שלום רב
כב' הניח מונח שנגיעה זו אסורה היא ומכוחה שאל את שאלתו
אך באמת יעויין נא למרן מלכא זיע"א בטהרת הבית (ח"ב עמ' צא) שהביא מ"ש האור זרוע שאם הכלה נדה יכול החתן לקדשה, ומקבלת הטבעת מידו, דכיון שעדיין לא נתקדשה לו ואינה מותרת לבוא עליה, לית לן בה אם יגע באצבעה. וכן הורו אחרונים רבים, ודלא כמ"ש בדרשות מהרי"ל ש"אינו מגיע בה בטבעת הקידושין אלא מניח מעצמה ליפול באצבעה", דהנתינה היא בשעה מועטת רגע כמימריה, והוי בפני רבים, וגם שלא לפרסם הדבר בעיני הניצבים אם הכלה טהורה או לאו. ודלא נמי כמ"ש בשו"ת בית יהודא עייאש ח"א (אה"ע סי' לג) להחמיר למסור לה הטבעת על ידי אחר.
ועיקר טעמי הבית יהודה הם משום דהא דעת הרמב"ם דאיסורי קריבות הוו מדאור', וגם למ"ד דהוי משום הרגל עבירה אין להקל בנ"ד אף שהוא בפני רבים, דלא גרע מאכילה בקערה אחת דאסור אף בפני רבים, ובההיא דסוטה דקאמר בירושלמי שאין יצה"ר מצוי לשעה אין זה משום דהוי בפני רבים אלא כיון שהם באים לדונה על גילוי עריות ולא חיישינן שיעברו על כך בעצמם. עכת"ד. ועיינתי גם במה שהשיב על דבריו בשו"ת זרע יצחק עטיה (קונ' פלפלת כל שהוא סימן טז), וראיתי שמתחילה יעץ שהחתן יזרוק אליה את הטבעת, ושוב חילק בין אשתו נדה לכלתו, ומ"מ נשאר בדעתו לקדשה על ידי זריקה, והמחמיר שתהיה על ידה מפה וגם יזרוק לה את הטבעת, הוא הטוב ביותר, וכן המנהג בארם צובא. ובטה"ב לא הזכיר זאת. ושו"ר עוד בשו"ת הגיד מרדכי אשיאו (אה"ע סימן ד) שחלק מכל וכל על מהר"י עייאש והוכיח כן מהא דשרי לקדש נדה, ובסוף דבריו הזכיר את דברי מהר"י עטיה הנ"ל "שהם כדעת מהר"י עייאש", וסיים בזה"ל: אחר זמן בעומדי בליוורנו יע״א באדר [ת]קכ״ד ראיתי בספר זרע יצחק מהר״י עטייה נר״ו הנד״מ בפלפלת כל שהוא בסימן ט״ז שעמד ע״ז וגם הוא הלך בדרך הרב מהר"י עייש ז״ל, ולא צפה ולא הביט שום דבר מהכתוב לעיל. ודברתי עם החר״י הנזכר פנים אל פנים על הדבר הזה וגם בעניינים אחרים שראיתי בספרו שלא ניתנו ליכתב, ולא מצא מענה לשון בכל מה שהקשיתי לו. ודי בזה וכמדובר. עכ"ל. שו"ר בשו"ת יביע אומר ח"ה (אה"ע סימן י) שהביא את כל מה שכתבתי בתוספת מרובה [ובלשון של זהורי'ת בציטוט דברי הרב הגיד מרדכי], והרחיב על דברי הזרע יצחק שתהיה על ידה מפה, דלפום דינא לא אריך למעבד הכי, וגם הרחיב את דברי מהר"י עייאש ודעמיה, באופן שכל דבריו בטה"ב הינם אור החוזר מכל דבריו ביביע אומר שם. וכל רז לא אניס ליה.
ועפ"י כל האמור נלע"ד להקל גם במ"ש לדון בשו"ת חמדת שאול רוזנברג (סימן מג) אי שרי לחתן לדרוך תחת החופה על רגל כלתו נדה, דזה סימן להכנעה כמ"ש במדרש תלפיות, והאריך אי נגיעה כה"ג אסירא, ואזיל כל בתר איפכא מכל הסברות שכתב כאן מרן זצ"ל ובתשובה הסמוכה בענין הושטת התינוק, וסיים בדברים תמוהים דמוטב שהאשה תשלוט על בעלה והבית יתנהג על פיה (ושמא שכח מ"ש בב"מ (נט.) כל ההולך בעצת אשתו נופל בגהנם, והיינו במילי דשמיא, וע"ע בביצה (לב: ) ג' חייהם אינם חיים. וב"מ (עה: ) צועקים ואינם נענים. וע"ע בספר תורת חיים (עירובין יח.) דלכך לא נבראו בפני עצמם. ובמהרש"א (יבמות סג: ) דזה גדר אשה רעה. ומ"ש שביתו של אברהם אע"ה היה מתנהג עפ"י שרה כמ"ש כל אשר תאמר לך שרה כו' ובכ"ז היה מלא חסדים, הוא תמוה ביותר, דה' אמר לו כן רק לענין שליחת ישמעאל ולא לכל מילי והיכן ראה עוד כן על ביתו של אברהם אבינו, אדרבא שבחה של שרה היה שעמדה באהל והכל התנהל ע"י אברהם בלבד. ומה גם שהיה זה אחד מעשרה נסיונות (כמ"ש בפרקי דר"א פרק כו. ועי' ענף עץ אבות עמ' שכח). וז"ל מהר"א אזולאי בחסד לאברהם (מעין ד נהר מח): דע שספר שיר השירים מדבר בענין חתן וכלה, החתן רומז לשכינה והכלה לישראל, וידוע כי כל מדותיו יתברך מדה כנגד מדה וכפי המדה שמתנהג עם הקדוש ברוך הוא, אשתו מתנהגת עמו, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל זכה עזר, לא זכה כנגדו, שמורדת בו כמו שהוא מורד בקונו, וזה הסוד לא שייך אלא דוקא לצדיקים. ולזה כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו אין ראוי להתרעם עליה כי הוא דאפסיד אנפשיה. אמנם הרשעים דרך טבע הוא שנשמעות להם שמתייראות מהם. ודע כי אין ראוי שתשב הנקבה בימין בעלה אלא בשמאל, אמנם הכלה בשעת חופה בזמן שאומרים שבע ברכות באותו שעה דווקא צריך שהכלה תהיה נצבת בימין החתן כדכתיב נצבה שגל לימינך. וידוע כי זה המזמור נהגו כל העולם לאמרו לחתנים, וטעם לזה הוא סוד גדול סגוליי שאם החתן נזהר להשים רגלו הימיני על רגל הכלה השמאלית בשעת הז' ברכות אותו השמת הרגל מסוגל שישלוט עליה כל ימיו ותהיה משועבדת ונשמעת לכל דבריו, ואם הכלה נזהרת ושמה רגלה השמאלית על רגל החתן הימנית תשלוט היא עליו כל ימיה. ודע שהיה מעשה ששם החתן רגלו הימיני על רגלה השמאלי בשעת ז' ברכות כדי שישלוט הוא עליה, וכשספרה הכלה הדברים לאביה לימד לה והזהירה שבשעת זיווג הראשון שתשאל מהחתן שיביא לה קיתון אחד של מים ועל ידי זה גרמה שתשלוט היא עליו כל ימיה, והוא דבר מסוגל לבטל סגולת השמת רגל החתן ותשלוט היא. וסוד נצבה שגל לימינך עצה טובה קא משמע לן שיזהר החתן לשום רגלו הימיני על רגלה של הכלה השמאלית כדי שתהיה נשמעת לדבריו ותתנהג הבית על פי האיש ולא על פיה, ש-אוי לבית שמתנהגת על פי אשה, שהאשה מסטרא דשמאלא, וכאלו מתנהגת על פי מדת הדין הקשה, ולא יחסר חולי לאותו הבית ועניות גם כן ודבר אחר. ואשרי בית שמתנהגת על פי האיש, שכל בית המתנהגת על פי האיש כאלו מתנהגת על פי מדת הרחמים, ואין מקרה רע ופגע רע יקרה באותו הבית מפני שהשכינה שורה בבית המתנהגת על פי מדת הרחמים (ובגליון ס' סגולות ישראל סוף מע' ח ציינתי שכ"כ בס' זכירה הנד"מ עמ' קפח, ועי' בס' אהל ישרים (מו'ל סו'ף שער הנשים עמ' קנ), וס' האח נפשנו (מע' ח אות ג עמ' קיא), ושו"ת לבושי מרדכי וינקלר רביעאה (סי' רכא). עי"ש). וע"ע להריא"ז מרגליות בקונ' ישב רוחו שבסו"ס מדות רשב"י (דף רו ע"ב הע' לד), שהביא מקורות לזה מהזוה"ק).
וסיים, דאדרבה בדברים כאלו יש להחמיר בכל החומרות, כמ"ש הסד"ט (סי׳ קצ״ה סק״ד) לענין זריקה למעלה, ול״נ אעפ״י שיש להקל מעיקר הדין מ״מ אין להתיר, וכל המחמיר בענינים כאלו תע״ב, וכן הביא בס״ק י״א לשון הרמב״ן וכל המחמיר בהרחקה ה״ז משובח, ע״כ צריך ליזהר מאד בדברים הללו ואין לחפש בענין זה קולות, וע״ז נאמר רבים חללים הפילה, כי מה שמקילין קצת בדברים אלו מביא לידי כמה מכשולות רח״ל, ע״כ צריך להזהר ביותר על דברים אלו. עכ"ל. ואנא דאמרי במחכת"ר אדרבא ריבוי החומרות בכל עניינים אלו הוא שמביא לידי חורבא וכדרכו של מרן זצ"ל, ובכמה דוכתי הזכיר את מ"ש הכו"פ באותו נידון דזריקה דאין להמציא חומרות מדעתינו. ואי"ה יבואר עוד במקומו. ועכ"פ בנידון זה, הנה החתן אינו מחוייב לדרוך עליה בכל כוחו אלא ליתן רגלו מעל רגלה לסימנא בעלמא, ובפרט שאין זו "חובה" לעשות כן, וכמדומה שרבים אינם יודעים מענין זה כלל, ולא בזה תלוי הנהגת הבית ושליטת האשה או הבעל.
