וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים

[גרינפלד]

הגמרא בפסחים (נ"ח ב') מביאה את הפסוק "והקטיר עליה חלבי השלמים", שמזה לומדים שאי אפשר להקריב אחרי התמיד של בין הערביים,
ואביי מפרש את הילפותא עליה (-העולה של תמיד של שחר) שלמים, ולא על חבירתה (-תמיד של בין הערביים) שלמים,
והקשה רבא שא"כ האיסור יהיה רק בשלמים ולא בעולה,
אלא אמר רבא שדורשים עליה השלם כל הקרבנות כולם,
ולכאורה יש כאן מחלוקת אביי ורבא אם אפשר ללמוד כל הקדשים משלמים [אם התורה דיברה על שלמים], או לא.

ולכאורה יל"ע על דברי רבא, שלגבי הדין שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתי ההיכל פסולין,
כיון שנאמר "ושחטו פתח אוהל מועד" - בזמן שפתוחין,
וס"ל לרוב הראשונים (עי' תוס' זבחים ס"א א' ד"ה קודם) שזה לא רק בשלמים אלא בכל הקרבנות.

וי"ל, שכאן משמעות הפסוק וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים, שהשלמים חלוקים מהעולה,
ואמנם העולה דורשים מזה העולה ראשונה, היינו תמיד של שחר, אבל לכאורה פשטיה דקרא משמע שכתוב בתחילה דיני עולה ולאחמ"כ דיני שלמים.

ויל"ע לרש"י (המובא בתוס' שם), דס"ל שרק בשלמים יש דין שפסולים קודם פתיחת הדלתות,
האם מ"מ אביי סבר שאפשר ללמוד משלמים לכל הקדשים שאי אפשר להקריב אחרי התמיד של בין הערביים.

 

[גרינפלד]

ויתכן שרק פה סבר אביי שאפשר ללמוד משלמים לשאר הקדשים, לפי הצד שעשה דהשלמה הוא דין שתמיד שיהא אחרון,
וא"כ מסתבר שאין לחלק בין שלמים לשאר קרבנות.

ויש לפלפל שלאביי הוא וודאי דין בתמיד, כי הרי הילפותא היא ולא על חבירתה שלמים,
ורק לרבא - לא הוזכר בדרשא תמיד של בין הערביים, ויתכן שהוא דין בשאר הקרבנות שיוקרבו על הראשונה.