בעלון ותתענג בדשן (גליון מס' 88) האחרון, האריך מזכה הרבים הרה"ג דוד נקי שליט"א (אות י"ג י"ד) לבאר מדוע שרי לאבל תוך יב"ח להשתתף בסעודת פורים אף שיש בה כלי שיר. ודלא כמ"ש מרן רבינו הגדול דיש להחמיר בזה.
[וז"ל:
נסיים בעוד נקודה אחת, שאלו אותנו כמה פעמים על אבל שנמצא בתוך י"ב חודש על אביו או אמו, האם רשאי להשתתף במסיבת פורים כשעושים יחד עם ציבור גדול מטעם הקהילה וכדומה. והנה אם אין שם כלי נגינה, פשוט וברור שמותר לו להשתתף, וכמו שמותר לו להשתתף בכל סעודת מצוה: סיום מסכת, ברית מילה וכדומה שאין שם כלי נגינה. ולא מצאנו שהחמירו עליו אלא בחתונה או בסעודת שבע ברכות אפילו בלי כלי נגינה, מפני ששמחת חתן וכלה היא שמחה מרובה, אבל לא החמירו הפוסקים בשמחת פורים. וכל שכן שפורים עצמו הוא יום של משתה ושמחה לכלל ישראל, והאבל עצמו מצווה בזה. אבל יש לדון אם מותר לו להשתתף גם כשיש שם כלי נגינה.
והנה הגאון רבי אליהו הלוי לפני כ-300 שנה בשו"ת זקן אהרן (סימן ריג) נשאל על אבל בתוך י"ב חודש, אם רשאי לנגן בכלי זמר בסעודת פורים ובחול המועד עם רעים וחברים. והשיב להתיר, כיון שהוא יום שמחה שלו, שגם הוא מצווה לשמוח בפורים, ובשמחת מצוה מותר, ושכן מוכח מהראב"ד ורוב הגאונים. ומה שכתב הראב"ד שלשמחת נישואין אסור להיכנס אלא אם כן הוא המארגן המשיא ליתום ויתומה שאי אפשר בלעדיו, היינו דוקא בשמחה שאינו מצווה עליה, אבל שמחת פורים ויום טוב שכל ישראל מצווים עליה, מותר לו להשתתף. והוסיף שגם יש שכר לפעולתו בזה שהוא מנגן ומשמח אחרים. עי"ש. וכן פסק בכף החיים (סימן תרצו ס"ק כו), וכן התיר הגאון רבי יוסף שלום אלישיב בשמחת פורים (הובא במשנ"ב דרשו סימן תרצו הערה 28) גם בשו"ת זרע אמת (ח"ב סימן קנז) פסק שמותר לאבל לאחר שבעה, לנגן בכלי שיר בחוה"מ סוכות, כיון שזה מצוה זכר לשמחת בית השואבה.
יד. לכן מה שכתב מרן זצ"ל בחזון עובדיה (פורים עמוד קפ) שטוב לאבל להימנע מלהיות שם כשיש כלי נגינה, מבואר מתוך הדברים שאין זו אלא חומרא בעלמא, שהרי בלאו הכי, הלכה כדברי המיקל באבל, ולמה להעמיס עליו חומרות בפרט ביום כזה שכולם ששים ושמחים, שאז צערו גדל שבעתיים, והרי גם האבל עצמו מצווה בשמחה ומשתה. לכן אבל שרוצה להימנע, שיחמיר לעצמו, אבל בוודאי שאינו רשאי לצער את בני ביתו, וכי אם הוא אבל, בני ביתו מי אבלים, והלוא אפילו במשך השנה, אם בני ביתו רוצים לשמוע שירים, בודאי שאינו רשאי להחמיר עליהם, וכמו שאמרו בגמרא (פסחים כה ע"ב) שהנאה הבאה לאדם בעל כרחו מדבר איסור, אם לא מתכוון , הרי זה מותר. וכתב הרדב"ז, שאף אם אפשר לו להיבדל מאותה הנאה, מותר, שהכל הולך אחר הכוונה. וכן כתב הריא"ז שההולך בדרך והריח קטורת של עבודה זרה, אם אינו מתכוון ליהנות, אף שיש לו דרך אחרת, מותר. וכן, אם היה שומע נגינות כומרים של עבודה זרה ואינו מתכוון , מותר. וכן פסק הרמ"א (יורה דעה סימן קמב סט"ו).
וכתב הש"ך, שאפילו יכול לאטום אזניו, כל שאינו מתכוון ליהנות, מותר. (עיין בחזון עובדיה אבלות ח"ב עמוד שסד, ובחוברת "האבלות בהלכה ובאגדה") לכן אינו רשאי לצער את בני ביתו , וממילא אם הולכים כל המשפחה, בוודאי שגם לא יתכן שהוא ישאר לבדו בביתו, שבזה מצער את עצמו ואת כולם יחד. וכל שכן אבל שרגיל כל שנה להשתתף עם ציבור גדול, ואם לא יבוא, ישאלו עליו, הרי זה כמו אבלות בפרהסיא שאסורה בפורים. וכל שכן אם הוא רב הקהל, שאם לא ישתתף בסעודת פורים עם בני קהילתו, יהיה חסרונו נרגש ביותר. וכל שכן ש אם הרב לא נמצא, יש סיכוי שיתבטל הכל.
וכתב דבזה תכל תלונתם של אותם שמקשים על החוברת "ימי הפורים בהלכה ובאגדה" (תשפ"ב עמוד 275) ודו"ק. [נ.ב יל"ע מי הם המשיגים, ודו"ק...].
עכ"ל]
ובמקרה [או שלא...] מרן הראש"ל שליט"א בשיעורו השבועי הזכיר את אותן נקודות בקצרה, ואותם פוסקים, והעלה ג"כ דיש להקל בזה. ונדפס בגליון לשבוע זה באות ז' וח' יעו"ש.
ושמעתי באומרים לי שהר"ר שלמה בניזרי נר"ו שידוע לכל היותו בר אורין ות"ח בספרו על אבלות דחה טעמים אלו והעלה כדעת מרן רבינו שאין להקל בזה, והביא לטהרת המים ועוד פוסקים שכתבו דאין להקל בזה,
אך לכאו' הוא ק' דאטו נעלם מעיני הבדולח דמרן הראש"ל פוסקים שחלקו ע"ז, וצ"ב.
- לכן נפשי בשאלתי אם יש אפשרות להעלות לכאן דחיותיו של הרב בניזרי מתוך ספרו הנ"ל, ולדון בדברים כדרכה של תורה.
שאו ברכה מאת ה'!
[וז"ל:
נסיים בעוד נקודה אחת, שאלו אותנו כמה פעמים על אבל שנמצא בתוך י"ב חודש על אביו או אמו, האם רשאי להשתתף במסיבת פורים כשעושים יחד עם ציבור גדול מטעם הקהילה וכדומה. והנה אם אין שם כלי נגינה, פשוט וברור שמותר לו להשתתף, וכמו שמותר לו להשתתף בכל סעודת מצוה: סיום מסכת, ברית מילה וכדומה שאין שם כלי נגינה. ולא מצאנו שהחמירו עליו אלא בחתונה או בסעודת שבע ברכות אפילו בלי כלי נגינה, מפני ששמחת חתן וכלה היא שמחה מרובה, אבל לא החמירו הפוסקים בשמחת פורים. וכל שכן שפורים עצמו הוא יום של משתה ושמחה לכלל ישראל, והאבל עצמו מצווה בזה. אבל יש לדון אם מותר לו להשתתף גם כשיש שם כלי נגינה.
והנה הגאון רבי אליהו הלוי לפני כ-300 שנה בשו"ת זקן אהרן (סימן ריג) נשאל על אבל בתוך י"ב חודש, אם רשאי לנגן בכלי זמר בסעודת פורים ובחול המועד עם רעים וחברים. והשיב להתיר, כיון שהוא יום שמחה שלו, שגם הוא מצווה לשמוח בפורים, ובשמחת מצוה מותר, ושכן מוכח מהראב"ד ורוב הגאונים. ומה שכתב הראב"ד שלשמחת נישואין אסור להיכנס אלא אם כן הוא המארגן המשיא ליתום ויתומה שאי אפשר בלעדיו, היינו דוקא בשמחה שאינו מצווה עליה, אבל שמחת פורים ויום טוב שכל ישראל מצווים עליה, מותר לו להשתתף. והוסיף שגם יש שכר לפעולתו בזה שהוא מנגן ומשמח אחרים. עי"ש. וכן פסק בכף החיים (סימן תרצו ס"ק כו), וכן התיר הגאון רבי יוסף שלום אלישיב בשמחת פורים (הובא במשנ"ב דרשו סימן תרצו הערה 28) גם בשו"ת זרע אמת (ח"ב סימן קנז) פסק שמותר לאבל לאחר שבעה, לנגן בכלי שיר בחוה"מ סוכות, כיון שזה מצוה זכר לשמחת בית השואבה.
יד. לכן מה שכתב מרן זצ"ל בחזון עובדיה (פורים עמוד קפ) שטוב לאבל להימנע מלהיות שם כשיש כלי נגינה, מבואר מתוך הדברים שאין זו אלא חומרא בעלמא, שהרי בלאו הכי, הלכה כדברי המיקל באבל, ולמה להעמיס עליו חומרות בפרט ביום כזה שכולם ששים ושמחים, שאז צערו גדל שבעתיים, והרי גם האבל עצמו מצווה בשמחה ומשתה. לכן אבל שרוצה להימנע, שיחמיר לעצמו, אבל בוודאי שאינו רשאי לצער את בני ביתו, וכי אם הוא אבל, בני ביתו מי אבלים, והלוא אפילו במשך השנה, אם בני ביתו רוצים לשמוע שירים, בודאי שאינו רשאי להחמיר עליהם, וכמו שאמרו בגמרא (פסחים כה ע"ב) שהנאה הבאה לאדם בעל כרחו מדבר איסור, אם לא מתכוון , הרי זה מותר. וכתב הרדב"ז, שאף אם אפשר לו להיבדל מאותה הנאה, מותר, שהכל הולך אחר הכוונה. וכן כתב הריא"ז שההולך בדרך והריח קטורת של עבודה זרה, אם אינו מתכוון ליהנות, אף שיש לו דרך אחרת, מותר. וכן, אם היה שומע נגינות כומרים של עבודה זרה ואינו מתכוון , מותר. וכן פסק הרמ"א (יורה דעה סימן קמב סט"ו).
וכתב הש"ך, שאפילו יכול לאטום אזניו, כל שאינו מתכוון ליהנות, מותר. (עיין בחזון עובדיה אבלות ח"ב עמוד שסד, ובחוברת "האבלות בהלכה ובאגדה") לכן אינו רשאי לצער את בני ביתו , וממילא אם הולכים כל המשפחה, בוודאי שגם לא יתכן שהוא ישאר לבדו בביתו, שבזה מצער את עצמו ואת כולם יחד. וכל שכן אבל שרגיל כל שנה להשתתף עם ציבור גדול, ואם לא יבוא, ישאלו עליו, הרי זה כמו אבלות בפרהסיא שאסורה בפורים. וכל שכן אם הוא רב הקהל, שאם לא ישתתף בסעודת פורים עם בני קהילתו, יהיה חסרונו נרגש ביותר. וכל שכן ש אם הרב לא נמצא, יש סיכוי שיתבטל הכל.
וכתב דבזה תכל תלונתם של אותם שמקשים על החוברת "ימי הפורים בהלכה ובאגדה" (תשפ"ב עמוד 275) ודו"ק. [נ.ב יל"ע מי הם המשיגים, ודו"ק...].
עכ"ל]
ובמקרה [או שלא...] מרן הראש"ל שליט"א בשיעורו השבועי הזכיר את אותן נקודות בקצרה, ואותם פוסקים, והעלה ג"כ דיש להקל בזה. ונדפס בגליון לשבוע זה באות ז' וח' יעו"ש.
ושמעתי באומרים לי שהר"ר שלמה בניזרי נר"ו שידוע לכל היותו בר אורין ות"ח בספרו על אבלות דחה טעמים אלו והעלה כדעת מרן רבינו שאין להקל בזה, והביא לטהרת המים ועוד פוסקים שכתבו דאין להקל בזה,
אך לכאו' הוא ק' דאטו נעלם מעיני הבדולח דמרן הראש"ל פוסקים שחלקו ע"ז, וצ"ב.
- לכן נפשי בשאלתי אם יש אפשרות להעלות לכאן דחיותיו של הרב בניזרי מתוך ספרו הנ"ל, ולדון בדברים כדרכה של תורה.
שאו ברכה מאת ה'!
נערך לאחרונה:
