בשולחן ערוך סימן רס"א: יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש. וזמן תוספת זה הוא מתחילת השקיעה, שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות. והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה; רצה לעשות ממנו מקצת, עושה, ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל, שהם מהלך אלף ות"ק אמות, קודם הלילה.
הגה: ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך, הרשות בידו.
כאן מבואר שהשו"ע פסק כשיטת רבינו תם, שיש ב' שקיעות, והמרחק ביניהם הוא מרחק ארבע מיל, ובין השמשות מתחיל ג' רבעי מיל קודם צאת הכוכבים דהיינו השקיעה השניה. ומבואר ממנו שהזמן שניתן להקדים לתוספת שבת, הוא מתחילת השקיעה הראשונה.
משמע מדברי השולחן ערוך, שאם רוצה להקדים ולקבל עליו שבת קודם לכן, אי אפשר. דעל זה בא הרמ"א וחלק, שאם רוצה להקדים מפלג המנחה שפיר דמי. והנה, לדעת השו"ע פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים, ולפי זה יוצא שהרמ"א לא הוסיף על השולחן ערוך אלא שלוש דקות, כיון ששעה ורביע היא 75 דקות קודם צאה"כ.
ולא הבנתי:
א. האם השולחן ערוך חולק בזה עם הרמ"א, דלהשולחן ערוך אי אפשר לקבל קודם שקיעה ראשונה?! בסימן רס"ג כתב השו"ע "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת. וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. ומשמע שסובר שאפשר לקבל שבת מפלג המנחה, כדעת הרמ"א. וכ"כ השו"ע בסימן רס"ז.
לפי זה, מה הטעם שכתב השו"ע שרצה לעשות כולו תוספת עושה, הלא מפורש יוצא שיכול להוסיף מחול על הקודש ולקבל שבת קודם הזמן הזה, דהיינו מפלג המנחה.
ב. הנה כיום כשאשה מדלקת נרות עשרים דקות לפני השקיעה, זה יוצא לפני פלג המנחה, לשיטת השולחן ערוך. והנה, אמנם אנחנו חוששים לדעות שיש שקיעה אחת, היא השקיעה שלנו, ואז מתחיל בין השמשות, ומכיוון שאנחנו רוצים להוסיף תוספת שבת, אנחנו מקדימים כעשרים דקות לפני השקיעה. ולא הבנתי, מאחר ולשיטת השו"ע ובעקבותיו מנהג הספרדים לחשוש מאד לשיטת רבינו תם, אם כן איך אשה המדלקת נרות עשרים דקות לפני השקיעה מברכת על הנר, הלא אין קבלת השבת אז כלום לדעת השולחן ערוך ואין ברכתה כלום, והיא ברכה לבטלה [כיון שהוא קודם פלג], ולמה לא אומרים בזה עכ"פ ספק ברכות להקל.
מרגיש לי שלא הבנתי כאן משהו בסיסי, ואשמח לביאור הלומדים [אעיר, שראיתי את דברי הביאור הלכה בסימן רס"א, ובסימן רס"ג, ועדיין לא התיישבו לי הדברים על הלב].
הגה: ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך, הרשות בידו.
כאן מבואר שהשו"ע פסק כשיטת רבינו תם, שיש ב' שקיעות, והמרחק ביניהם הוא מרחק ארבע מיל, ובין השמשות מתחיל ג' רבעי מיל קודם צאת הכוכבים דהיינו השקיעה השניה. ומבואר ממנו שהזמן שניתן להקדים לתוספת שבת, הוא מתחילת השקיעה הראשונה.
משמע מדברי השולחן ערוך, שאם רוצה להקדים ולקבל עליו שבת קודם לכן, אי אפשר. דעל זה בא הרמ"א וחלק, שאם רוצה להקדים מפלג המנחה שפיר דמי. והנה, לדעת השו"ע פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים, ולפי זה יוצא שהרמ"א לא הוסיף על השולחן ערוך אלא שלוש דקות, כיון ששעה ורביע היא 75 דקות קודם צאה"כ.
ולא הבנתי:
א. האם השולחן ערוך חולק בזה עם הרמ"א, דלהשולחן ערוך אי אפשר לקבל קודם שקיעה ראשונה?! בסימן רס"ג כתב השו"ע "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת. וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. ומשמע שסובר שאפשר לקבל שבת מפלג המנחה, כדעת הרמ"א. וכ"כ השו"ע בסימן רס"ז.
לפי זה, מה הטעם שכתב השו"ע שרצה לעשות כולו תוספת עושה, הלא מפורש יוצא שיכול להוסיף מחול על הקודש ולקבל שבת קודם הזמן הזה, דהיינו מפלג המנחה.
ב. הנה כיום כשאשה מדלקת נרות עשרים דקות לפני השקיעה, זה יוצא לפני פלג המנחה, לשיטת השולחן ערוך. והנה, אמנם אנחנו חוששים לדעות שיש שקיעה אחת, היא השקיעה שלנו, ואז מתחיל בין השמשות, ומכיוון שאנחנו רוצים להוסיף תוספת שבת, אנחנו מקדימים כעשרים דקות לפני השקיעה. ולא הבנתי, מאחר ולשיטת השו"ע ובעקבותיו מנהג הספרדים לחשוש מאד לשיטת רבינו תם, אם כן איך אשה המדלקת נרות עשרים דקות לפני השקיעה מברכת על הנר, הלא אין קבלת השבת אז כלום לדעת השולחן ערוך ואין ברכתה כלום, והיא ברכה לבטלה [כיון שהוא קודם פלג], ולמה לא אומרים בזה עכ"פ ספק ברכות להקל.
מרגיש לי שלא הבנתי כאן משהו בסיסי, ואשמח לביאור הלומדים [אעיר, שראיתי את דברי הביאור הלכה בסימן רס"א, ובסימן רס"ג, ועדיין לא התיישבו לי הדברים על הלב].
