מסכת ברכות לג-לד, ומובא גם במסכת מגילה:
הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה.
יעויין בראשונים מה הגדר של מילתא מילתא ומהו פסוקא פסוקא, יעויין ברש"י ז"ל ובתוספות ועוד ראשונים.
אותו אחד שכתב לא מוכרח, אשריו ואשרי חלקו, דאלים כחו להתיר את הדבר הזה, מי לנו בדור היתום הזה שיכול כך להתיר ברגע כמימריה ללא כל ראיה ופלפולא, ממש כמו מרן, איזו קנאת סופרים!