מתוך ה'מגדלות מרקחים':
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה', במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה, הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי, הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך (הפטרה)
יש לפרש, דלכאורה צריך להבין, בלעם שנביאם הגדול ביותר של האומות היה, כיצד סבר שיצליח לקלל את ישראל, כאשר מתחילה הוא רואה שהקב"ה אינו מניחו לקלל. אלא, שזה פשוט שלא חשב שיוכל לקלל כנגד רצון ה'. רק ניסה כל העת לעורר קטרוגים על עם ישראל, ולגרום שחרון אף ה' יתעורר עליהם, והקב"ה בעצמו ירצה להשמידם.
והדבר הראשון שעשה לשם כך הוא עצם מה שבא לקללם, וקללה היא דבר הפועל בטבע הרוחני, וממילא נחשבת אותה שעה "שעת סכנה" לישראל, והרי השטן מקטרג בשעת הסכנה. ועוד, שהתחיל להזכיר את עוונותיהם של ישראל, וכאשר מזכירים עוונותיו של אדם מתעורר קטרוג על כך בשמים. ולכן "וישת אל המדבר פניו", ותרגם אונקלוס "ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי".
ובכלל השתדלויות אלו, השתמש בלעם בדרך נוספת לעורר קטרוג על עם ישראל, והיא, שכאשר אומות העולם עושים מעשה טוב ומצוה גדולה, שלא נמצא כן בעם ישראל, מתעורר קטרוג גדול על ישראל שלא נתעוררו לעשות כמו שעשה הגוי הלז. וכדרך שמצינו במלך מואב שנלחם עם ישראל (מלכים ב' ג' כ"ו) "וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו', ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה, ויהי קצף גדול על ישראל". ובגמ' (סנהדרין לט:) איכא למ"ד שהעלהו לעולה לשם שמים, והקצף הוא שכאשר הגוי הקריב בנו לשמים, נולד קטרוג על עם ישראל מדוע הם אינם בדרגת מסירות נפש כזו לשמים.
וכמו כן עשה בלעם, שהקריב פר ואיל במזבח. ופירש רש"י, "ואברהם לא העלה אלא איל אחד". והיינו, שניסה על ידי כן לגרום קטרוג על עם ישראל, שהם לא הגיעו למדרגת מה שעשה הוא.
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה', במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה, הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי, הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך (הפטרה)
יש לפרש, דלכאורה צריך להבין, בלעם שנביאם הגדול ביותר של האומות היה, כיצד סבר שיצליח לקלל את ישראל, כאשר מתחילה הוא רואה שהקב"ה אינו מניחו לקלל. אלא, שזה פשוט שלא חשב שיוכל לקלל כנגד רצון ה'. רק ניסה כל העת לעורר קטרוגים על עם ישראל, ולגרום שחרון אף ה' יתעורר עליהם, והקב"ה בעצמו ירצה להשמידם.
והדבר הראשון שעשה לשם כך הוא עצם מה שבא לקללם, וקללה היא דבר הפועל בטבע הרוחני, וממילא נחשבת אותה שעה "שעת סכנה" לישראל, והרי השטן מקטרג בשעת הסכנה. ועוד, שהתחיל להזכיר את עוונותיהם של ישראל, וכאשר מזכירים עוונותיו של אדם מתעורר קטרוג על כך בשמים. ולכן "וישת אל המדבר פניו", ותרגם אונקלוס "ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי".
ובכלל השתדלויות אלו, השתמש בלעם בדרך נוספת לעורר קטרוג על עם ישראל, והיא, שכאשר אומות העולם עושים מעשה טוב ומצוה גדולה, שלא נמצא כן בעם ישראל, מתעורר קטרוג גדול על ישראל שלא נתעוררו לעשות כמו שעשה הגוי הלז. וכדרך שמצינו במלך מואב שנלחם עם ישראל (מלכים ב' ג' כ"ו) "וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו', ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה, ויהי קצף גדול על ישראל". ובגמ' (סנהדרין לט:) איכא למ"ד שהעלהו לעולה לשם שמים, והקצף הוא שכאשר הגוי הקריב בנו לשמים, נולד קטרוג על עם ישראל מדוע הם אינם בדרגת מסירות נפש כזו לשמים.
וכמו כן עשה בלעם, שהקריב פר ואיל במזבח. ופירש רש"י, "ואברהם לא העלה אלא איל אחד". והיינו, שניסה על ידי כן לגרום קטרוג על עם ישראל, שהם לא הגיעו למדרגת מה שעשה הוא.
◆ ◆ ◆
ובזה יש להבין את פסוקי ההפטרה, "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה', במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה, הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן". והיינו, שלאחר שניצלנו ממזימתו של בלעם, שואלים בני ישראל במה נוכל לקדם את פני ה' מראש, שלא יוכלו להתעורר עלינו שוב בעתיד קטרוגים מעין אלו.
"האקדמנו וגו' בעגלים בני שנה" "הירצה ה' באלפי אילים", האם נקריב עגלים ואלפי אילים, למקרה שיבוא גוי אחר וירצה לעשות כמעשה בלעם ולומר שאנחנו הקרבנו רק איל אחד, ולא הקרבנו פר. "האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי", האם אקדם את ה' בבני בכורי, למקרה שיבוא גוי כמישע מלך מואב שהעלה את בכורו.
ועל כך משיב הכתוב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך", כי הדרך עבורינו אינה להכנס לתחרות של כמות עם הגוים, שלא באלה חפץ ה', אלא להתעלות באיכות ובפנימיות של המצוות. כי "עשות משפט" הוא עשיית הצדק והיושר, "ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך" הם תיקון המידות, ועבודה אמיתית את ה'.