מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך (טו יט)
בנדרים יג. מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו, שנאמר הזכר תקדיש. ובחרדים פרק ד' מצות עשה י"ח, כתב דאסור להקדיש בכור בשבת ויו"ט, כמו שאסור להקדיש שאר קדשים. והקשה הרב יהודה בריז שליט"א, דהנה בביצה כו: מבואר דבכור שנולד ומומו עמו, מבקרין אותו ביו"ט לכתחילה ושוחטין אותו, וקשה דאם נימא דאסור להקדישו, א"כ איך מותר לשוחטו ביו"ט, הרי כיון שנולד ביו"ט וביו"ט אסור להקדישו נמצא שאם ישחטנו איכא בזה ביטול מצות הקדשת הבכור.
ואמנם היה מקום לומר, דהמצוה להקדיש הוא רק בבכור תם, שעומד להקרבה, אבל בבכור בעל מום שדינו רק להיאכל במומו כפסולי המוקדשין, בזה אין המצוה להקדיש, וביותר דהרי איכא איסור להקדיש בעלי מומין. אמנם בתיבת גומא לבעל הפמ"ג כאן כתב דגם בכור בעל מום מצוה להקדישו.
אך יש לומר דממ"נ, לפי דברי החרדים דחשיב "הקדש" לענין איסור הקדש בשבת ויו"ט, כ"ש דאסור להקדיש בבעל מום, וכל מש"כ הפמ"ג דגם בע"מ מצוה להקדישו ואין בזה איסור מקדיש בעלי מומים, היינו משום דס"ל דאי"ז נחשב מעשה הקדש אלא רק מצוה בעלמא, ואם אינו נחשב מעשה הקדש ממילא מותר לעשותו בשבת. אך אי"ז מוכרח, די"ל דאפילו אם נחשב מעשה הקדש, מ"מ כאן התירה התורה להקדיש בעלי מומין, דממה שאמרה התורה שבכור בע"מ קדוש אלמא רצון התורה הוא שיהיה קדוש, וממילא אין בזה איסור מקדיש בעלי מומים ג"כ.
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך (טו יט)
בנדרים יג. מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו, שנאמר הזכר תקדיש. ובחרדים פרק ד' מצות עשה י"ח, כתב דאסור להקדיש בכור בשבת ויו"ט, כמו שאסור להקדיש שאר קדשים. והקשה הרב יהודה בריז שליט"א, דהנה בביצה כו: מבואר דבכור שנולד ומומו עמו, מבקרין אותו ביו"ט לכתחילה ושוחטין אותו, וקשה דאם נימא דאסור להקדישו, א"כ איך מותר לשוחטו ביו"ט, הרי כיון שנולד ביו"ט וביו"ט אסור להקדישו נמצא שאם ישחטנו איכא בזה ביטול מצות הקדשת הבכור.
ואמנם היה מקום לומר, דהמצוה להקדיש הוא רק בבכור תם, שעומד להקרבה, אבל בבכור בעל מום שדינו רק להיאכל במומו כפסולי המוקדשין, בזה אין המצוה להקדיש, וביותר דהרי איכא איסור להקדיש בעלי מומין. אמנם בתיבת גומא לבעל הפמ"ג כאן כתב דגם בכור בעל מום מצוה להקדישו.
אך יש לומר דממ"נ, לפי דברי החרדים דחשיב "הקדש" לענין איסור הקדש בשבת ויו"ט, כ"ש דאסור להקדיש בבעל מום, וכל מש"כ הפמ"ג דגם בע"מ מצוה להקדישו ואין בזה איסור מקדיש בעלי מומים, היינו משום דס"ל דאי"ז נחשב מעשה הקדש אלא רק מצוה בעלמא, ואם אינו נחשב מעשה הקדש ממילא מותר לעשותו בשבת. אך אי"ז מוכרח, די"ל דאפילו אם נחשב מעשה הקדש, מ"מ כאן התירה התורה להקדיש בעלי מומין, דממה שאמרה התורה שבכור בע"מ קדוש אלמא רצון התורה הוא שיהיה קדוש, וממילא אין בזה איסור מקדיש בעלי מומים ג"כ.
◆ ◆ ◆
בעיקר דברי החרדים הנ"ל דאסור להקדיש בכור ביו"ט, יש לדון דמותר להקדישו עפ"י דברי התוס' בחגיגה ח. דאמרינן שם דאסור לעשר מעשר בהמה ביו"ט משום סקרתא, והקשו התוס' בשם רבינו אלחנן דתיפו"ל משום דאין מקדישין בשבת ויו"ט, ותירצו "וי"ל דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מן התורה לקדשו כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נח.), הלכך לא שייך ביה שום איסור", ע"כ. וחזינן דליכא איסור מקדיש היכא דכבר קדוש, ואפילו חיוב להקדיש כבר נחשב שכבר קדוש לענין זה.
וכיון שכן הדבר ק"ו לבכור דהרי הוא חייב להקדישו, ועוד שהוא כבר קדוש לגמרי מאליו, א"כ אין בזה איסור מקדיש.