ידוע מה שפסק מרן הש"ע בס' שכו שמותר לרחוץ בשבת כל הגוף בצונן. השאלה היא מה הדין במקרה שרוצה לחמם מעט את המים אך עדיין להשאירם צוננים. דהנה בחזו"ע שבת ח"ו עמ' פ' הביא דברי הרדב"ז שכתב שאף להפיג צנתן הוא בכלל גזרת המרחצאות ואסור. אמנם הרב למד מדבריו שיש לאסור פושר, אך אפשר לומר משום שזהו הנידון דאיירי התם. אך עכ"פ מדברי הפוסקים שכתבו להפיג צנתן משמע שאף אם לא הגיעו המים לפושרים יש לאסור להוסיף מעט מים חמים. וכן העיר שם על הרב אז נדברו דכתב שלהפיג צנתן שרי. המעיין שם יראה שהרב אז נדברו כתב שפחות מיד סולדת הוא בכלל גזרת המרחצאות אך להפיג צנתן ודאי שרי. ופחות מיד סולדת זה לכאורה פושרים. ועל זה העיר הרב דאשתמטיתיה דברי הרדב"ז.
הן אמת שאפשר להסביר שכיון שיש מתירים רחיצה בפושר, ויש מתירים טבילה אף בחמים. ובספר תהלה לדוד ס' שכו אות ד אסר פושרים, ובכל זאת התיר מים צוננים אף עם מוסיף מעט מים חמים כל עוד שלא מרגיש שום חמימות. וכ"פ במנוחת אהבה ח"ב פ"י. א"כ אפשר לומר שהרב לא כתב במפורש לאסור הפגת צינה כשעדיין לא הגיע לפושר אלא רק פושר יש לאסור דלא להוסיף עלה. ובילקוט יוסף ימים נוראים עמ' רסח דייק שדעת הרב בחזו"ע הנ"ל שמצדד יותר להקל לטבול במים חמים דלא כש"כ בטהרת הבית והליכות עולם בלשון שלכתחילה אסור ע"ש.
הן אמת שאפשר להסביר שכיון שיש מתירים רחיצה בפושר, ויש מתירים טבילה אף בחמים. ובספר תהלה לדוד ס' שכו אות ד אסר פושרים, ובכל זאת התיר מים צוננים אף עם מוסיף מעט מים חמים כל עוד שלא מרגיש שום חמימות. וכ"פ במנוחת אהבה ח"ב פ"י. א"כ אפשר לומר שהרב לא כתב במפורש לאסור הפגת צינה כשעדיין לא הגיע לפושר אלא רק פושר יש לאסור דלא להוסיף עלה. ובילקוט יוסף ימים נוראים עמ' רסח דייק שדעת הרב בחזו"ע הנ"ל שמצדד יותר להקל לטבול במים חמים דלא כש"כ בטהרת הבית והליכות עולם בלשון שלכתחילה אסור ע"ש.