) כתב דאפשר שדעת מרן להדיא ביין דלא חוזר, וטעמו לפי דיין סועד וא"כ ה"ה לכל דבר שסועד שלא יברך. אולם בהלכה ברורה (ח"ט באוצרות יוסף סימן ב עמוד טז) כתב לדחות טעם זה ע"ש ולפ"ז יש לברך. אלא דיש לומר דכיון שפת הבאה בכסנין היא ספק ורק מחמת המחלקת מברכים מזונות ומעין שלש, כאן שמברך אח"כ ברה"ז עדיף שיצאו בברה"ז, אא"כ יש בהם ג' תנאים וכן צידד הבאה"ל בסימן קעו. ולפו"ר עדיף לברך ולהרויח השיטות שברה"ז לא מוציאה אותם וע"ע בקול אליהו (טופיק עמוד שמ). ומ"מ תמיד עדיף לברך ולהמתין זמן מה או לצאת החוצה לצאת מידי כל ספק.
וכמה שיעור כזית דנו הפוסקים וי"א ששיעורו כ 5-7 גרם עיין בספר זית רענן לרב ינון בר כוכבא. ועיין בויען שמואל (כד נט) תשובה מהרב אביה שמריה חדוק שכתב ששיעורו כ 8-10 גרם ובקיצור שו"ע איש מצליח (ח"ב עמוד שלז) הביאו דדעת מרן רה"י דמי שיש לו רק 13 סמ"ק יברך על המחיה וע"ע קובץ עץ חיים (באבוב אלול תשפד) מהרב אליעזר פולק. ולכן ישתדל לטעום מעט ויתברך במיעיו.
ומכל האמור ודאי דהטוב ביותר לברך קודם הסעודה ורק יזהר בפרטים הנ"ל.
דיני קדימה וגרימת ברכה שאינה צריכה
ואם מברך מזונות ושהכל, לכאורה יש לו להקדים המזונות כמבואר בש"ע סימן רי"א, אולם דעת האור לציון (ח"ב יב יא) להקדים ברכת שהכל [היכא דאוכל פת הבאה בכסנין שאין לה ג' תנאים ומרן איירי בג' תנאים], לפי דיש צד דעוגות אלו ברכתם המוציא ואם כן פוטרים משקים, ואם יברך על המזונות לא יוכל לברך על השתיה, וכן הרחיב בזה בקול אליהו טופיק (שם עמוד שנב). וע"ש אם הקדים מזונות אם יכול לברך שהכל, וכן דן שם אם אוכל פחות מכזית מה יקדים. וע"ע ביבי"א (ח"ה סימן יז אות ב).
ומענין לענין באותו ענין היכא דרוצה לטעום קודם הסעודה ממש מהסלטים, אף שלא להרויח דיעות וכנ"ל, לכאורה יש בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה, דהרי הפת תפטרם, ובשבת דנו הפוסקים אם מותר לגרום ברכה שאינה צריכה להשלים מאה ברכות עיין הלכה ברורה (חלק י עמוד תצב) וברכת ה' (ח"א פ"א ה"ו). ואם יודע שבלוא הכי יגיע למאה ברכות בהמשך השבת כתב בהליכות ברכות (סימן קעו עמוד שנא) דאסור לו לעשות כן ויש לדון בזה ואכמ"ל.
אלא דיש צד להתיר גם ביום חול לפי דדעת רש"י (ברכות מא:) הטעם שלא מברכים על דברים שבאים מחמת הסעודה הוא מדין עיקר וטפל, ולכן היכא שגמר לאכול מהלחם ואוכל מהסלטים בלא לחם, יש לו לברך כדין כל עיקר וטפל שאוכל מהטפל כמות גדולה [והיינו היכא דאוכל הרבה מהטפל, ורק בכמות קטנה לא מברך כנזכר במ"ב קסח מו וגם בכמות קטנה יש מחמירים] ועתה הן רבים העם שאוכלים מהסלטים לתענוג בלא פת. וכן שמעתי מהראשון לציון הרב דוד יוסף שליט"א דחיזק המנהג לברך על הסלטים קודם הסעודה מהטעם האמור. ועיין בברכת ה' (חלק ג עמוד רסח) ובברכה נאמנה ובהלכה ברורה בסימן קעז. [
וכמובן דיש ליזהר בכל מיני קדימה וכנ"ל. וכן יש להיזהר ממה שכתבנו לעיל אם פוטר קינוח.
ואם שכח לברך לפני הנטילה אם יכול לברך אחר הנטילה קודם המוציא עיין בב"י סימן קעד ס"ז ובמ"ב (ס"ק לה) ובהערות איש מצליח (עמוד 152) ובהליכות ברכות (סימן קעד עמוד שטו) ובספר הנפלא מסיני בא (סימן נג) ואכמ"ל.
וכל זה ליקטתי המחלוקות וגבר עלינו כח הסב"ל, אך ודאי שהמעין בסוגיא והכריע בהכרעה ברורה כאחד מין השיטות אין לו לחוש לכל דיעה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל.
[1] ועיין בהליכות ברכות (סימן קעד עמוד שטו).
[2] ומצד היותו דק ידוע מה שדנו הפוסקים לענין טורטיה שהיא דקה אע"פ שבלילתה עבה ועיין בתפארת ההלכה (יצחקי תשפ"ו בסה"ס עמוד 781).
והנה באופן הכנת הביסלי אינני בקי, ואם הוא נאפה ובלילתו רכה לדעת הפרח שושן בקובע סעודה מברך המוציא וכבסמוך, וכ"ש אם בלילתו עבה. ובאו"ת (תשעו עמוד תקיד) כתב הרב ברכה נאמנה בשם משגיח במפעל אסם דהביסלי בלילתו עבה. ואם הוא מטוגן ובלילתו עבה הגענו למחלקת ר"ש ור"ת ומובא בש"ע סימן קס"ח סעיף יג' דירא שמים יפטור בלחם אחר [ודנו הפוסקים אם מרן חזר בו ביו"ד לענין הפרשת חלה שלא צריך להחמיר כר"ת].
ואם הביסלי נאפה אחרי טיגון עיין הערות איש מצליח בסה"ס על הביאור הלכה בסי"ג דברכתה המוציא. ואם אוכל הביסלי על מנת לשבוע יש עוד צד שלא יברך דאינו בגדר קינוח וכמו שכתב בברכה נאמנה (סימן קעו).
ולענין ופלים לא יצא הדבר מידי מחלקת מה ברכתם. ודעת מרן רה"י הגר"מ מזוז זצוק"ל לברך שהכל ולבה"ח כ"ד הגר"א מדאר. ובשו"ת הלכה למשה (נסיר ח"א סימן יז) דעתו לברך מזונות ובחלק ב' הביא דכן הסכים עימו המחקרי ארץ (כהן) ואכמ"ל.
ולענין סופגניה שבאה לקינוח אם מברכים עליה. עיין ברכת ה' (ח"ג פ"י הלכה עז) ובויזבח אלקנה (עמוד קא) ובספר ברכת יוסף (מיכאל סימן יג).
