• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

זכור בכל ההברות

בספר אגרות הראשון לציון פורים מכתב כ כתב שאין בזה צורך ולא נהגו בזה גדולי הדור
נכתב כבר בילקו"י פורים סי' תרפ"ה סעיף ט"ז בהערה. (עמ' קל"ד במהדורת תש"פ).
1710674433255.png
וכמובן, המכתב הנ"ל הובא גם בסוף הילקו"י במהדורה החדשה:
1710674571682.png
 
מה יהיה הדין אם בבית כנסת ספרדי-ישיבתי, קרא הקורא הרגיל, ולא ביטא שום אות כספרדים, אלא כמו בקריאת כל התורה כולה, במבטא הישראלי המצוי.
יצאו יד"ח?
צריכים לחזור לקרוא שוב כהוגן?
תודה!
 
ודאי לכתחלה מחויב לקרוא כל אות כתקנה, אבל אם שינה (אפ מפני שהוא עילג כי בעוונות כך לימדו אותו בבית הספר, ואם מחמת עצלות שמטריח אותו לדקדק), כל עוד לא שינה את משמעות הענין יצא כמבואר בפוסקים.

ויש לציין, שיש גם בעיה הלכתית לקרוא שוב מכמה טעמים, אם מפני שנכנס לסוגיית שמע שמע, ואם מפני מה שאמרו בגמרא במגילה נדפוק פטיש על קדקודו של מי שקורה פעמיים כלפי שמיא כי חברותא כלפי שמיא ליכא (אשמח שמישהו יעתיק את לשון הגמרא).
 
ויש לציין, שיש גם בעיה הלכתית לקרוא שוב מכמה טעמים, אם מפני שנכנס לסוגיית שמע שמע, ואם מפני מה שאמרו בגמרא במגילה נדפוק פטיש על קדקודו של מי שקורה פעמיים כלפי שמיא כי חברותא כלפי שמיא ליכא (אשמח שמישהו יעתיק את לשון הגמרא).
לא מוכרח
 
מסכת ברכות לג-לד, ומובא גם במסכת מגילה:
הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה.

יעויין בראשונים מה הגדר של מילתא מילתא ומהו פסוקא פסוקא, יעויין ברש"י ז"ל ובתוספות ועוד ראשונים.

אותו אחד שכתב לא מוכרח, אשריו ואשרי חלקו, דאלים כחו להתיר את הדבר הזה, מי לנו בדור היתום הזה שיכול כך להתיר ברגע כמימריה ללא כל ראיה ופלפולא, ממש כמו מרן, איזו קנאת סופרים!
 
ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה.
לכאורה זו תשובה על מי שלא כיוון דעתיה, לא על "המחמיר" לקרוא בכל מיני הברות ומכוון דעתו בכל קריאה וקריאה, עד שיצא הספק מלבו.
 
חזור
חלק עליון