הנה מבואר בשו"ע (סי' תק"פ) ואומרים זאת בסליחות שח' ט' טבת היו ימי פורעניות, ויש בהם תעינת צדיקים:
- בח' תורגמה התורה ליוונית
- בט' - כתב השו"ע שלא נודע מה הצרה שאירעה בו; והביא המשנ"ב מהסליחות שמת בו עזרא הסופר [ובנר לשולחן שבת (לפני מספר שנים) הובאו כמה שיטות בענין: א. נלקחה אסתר לאחשורוש (רמ"א); ב. י"א שנולד בו אותו האיש; ג. י"א שהיו בו כל מיני פוגרומים; וכמדומה שיש שיטות נוספות].
והנה בי' היה המצור, ולכן צמים מעיקר הדין.
וכתב החת"ס בדרשות ע"פ הגמ' בתענית שאירעו כמה צרות בט' אב כי מגלגלים חובה ליום חייב, שגם כאן נחשב שכל הדברים אירעו באותו יום:
כי יש 98 קללות בפר' כי-תבוא, וכל הדברים הרעים אירעו ביום התשעים ושמונה לראש השנה:
וכתב החת"ס בדרשות ע"פ הגמ' בתענית שאירעו כמה צרות בט' אב כי מגלגלים חובה ליום חייב, שגם כאן נחשב שכל הדברים אירעו באותו יום:
כי יש 98 קללות בפר' כי-תבוא, וכל הדברים הרעים אירעו ביום התשעים ושמונה לראש השנה:
- בשנה שאירעה צרה בח' - היו חשון וכסליו מלאים, וממילא תשרי חשון וכסליו = 90 יום, והיום השמיני מטבת הוא היום הצ"ח.
- בשנה של ט' היה חשון חסר, וממילא שלושת החודשים הם רק 89 יום, והיום התשיעי מטבת הוא היום הצ"ח.
- בשנה של י' היו שניהם חסרים, וממילא שלושת החודשים הם רק 88 יום, והיום העשירי מטבת הוא היום הצ"ח.