הדברים פשוטים וידועים, אך אציין לכה"פ את מש"כ בילקו"י ברכות הנדפ"מ כרך א' עמ' ש"ס (ואפשר לעיין שם במקורות):
"מעיקר הדין מותר להפסיק בדיבור או במעשה בין הנטילה לברכת המוציא, [דהיינו לאחר שבירך על הנטילה וניגב ידיו]. ומכל מקום טוב ליזהר שלא להפסיק בדיבור בין הנטילה להמוציא, בין בחול בין בשבת. וטוב הוא שירגיל עצמו שלא להפסיק בשיחות בטילות, אבל בדברי תורה שהיא יעלת חן, ראוי שיפסיק, וכן אם שואל לו אדם בדברי תורה ואין משיב לו, עון הוא בידו, מאחר שמעיקר הדין יכול להפסיק, ורק משום גדר ופרישות לא ידבר, אם כן אין ראוי שיעשה גדר לבטל דברי תורה שכל העולם עומד עליהם, רק שיראה שלא יהא בו יוהרא להראות את כוחו בהלכה. ואם שמע קדיש או קדושה בין הנטילה להמוציא, או שמע איזה ברכה מחבירו, לכל הדעות חייב לענות אמן אחר הקדיש והברכה".
